"בגיל נערים הוא נחשב פוטנציאל גדול. בגיל נוער הייתה ירידה ביכולת אבל אפשר לראות שמדובר בפוטנציאל להגיע לבוגרים, אבל בתנאי שמאמן יקח אותו תחת חסותו ויאמין בו. בסופו של דבר זה תלוי אך ורק בשחקן עצמו, במידת ההשקעה שלו וכמו כל שחקן צעיר צריך גם מזל כדי להצליח ולקבל הזדמנויות לשחק בבוגרים. אני מאחל לו שזה מה שיקרה". אלי אוחנה.
"עד גיל נוער הוא היה גולר גדול והוא סומן כהבטחה, אבל בנוער הוא נעצר קצת. הוא קיבל החלטות לא טובות לאורך הקריירה הקצרה שלו והיה פזיז בהחלטות שלו. הוא עבר לא מעט קבוצות ביחס לקריירה הקצרה שלו. הוא היה חייב להילחם ולהראות שהמקום שלו ראוי. במקום זה הוא העדיף ללכת למקומות שאולי יהיה לו קצת יותר קל ובשורה התחתונה זה לא קרה ובסוף הוא חזר לבני יהודה. אני עדיין חושב שהוא יכול לעשות את הפריצה הגדולה שלו". רמי לוי.
כמה פעמים שמעתם על שחקן שסומן כפוטנציאל גדול מאוד בקבוצות הנערים והנוער ובסופו של דבר התקשה למצוא את עצמו בליגת העל ובלא מעט מקרים, בכלל לא הפך לשחקן כדורגל? תנו לי לנחש, יש לא מעט מקרים כאלה. כשהוא בן 21, אלי הרוש, שחקנה של בני יהודה, נמצא בצומת דרכים משמעותי מאוד לקריירה שלו.
האם הוא יישאר בגדר פוטנציאל גדול שלא מומש, כזה שבכל גיל שהיה, שיחק בשנתונים הגדולים ממנו? או שיצליח לעשות את הפריצה המיוחלת ולהפוך בשלב הראשון לשחקן כדורגל לגיטימי בליגת העל ומי יודע, אולי גם לכוכב שכל כך חשבו שיהיה.
אלי הרוש התחיל לשחק כבר בגיל 6 במחלקת הנוער של בני יהודה. כבר בגיל צעיר הבינו לא מעט אנשים בשכונת התקווה שגדל להם מתחת לאף חלוץ מחונן. הוא סיים כמלך השערים הארצי במשך שלוש שנים רצופות, בנערים ג', נערים ב' ונערים א', ואת עונתו הראשונה בליגת העל לנוער הוא התחיל בצורה נפלאה, עם 12 שערים ב-15 ההופעות הראשונות שלו. כמובן שעם המספרים והיכולת הגיע גם הזימון לנבחרות ישראל.
בגיל 17 הוא כבר זומן לנבחרת הנוער של אלי אוחנה ושותף במשחקים מול אריות היבשת: הולנד, גרמניה ואיטליה. באותם ימים הכל נראה ורוד ובעיקר מבטיח. גם דרור קשטן (מאמן בני יהודה באותם ימים) לא נשאר אדיש וקרא להרוש להתאמן מידי פעם עם הסגל של הקבוצה הבוגרת והדרך של החלוץ לליגת העל נראתה סלולה. "ציפו ממני בבני יהודה שאגיע רחוק מאוד", שיחזר הרוש בראיון לערוץ הספורט.
רק שאז קרה משהו שבסביבתו של אלי הרוש מספרים ששינה את התמונה. במהלך אחד האימונים הוא התעמת עם אחד מחבריו לקבוצה. בעקבות האירוע, הושעה החלוץ למספר שבועות ולטענתו: "זה נראה כאילו לא שכחו לי את זה". אחרי אותו מקרה העניינים בבני יהודה השתנו מבחינתו של הרוש.
"משחקן הרכב הפכתי לשחקן ספסל, כמעט ולא קיבלתי דקות". בסיום אותה עונה החליט הרוש שהוא צריך לשנות אווירה, שהוא צריך לנסות ולהצליח במקום אחר. "הרבה מאוד קבוצות חיזרו אחריי. הפועל באר שבע, מכבי חיפה, קריית שמונה, הפועל תל אביב. מוטי איווניר, שהיה אז מנהל מחלקת הנוער של הפועל באר שבע, סיפר לי ולאבא שלי שאלונה ברקת הקצתה תקציב מיוחד להביא אותי. "אלי קיבל הצעה יפה מאוד לחוזה ל-5 שנים, עם רכב ודירה", שיחזר שלומי הרוש, אביו של אלי שנכח בפגישות עם הבעלים של האלופה.
