בסוף הרבע הראשון זה כבר היה ברור – גורלה של מכבי תל אביב לא יהיה כגורלם של גלנט ומובארק. בניגוד לאלוף מעמיקם ולנשיא מקהיר שסולקו בבושת פנים ממעמדם הרם, הצהובים של דיוויד בלאט כבר לא יודחו העונה מכס צמרת הכדורסל האירופי, אלא ימשיכו לשלבים המכריעים שלה.
אז נכון, היכולת העלובה של רומא והלא פחות מביכה של לובליאנה מול מכבי הוכיחו עד כמה היורוליג זקוקה לשינוי כדי להפוך לאטרקטיבית ולתחרותית יותר, אבל את זה נשאיר לסוף העונה. בואו נתרכז לרגע במפלצת הרעבה מיד אליהו.
ההצלחה של מכבי בלגמור משחקים עוד לפני שהרבע הראשון שלהם מסתיים, לתת נוקאאוט ליריב כבר בביס הראשון, מראה עד כמה השחקנים שלה באים רעבים בכל פעם מחדש לארוחת יום החמישי שלהם.
מהניצחון 67:104 על לובליאנה דייויד בלאט יכול לקחת כמה דברים. אחד החשובים שבהם הוא חזרתו של אחד משחקני המפתח שלו צ'אק אידסון לחיים, אחרי שהיה שקוע בתרדמת בתקופה האחרונה, וזאת לקראת המפגשים הקריטיים בלובליאנה ובהיכל נוקיה מול ברצלונה, משחק שעשוי להיות על המקום הראשון בבית.
עוד בשורה טובה היא שפארגו ואליהו (41 נקודות ביחד) מגיעים בכושר שיא לישורת האחרונה של העונה האירופית. פרקינס ממשיך לרחף בשמי ההיכל בעיקר בהגנה. וסופו, שדי התקשה מול הגבוהים הסלובנים בהתקפה, חיפה על כך בהגנה חזקה ובמאמץ אדיר שגמר ליווני את האוויר לימים הקרובים.
מילה על האוהדים. אומרים שהקהל של מכבי תל אביב זה קהל של קונצרטים. אבל מה לעשות שמה שהם רואים בנוקיה בכל פעם זה פשוט קונצרט אחד גדול. כעת השאלה הגדולה היא האם התזמורת הצהובה תנגן עוד סימפוניה גם כשהקטלונים יגיעו להיכל? האם גם בארסה הגדולה תהיה עוד מנה שהמכבים יאכלו בתיאבון רב?