רמי גרשון ייזכר לעד כשחקן הישראלי היחיד שהצליח לצאת לאירופה מבלי שכף רגלו דרכה בליגת העל. אז, ב-2008, הרבה הרימו גבה כשהבלם שהוביל את הפועל ראשון לציון מהליגה הארצית ז"ל לליגה הלאומית חתם במועדון הפאר הבלגי, סטנדארד ליאז'. הפרשנים והקולגות התערבו אם יחזיק בבלגיה עד החגים או יחזור לארץ עם הזנב בין הרגליים, אבל גרשון הוא טיפוס שונה. כמו על המגרש - גם בחיים – מדובר בפייטר שאף פעם לא נשבר, וכל מה שמעכב אותו גורם לו רק להתחשל עוד יותר. וכשמתסכלים על הגליון הרפואי שלו, שדומה לגליון של קשיש בן 80, מבינים כמה המנטליות חזקה.
כבר שנים שגרשון בן ה-26 באירופה, ובנבחרת הוא הפך לשחקן קבוע עם 19 הופעות. למרות שלקראת קפריסין לא ברור אם יפתח, ונכון שלעיתים הוא משחק יותר או פחות, על דבר אחד אין עוררין - גוטמן מאמין בו ויודע שהוא יכול לסמוך עליו.
זהו, מתחילים קמפיין חדש. לאור השיטה החדשה הסיכויים על הנייר להגיע ליורו גבוהים יותר?
"יש אופטימיות גדולה יותר אבל אנחנו לא חושבים שאנחנו כבר בצרפת. מי שחושב שיהיה קל טועה ומטעה. יש לנו בית קשה ועובדה שלא ספרתם את קפריסין והם ניצחו בבוסניה. בתור אחד שמכיר את הליגה הבלגית, הנבחרת שלהם הכי חזקה בבית. זאת אחת הנבחרות הכי איכותיות בעולם".
עד הניצחון על בוסניה היתה תחושה שאנחנו לא כל כך סופרים את הנבחרת הקפריסאית
"אנחנו תמיד ספרנו אותם. בתקשורת בארץ לא ספרו, אבל אנחנו ידענו שלא יהיה קל. גם הם יתמודדו למעלה. המשחק שם יהיה קשה אבל נבוא לנצח".
עושה רושם שהשנה החלטתם להנמיך ציפיות. למדתם לקח מהעבר?
"עבור רוב השחקנים בנבחרת זה קמפיין שני או שלישי. יש לנו ניסיון ואנחנו למודי אכזבות. לא נצא בהצהרות. אנחנו רוצים לעלות יותר כי ככל שאתה נופל, אתה רוצה לקום עוד יותר ולהצליח".
כשחקן הגנה, עד מתי נספוג שערים כל כך לא מחויבים?
"אין לי תשובה מדויקת. לצערי זה חלק מהכדורגל ולצערי זה קורה לנו הרבה. נהיה חייבים ללמוד כי לא יכול להיות שנספוג בדקה ה-90 וממצבים נייחים. אסור שזה יקרה. את השער שספגנו מול פורטוגל ב-3:3 אזכור כל החיים. הוא יושב לי על הלב כמו מועקה בכל יום. אחרי השער שלי, שקבע 1:3, הייתה תחושה באוויר שנבקיע עוד, אבל ספגנו שער מהיר – ולמרות שעשינו הגנה הירואית עד הסיום – בסוף ספגנו שער מקומדיה של טעויות. כל מה שהיה צריך לקרות כדי שהכדור ייכנס קרה ואני זוכר את עצמי בסוף המשחק מרוסק. גם עכשיו כשאני חושב על זה, קשה לי להשלים עם מה שקרה".
אולי עכשיו אחרי שעזבנו את אצטדיון ר"ג האווירה במשחקים תהיה טובה יותר? לא פעם התלוננתם על המגרש הזה
"יהיה כיף יותר לשחק במגרש שבו האוהדים קרובים לדשא והאצטדיון מלא. במשחקים ששיחקתי בר"ג והיה אצטדיון מלא נהניתי אבל ששיחקנו בלי קהל היה קשה. בשורה התחתונה קיבלו החלטה טובה".
אם הייתי אומר לך לפני שמונה שנים שתגיע לרמות האלה באירופה היית מאמין?
"תמיד האמנתי. מגיל קטן האמנתי שיש לי את הפוטנציאל. כשהייתי בנוער חשבתי שאשתלב בקבוצה הבוגרת של ראשון לציון ואקפוץ אחר כך לליגת העל אבל הם ירדו שתי ליגות והתוכנית השתבשה".