אז למה לא הסכמת להצעה?
"כי חשבתי שבבאר שבע יהיה לי מאוד קשה להגיע לבוגרים. זאת הייתה בדיוק התקופה שכל השחקנים הגדולים התחילו להגיע לשם. בסופו של דבר בחרתי במכבי נתניה שהציעה לי חוזה ל-3 שנים, עם אופציה לשנתיים נוספות. הבטיחו לי שבנתניה יהיה לי הכי נוח להתקדם".
"התאמנתי עם הבוגרים ושיחקתי עם הנוער. זאת הייתה עונת העלייה של מכבי נתניה לליגת העל, עם יוסי מזרחי. לצערי הם הבטיחו הבטחות שבסופו של דבר הם לא קיימו. אמרו לי שאני אקבל דקות בקבוצה הבוגרת ובסופו של דבר זה לא קרה. יכול להיות שזה קשור לעובדה שהיה לי חוזה יחסית גבוה ובעקבות הקשיים הכלכליים הם העדיפו שאני לא אשחק בבוגרים, כי היו לי פרמיות גבוהות, זה משהו שמאוד פגע בי".
אחרי עונה בנתניה הרוש המשיך לנדוד במטרה למצוא את השידוך המתאים, זה שיעזור לו לממש את הפוטנציאל.
התחנה הבאה - מכבי יבנה. "שוקי נגר, שהיה גם שחקן וגם המנהל המקצועי של מכבי יבנה, מאוד רצה שאני אגיע ואחרי מספר שיחות החלטתי להגיע לשם". אבל גם שם הדברים לא הסתדרו להרוש. "שום דבר שם לא מקצועי".
מה למשל?
"הייתי הכי טוב באימונים ויוסי (זוזוט) היה מעדיף לתת לשחקנים שהיו מבלים לפני משחקים לשחק לפניי, הוא היה מעדיף לתת לחברים שלו לשחק".
באמצע העונה כבר הבנתי שאין לי מה לחפש שם ועברתי להכח עמידר רמת גן בינואר. הבקעתי שער בהופעת הבכורה שלי, אבל זה לא באמת עזר. היינו קבוצה מאוד חלשה, כל הקבוצה כבשה 13 שערים כל העונה".
ואז מה?
"בקיץ חזרתי ליבנה".
עוד הפעם חזרת ליבנה?
"דיברו עם אבא שלי והבטיחו לו שדברים יתנהלו בצורה אחרת".
וזה קרה?
"ממש לא. הכל התנהל שם בצורה מאוד שכונתית. הם שיקרו לי".
אולי הבעיה היא שעשית בחירות לא טובות בקריירה שלך?
"אין ספק שעשיתי בחירות לא טובות. טעיתי. אבל ברור שלא הייתי יכול לדעת שאלה בחירות רעות, זה רק בדיעבד".
אז סיימת שנתיים בליגה הלאומית עם חוויות לא ממש נעימות ובלי יותר מידי דקות משחק, אז איך חזרת בקיץ לבני יהודה?
"אני חושב שאני לא מתאים לליגה לאומית, מגיע לי יותר. אני שחקן של מספרים ואני מאוד מאמין בעצמי. בכל מקום שקיבלתי צ'אנס הבאתי מספרים. הגעתי למבחנים אצל אריק בנאדו, שהיה המאמן של בני יהודה, הוא ראה אותי במספר אימונים והחליט להחתים על חוזה עד לסיום העונה".
ולמה גם השנה אתה לא מקבל הזדמנויות לדעתך?
אני חושב שהייתי צריך לקבל, עד אמצע השנה שחקנים קיבלו הזדמנויות וגם אני חושב שהייתי צריך לקבל. אני לא יודע למה אני לא מקבל, אבל אמרו לי שאני אקבל, השאלה מתי? אני בטוח שאם יתנו לי הזדמנות אחת אני לא אאכזב".
במחלקות הנוער דברים הלכו לך די חלק ונראה שבבוגרים דברים הולכים לך פחות חלק. כמה קשה המעבר הזה?
"מבחינה חברתית השתלבתי מצוין. מבחינה מקצועית יש פערים גדולים, במהירות, בפיזיות. אבל בשנה האחרונה עשיתי עבודה על הגוף שלי, יש לי מהירות טובה. היום אני בטוח שאני שחקן לגיטימי בקבוצה בוגרת בליגת העל. אני מאוד אשמח להראות את היכולות שלי בבני יהודה, זה הבית שלי, כאן אני מרגיש הכי בנוח".
