יכול להיות שה-0:2 הקטן והקשה הזה בצפון אירלנד הוא המהות והוא חזות הכל בנבחרת של אלי גוטמן. פעם, במשחקים כאלו, היו הכחולים-לבנים חוזרים בעיקר עם מחמאות על יכולת סבירה במקרה הטוב. הערב (שלישי) ישראל שיחקה לא טוב ולא יפה לעין, אבל יעיל. אוי, כמה יעיל. בדיוק כמו שהמאמן שלה אוהב. מבוקר ופיזי, וגם הכי חשוב: מנצח.
תקראו לה מכוערת עם אופי, אבל לנבחרת הנוכחית זו המחמאה הגדולה ביותר. אחרי שנים אינספור של נאיביות ובמיוחד אחרי ה-3:3 הסופר-מאכזב מול פורטוגל באיצטדיון רמת גן ביום שישי, היא עשתה בדיוק את מה שהיתה צריכה: חזרה עם כל הקופה מהמגרש בו כריסטיאנו רונאלדו וחבריו שמטו נקודות ושמרה על המקום השני. חלום המונדיאל, תרצו או לא, עדיין בחיים.
נכון, עדיין מוקדם להזמין כרטיסים לברזיל, אבל עושה רושם שסוף סוף הנבחרת עלתה על הדרך הנכונה. דודו אוואט, שהושמץ בלי סוף אחרי אותו שער שספג בתוספת הזמן מפאביו קואנטראו, החזיר את חובו עם מספר הצלות גדולות; טל בן חיים הציג אולי את משחקו הטוב ביותר בשנים האחרונות; שרן ייני הצדיק שוב את הקרדיט; ואלי גוטמן, בעיקר הוא, יכול לסמן "וי" ענק.
המאמן הלאומי שמע הרבה ביקורת בנוגע לחילופים ואיבוד יתרון שני השערים מול פורטוגל, והפעם הוא ענה לכולם עם החלטות מצוינות. ליאור רפאלוב עלה מהספסל והחזיר בריבית עם שער כעבור דקות ספורות על המגרש. ואיתי שכטר, אותו שחקן שלא עשה בערך כלום כבר שנה שלמה, הצטיין עם שני בישולים ענקיים.
עזבו את העובדה שהיה זה הניצחון הראשון אי פעם של ישראל על צפון אירלנד, אלו הן שלוש נקודות שעשויות להתברר בסופו של דבר בתור אלו שהבדילו בין הצלחה לכישלון. אבל בכל מקרה, גם אם הנבחרת לא תעפיל למונדיאל, אפשר יהיה לסכם את השבוע האחרון כקו פרשת מים. ארבע נקודות מתוך שש, אבל זוהי בעיקר הדרך: לא עוד פרימדונות ושחקנים שנראים אפאטיים לחלוטין, כי אם יחידה לוחמת שסוף סוף דיברה אל על כל הקהל הישראלי. כזו שחזרה להיות קונצנזוס. בדיוק כפי שנבחרת לאומית צריכה להיות.
מהלך המשחק
הנבחרת פתחה טוב וכמעט כבשה בדקה ה-4: מאור מליקסון העביר רוחב בנגיעה מאגף ימין, איתי שכטר המתין ליד הקורה הקרובה והמשיך מהאוויר לעמוד והחוצה. הזדמנות טובה לישראל. מאותו רגע, שתי הנבחרות לא ממש ייצרו מצבי הבקעה עד שהגיעה הדקה ה-34. ערבוביה ברחבה שמה את סטיבן דייויס במרחק של שלושה מטרים מהשער. האירי בעט וסחט הצלה ענקית מאוואט שזינק נהדר. 0:0 במחצית.
ישראל המשיכה לשחק מבוקר עם פתיחת המחצית השניה וסוף סוף ייצרה בעיטה לשער. מליקסון קיבל מסירה מבן בסט והמשיך בנגיעה מתוך הרחבה היישר לידיו של רוי קארול. דייויס היה שוב האיש המסוכן אצל האירים כאשר שיגר בעיטה חזקה מ-25 מטרים (59), ששרקה סנטימטרים ליד העמוד. רק דקה חלפה וגם לאפרטי ניסה את כוחו ממרחק אבל פיספס את המסגרת.
ואז, דווקא בעיצומן של דקות עקרות מאוד, הגיע השער. שכטר זיהה תנועת עומק טובה של המחליף רפאלוב, הגיע למסירה ובעט בשמאל בנגיעה אחת. 0:1 לישראל. הנבחרת ניסתה שוב לעקוץ וגם הצליחה - בעוד מתפרצת מצוינת. שכטר פרץ מצד ימין, עבר בנחישות המגן שלו והעביר רוחב - בן בסט עמד בדיוק במקום ושלח פצצה לרשת הגבוהה. 0:2 לישראל, תוצאת הסיום.
הרכבים
צפון אירלנד: רוי קארול; ארון יוז, שיין פרגוסון (ג'וש מגינינס /72), גארת' מקאולי, ג'וני אוואנס; דניאל לאפרטי, סטיבן דייויס, כריס בראנט, סאמי קלינגאן, ניאל מק'גין; מרטין פיטרסון.
נבחרת ישראל: דודו אוואט; רמי גרשון, יובל שפונגין, טל בן חיים, איתן טיבי; שרן ייני, מהראן ראדי (ערן זהבי /59), ביברס נאתכו, מאור מליקסון (ליאור רפאלוב /69); עדן בן בסט, איתי שכטר (יוסי בניון /86).
