התשובה המיידית, והקלה ביותר, היא שהנבחרת פשוט לא טובה. אין תשובה ברורה מזאת, ולכאורה אין תשובה נכונה מזאת. אבל כשנכנסים לעובי הקורה רואים שזו תשובה חסרת בסיס. ראשית, כי נבחרת ישראל אף פעם לא הייתה מאריות היבשת. היו תקופות שבהן חטפנו חמישיות מהאוסטרים (וכמובן מהדנים), קמפיינים היו מסתיימים עם הפרש שערים שלילי, מדי שנה היינו עולים ברגל לניקוסיה כדי לקבל בראש ועדיין כל המשחקים היו סולד-אאוט. די לזכור שציטוט ה"כלה בליל כלולותיה" הידוע לשמצה שייך לשלמה שרף, מי שאימן את אחת מנבחרות ישראל האהודות בכל הזמנים. מלבד זאת, כשמשווים את נבחרת ישראל הנוכחית לנבחרות העבר, לא בטוח שהיא נופלת מהן באיכות – שוער שמשחק בקביעות בליגה הספרדית, כמות די נכבדה של ליגיונרים ולא מעט שחקני ליגה בכושר מרשים. לעומת הנבחרות האפורות של גרנט וקשטן, שהניצוץ היצירתי שלהן הסתכם בפיני בלילי, מדובר במקבילה הישראלית להארלם גלובטרוטרס.
אז אם השחקנים טובים, התוצאות לא מביכות (ברובן) ורגשי הנחיתות התפוגגו, אולי ההסבר טמון בשיטת המשחק. כבר כשאלי גוטמן מונה לתפקיד המאמן, היו שחששו שנקבל את גוטמן הגרמני, ולא את גוטמן של הפועל ת"א. ואמנם, המערך מול רוסיה היה פחדני להחריד, אבל מצד שני, נבחרת הגנתית באמת לא כובשת שישייה בלוקסמבורג. מה גם שאם נחזור להשוואה לנבחרות הקודמות, נראה לנגד עינינו את קשטן מניף ידיו באושר אחרי תיקו מאופס מול אנגליה ואת אברם מסביר שאין שום דבר הגנתי בלשחק עם שלושה בלמים ובלי חלוץ. גוטמן לא המציא את הגלגל. למעט אותה נבחרת של שליימה, אף פעם לא תקפנו גלים גלים.
אם אנחנו באמת רוצים לדעת לאן נעלמה נבחרת הצבר שלנו, צריך לרדת לשורש הבעיה. ושורש הבעיה נמצא בראש. נסו להיזכר מתי הנבחרת התחילה לעורר את האנטגוניזם שהגיע בקמפיין הנוכחי לשפל חסר תקדים. התקופה שתעלה בראשכם היא שלהי קמפיין קשטן הראשון, אי שם ב-2007. לא מקרי שבאותה תקופה מונה אבי לוזון לתפקיד יו"ר ההתאחדות. אנחנו חששנו שהוא יביא לתפקיד נפוטיזם ואהדה למכבי פ"ת, אבל לא שיערנו לרגע שהוא ימאיס עלינו את הנבחרת. מהריבים הילדותיים עם אותו קשטן, דרך ההבטחות הכוזבות על עלייה (ועל התפטרות במקרה של כישלון) ועד להתנהלות הצינית והמכוערת סביב מכירת הכרטיסים למשחק נגד פורטוגל – אנחנו צריכים להודות ללוזון על האסוציאציות המבחילות שעולות לנו בכל פעם שמישהו מזכיר את נבחרת ישראל. הרי לא משנה כמה ננסה לעשות את ההפרדה, הוא יצוץ שוב עם דרך מקורית ויצירתית להזכיר לנו שלמרות שהנבחרת מייצגת את המדינה, היא מייצגת גם את ההתאחדות. וההתאחדות מייצגת את כל מה שחולה בכדורגל שלנו.
אצטדיון ר"ג אכן יהיה מלא ביום שישי הקרוב. כולם יהללו את ההתגייסות המרשימה של עם ישראל מאחורי נבחרתו, ועוד בשעה מאוד לא נוחה. אבל אל תתבלבלו, רובם המוחלט של הצופים יבואו בשביל לראות במו עיניהם את הפלא הפורטוגלי. אסור לתת למצג השווא הזה להסיט את העניין ממשבר האמון החמור שיש בין האוהדים לנבחרת, בין האוהדים להתאחדות, בין האוהדים לכדורגל הישראלי.
