את מה שרבות מהנבחרות הקודמות שלנו - המפוצצות בכישרון - לא הצליחו לעשות, עשתה הנבחרת הנוכחית – השיגה ניצחון חשוב ומוצדק בקפריסין. לא סתם עלינו למשחק הזה פחות לחוצים. הידיעה שגם מהמקום שלישי בבית אפשר להעפיל, ולא הכול תלוי במשחק הזה כי יש זמן לתקן וצריך פחות נקודות, משחררת מהלחץ האטומי שנבנה סביב הנבחרת בכל תחילת קמפיין מחדש. רק תיזכרו איך התחלנו את הקמפיין הקודם וההיסטריה אחרי התיקו באזרבייג'אן.
למרות שהקפריסאים באו בהתלהבות עצומה מהניצחון הענק שלהם בבוסניה, ידענו לעבור את הדקות הראשונות בצורה יפה. אז גם השתחררנו והנבחרת שיחקה כדורגל טוב עד סוף המחצית הראשונה. יש לנו את היכולת לייצר מצבים בחלק הקדמי כי יש שילוב של שחקנים מאוד מגוונים בהתקפה. כל שחקן אגף עם אופי אחר (ורמוט אוהב אמצע, בן חיים את הקו). כל קשר 50/50 עם אופי שונה (נאתכו מוסר, זהבי נע לאיזור מסוכן). ואיזה עומק יש מהספסל בחלק הקדמי כרגע.
טל בן חיים זרח עם שער ובישול גאונים. מפתיחת העונה, גם במכבי תל אביב, הוא הרבה יותר אפקטיבי, מבקיע ומבשל שערים שפותחים משחקים ונראה העונה כמו הדבר האמיתי שחיכינו לו כל כך. השער הראשון היה מבצע קבוצתי נהדר של משחק מסודר בנגיעה או שתיים עד שבודדו אותו לאחד על אחד כדי לבשל את השער. המתפרצת בשער השני הייתה טובה אבל הסלאלום שלו ברחבה היה פשוט קסם.
קפריסין היא נבחרת בינונית עם התלהבות גדולה, אבל חשופה מאוד הגנתית וידענו לנצל את זה כדי לייצר לפחות 6-7 הזדמנויות גדולות, כמות גדולה למשחק חוץ. הבעיה שבלטה במחצית השנייה הייתה שאין בעל בית אמיתי בקישור האחורי שמנהל משחק, ״מפרק״ כשצריך ובעיקר מנהיג את הקבוצה בדקות רעות. שרן ייני מועדף על פני אלברמן כי הוא יותר מהיר בחיפוי ויכול לתת אופציה של בלם שלישי בכיסוי. בדקות הטובות של קפריסין, ייני היה חסר במקומות האלה. הוא אכן כלבויניק נהדר ושחקן חכם אבל לא יכול למלא ואקום כל כך גדול. האמת שלא בטוח שיש לנו מי שיכול למלא את זה.
מילה טובה להגנה. הפעם, ברוב המשחק (למעט רבע שעה במחצית השנייה שגם ספגנו), הבלמים והמגנים קראו את המהלכים ועשו סגירות ברגע האחרון לכדורים מסוכנים והגדילו ראש. אופיר מרציאנו רשם הופעת בכורה טובה מאוד. מרציאנו רשם הצלה גדולה, ששווה ניצחון, ובעיקר הוכיח שהכושר שלו מקנה לו בזכות מקום בהרכב. ההססנות בהתחלה הייתה הגיונית, אבל הוא לקח את ההזדמנות והקרין המון שקט ביציאות ועל קו השער. חובת ההוכחה מוטלת עליו כל משחק מעכשיו.
צריך להחמיא לאלי גוטמן בעיקר על שני דברים: שנתן לשחקנים הכישרוניים שלו חופש לנוע קדימה כדי לייצר מצבים, והאמין במרציאנו למרות חוסר הניסיון. יחד עם זאת, השחקנים בקישור היו חסרים הגנתית בשלבים שקפריסין לחצה והנבחרת תצטרך למצוא את האיזון.
הקרב הריאלי שלנו הוא על המקום השלישי, רק ההבדל הוא שהפעם זה מקנה כרטיס למשחקי ההצלבה. מול יריבות עם עוצמה ואיכות בקישור ומעלה יהיה לנו קשה מאוד. גם כשבוסניה תבוא למשחק בישראל בעוד חודש עם הגב לקיר. בינתיים, מחכה לנו מגרש סינטטי זוועתי באנדורה וצריך לנצח בו. וויילס כמעט ואיבדה שם נקודות ואם נזלזל ונבוא בשחצנות (המוכרת מהעבר אחרי ניצחונות גדולים), יהיה לנו קשה. נצטרך הפעם שחקנים כמו תומר חמד ואולי טוטו תמוז עם עוצמה וכוח ברחבה כי הרבה מקום לטכניקה אין במגרש באנדורה.
בשורה התחתונה, שאפו על סיפתח נהדר. אנחנו לא נהיה נבחרת גדולה, ולכן צריך ליהנות וללמוד מכל ניצחון חשוב שכזה. צריך לנצל את האיכויות שיש לנו, אך יש בהחלט כמה נקודות לשיפור. יש גם כמה נקודות שלא נוכל לשפר כי אין לנו את הכלים, ופשוט נצטרך להתעלות מנטלית בהמשך הקמפיין כדי לא ליפול מזלזול במגרשים כמו באנדורה, ולא ללכת אחורה בבהלה מחצית שלמה כמו בקפריסין גם אם אנחנו מובילים. בינתיים, אפשר לקוות ולהאמין.