בוא נחזור אחורה לאותם ימים, כשכולם צחקו איך שחקן מליגה ארצית חותם בסטנדארד ליאז'. דיברו על קומבינה של סוכן.
"זה פגע בי, לא הייתי רגיל לזה. פעם ראשונה הרגשתי את הרוע. תמיד פרגנו לי ואהבו אותי ופתאום קיבלתי בום. מצד שני זה מה שעיצב אותי כשחקן וכאדם. אני לא קורא עיתונים ולא נכנס לאתרי הספורט באינטרנט. הגעתי למה שהגעתי בלי חסדים של אף אחד, אלא רק בזכות עצמי. בליאז' הייתי תחת זכוכית מגדלת, זאת ממש לא הייתה קומבינה. לדודו דהאן אני חייב הרבה אבל אם לא הייתי טוב גם קוסם לא היה שם אותי שם. הדרך שלי תמיד הייתה נקייה ומעולם לא פגעתי באף אחד. הרגשתי שפוגעים בי סתם".
השנה ראשונה הייתה קשה, ובכל זאת בניגוד לשחקן הישראלי הטיפוסי המשכת לעבוד קשה
"עזבתי את הבית, באתי לבד לבלגיה עם אנגלית מעולה אבל שם דיברו רק צרפתית. הגעתי למנטליות שונה. אצלנו כל שחקן זר שמגיע ישר מחבקים אותו, מאמצים אותו ובליאז' כולם היו אדישים. אם אתה ביישן אתה בכלל אוכל אותה, ואני ביישן. מצאתי את עצמי לבד כל היום".
וכשאתה רואה שחקנים שחוזרים לארץ מאירופה כי קצת קשה זה בטח קצת מפריע
"מצד אחד, אני לא במצב שלהם ולא נכנס למחשבות של כל אחד. מצד שני, אני גאה בעצמי שאני מצליח להישאר למרות שאחרים חוזרים יותר מהר".
הייתה לך הצעה ממכבי ת"א. אתה בן היחידים שאמר לג'ורדי קרויף לא
"אני שמח שזה מה שעשיתי כי זה השתלם לי מכל הבחינות, מקצועית וכלכלית. לא ארחיב על השיחה שהייתה ביני לבין ג'ורדי אבל הייתי שלם עם ההחלטה. הוא קיבל את הרצון שלי ואיחל לי הצלחה. זו הפעם הראשונה שלא הסכמתי עם המשפחה שלי. הם רצו שאחזור, אבל סירבתי והלכתי עם הלב והעצה של הסוכן שלי. מי שמכיר אותי יודע שבלי המשפחה שלי אני לא עושה החלטות כאלה אבל בשורה התחתונה עשיתי את הצעד הנכון ואני שמח".
אני מסתכל על הגיליון הרפואי שלך, שברים, קרעים, הכל עברת
"היו לי הרבה פציעות אבל לא משהו יותר מדי רציני. הבאסה שזה בא לי בשנתיים הקריטיות בין גיל 23 ל-25, אבל גם את זה עברתי ברוך השם".
בדיעבד, עשית טעות עם המעבר לסלטיק?
"לא. הייתה לי הזדמנות לשחק במועדון הגדול בסקוטלנד והיה לי רק מה להרוויח. חזרתי מפציעה והמטרה הייתה לעבות את הסגל. לא הובטח לי כלום. תחזיר אותי אחורה ואני עושה את זה שוב. זו הייתה חוויה לכל החיים".
אתם חתום ל-4 שנים בגנט, יש מחשבות להתקדם לליגה בכירה יותר?
"אני מכוון יותר גבוה. אני רוצה להגיע לליגה האנגלית אבל אני נמצא במועדון גדול וכיף לי פה. תבואו לפה כדי להבין איזה מועדון זה".
ובכל זאת המשחקים שלך כמעט ולא משודרים וגם הסיקור מינורי
"לא מזיז לי. אני לא אוהב תקשורת וקנאי לפרטיות שלי. המנטליות הבלגית מתאימה לי מהבחינה הזו. את החיזוקים שלי אני מקבל מהמשפחה, מהחברים ומעצמי וזה הכי חשוב לי".
אם תהיה לך האפשרות לבחור בין חתימה במנצ'סטר יונייטד לבין עליה ליורו, מה תעדיף?
"בלי לחשוב פעמיים. תן לי לעלות ליורו ולשחק בליגה הלאומית עד סוף הקריירה ואני קונה. לא אכפת לי".
