זה היה סוף ידוע מראש. ההתנהלות בהפועל תל אביב לא השאירה לאייל ברקוביץ' שום ברירה והוא היה חייב לשים את המפתחות ולעזוב. הזיכרון אצלנו קצר, אבל מנג'ר האדומים לשעבר קיבל את הקבוצה כשהייתה במצוקה עמוקה, נכנס לתפקיד וקיצץ דרמטית את התקציב בהתאם לדרישות.
איך שלא מסובבים את זה, וחומר השחקנים שלה, כמובן שבעקבות המצב והחוסר במזומנים, הפכה להיות קבוצה בינונית עם שחקנים לא מספיק טובים. הפקדת הקבוצה בידיים של ברקוביץ' הייתה נכונה, לפחות בעיניי. הוא איש כדורגל שמבין איך מועדון צריך להתנהל וכל התחום המקצועי מופקד בידיו. ככה צריך להתנהל מועדון, ולא רחוק היום שכל מועדוני הכדורגל בארץ יתהדרו במנהל מקצועי שהסמכויות יפוקדו בידיו.
ברגע שהתחילו להתערב לאייל בעניינים המקצועיים, הוא סיים את דרכו. לטעמי הוא עשה טעות קשה כאשר יצא נגד עידו חג'ג' וזה בעצם היה הטריגר שהביא לסיום תפקידו באדום. במהות הוא צדק - אבל את הביקורת כלפי אחד מראשי הקבוצה הוא היה צריך להגיד לו בארבע עיניים ולא לצאת איתה לתקשורת.
ברגע שברקוביץ' הבין שמבחינה מקצועית הקבוצה הופקדה בידי סוכן שחקנים, הוא היה צריך להתפטר באותו הרגע ולא לחכות שניה נוספת. המנגנון של הפועל, ובראשו חיים רמון, הוא מנגנון שמונע בעיקר מהרס עצמי. המודל הזה שבו מועדון מנוהל על ידי אוהדיו הוא לא פשוט ולדעתי עד שהפועל תל אביב לא תעבור לידי בעלים פרטי ואמיד - כזה שיהיה לו חופש לנהל כראות עיניו - לצערי היא תמשיך לדשדש ותהפוך ממועדון גדול לקבוצה קטנה.
כעת, כשאייל ברקוביץ' הלך, סיכוייו של אסי דומב להמשיך קצרים והוא לא ישרוד את העונה הזו בתוך כל חרושת השמועות מסביב. אני לא חושב שהבעיה של הפועל היא בצוות המקצועי, אלא בהתנהלות השכונתית ובסגל השחקנים הבינוני ולכן לא מאמן כזה או אחר יקבע את עתידה.
