עונת 2009/10 בפתח, בעוד חודש וחצי תצא הליגה לדרך ואיציק קורנפיין מחפש בכל דרך אפשרית להחיות את בית"ר ירושלים שהוזנחה כלכלית ע"י הבעלים ארקדי גאידמק.
כל מי שחי את בית"ר ירושלים בזמנו ידע שאת המשכורות של השחקנים הבכירים שהיו אז בקבוצה יהיה קשה לשלם: עמית בן שושן, שמעון גרשון ועידן טל היו רק חלק מאותם שחקנים שנתבקשו לקזז בחוזיהם על מנת שבית"ר תוכל להעביר תקציב בבקרה. והיה גם את אבירם ברוכיאן, שהיה לא רק אחד מהשחקנים הבכירים בקבוצה אלה גם אחד המשתכרים הגבוהים במועדון.
ברוכיאן היה גם הראשון שהגיע למשרדי בית"ר בגבעת שאול לפגישה עם קורנפיין. באותו בוקר הוא הגיע מוקדם מאוד למשרדי המועדון כי לפניו היתה חופשה משפחתית באילת.
בבית"ר מספרים שברוכיאן לא במקרה היה הראשון להגיע לקורנפיין, הוא ישב עם היו"ר לא יותר מעשר דקות, חתם על טפסים שבהם הוא מוותר לעונה אחת על חמישים אחוז מהמשכורת שלו, לחץ את היד לקורנפיין ונסע לאסוף את אשתו בדרך לחופשה. אחרי המהלך הזריז הבינו בבית"ר שני דברים: האחד, אם ברוכיאן ויתר על מאות אלפי דולרים בשביל המועדון אף שחקן לא יעקם את הפרצוף. ואכן כך היה ושחקני בית"ר הבכירים הסכימו לוותר על מחצית משכרם עבור בית"ר. הדבר השני היה התובנה כי ברוכיאן צריך להיות הקפטן של הקבוצה.
כשאריק בנאדו העביר את סרט הקפטן לברוכיאן הוא עשה זאת בלית ברירה. זו היתה התשורה של קורנפיין לנאמנות שהפגין השחקן כלפי המועדון. מה גם שהיה טבעי שמי שגדל בבית"ר מגיל 16 והפך לסמל בקבוצה, צריך לענוד את סרט הקפטן.
יש כאלו שבשבילם מדובר בסתם סיפור על איזה סרט שעונדים על היד, אבל מי שמכיר את ברוכיאן יודע שהחלום הכי גדול שלו, לפני אירופה ולפני זכייה בתארים, היה להפוך לקפטן של הקבוצה האהובה עליו, וכשזה קרה הוא היה מאושר, החלום שלו התגשם. וכעת הוא יגשים חלום ילדות נוסף, לצאת לשחק באירופה.
"אולי די כבר לדבר על הפוטנציאל"
לא מעט ביקורות נשמעו על היכולת של אבירם ברוכיאן. בשנה וחצי האחרונות אפילו הוא מעיד על עצמו שהוא לא מספק את הסחורה, המספרים ברצפה והביקורות כלפיו נשמעו מכל עבר, גם מחוץ וגם מבית. בשנים האחרונות עברו בבית"ר לא מעט מאמנים: לואיס פרננדז, יוסי מזרחי, יצחק שום, דוד אמסלם, ראובן עטר, אורי מלמיליאן ויובל נעים. כל אחד מהם יעיד על ברוכיאן שמדובר בשחקן משכמו ומעלה, זו לא רק היכולת ששיחקה תפקיד, במקרה של ברוכיאן תמיד המאמנים שלו רצו אותו על המגרש, בגלל האישיות, בגלל המחויבות ובעיקר בגלל שהוא בפס אחד או בעיטה אחת מדויקת יכול לקבוע תוצאה של משחק.
מאז שעלה לקבוצה הבוגרת של בית"ר דיברו במועדון על הפוטנציאל של ברוכיאן. אבל האם אותו פוטנציאל מומש עד הסוף? האם העובדה שלא הטביע את חותמו בנבחרת ישראל אומרת שהפוטנציאל שלו לא מומש עד הסוף? "אולי די כבר לדבר על הפוטנציאל, כבר נמאס לשמוע את זה", אומרים חבריו של ברוכיאן בבית"ר, "אבירם כבר בן 26 אפשר להפסיק לדבר על הפוטנציאל, יש לו הרבה מה לתת ויש לו עוד הרבה מה להביא מעצמו אבל על פוטנציאל מדברים כשמתייחסים לשחקנים בני 16-17".
בבית"ר לא פעם אמרו שברוכיאן בא לידי ביטוי לצד שחקנים טובים. "כשדרק בואטנג וברק יצחקי שיחקו לצידו הוא פרח", אומרים בקבוצה. ברוכיאן למד מהר מאוד על בשרו שלבד קשה לו מאוד לבוא לידי ביטוי.
בקיץ האחרון ברוכיאן ואיתו עוד מספר שחקנים ראו איך בית"ר נבנית וחששם גבר. פתאום במקום רכש ושחקנים זרים הם ראו שחקנים צעירים שעולים בסיטונאות לקבוצה הבוגרת, והיה ברור לכולם שלברוכיאן יהיה קשה כלשצידו אין את עידן טל, דרק בואטנג, גל אלברמן, דריו פרננדס, ברק יצחקי או חן עזריאל.
ברוכיאן התנחם בעובדה שלפחות השאירו לו את עמית בן שושן אבל גם זה לא גרם לו לשפר את היכולת שמתחילת העונה נפגמה. אם נוסיף לכך את הפציעות החוזרות שמהן סבל הקשר והנה קיבלתם שחקן שלא יכול לבוא לידי ביטוי ואין לו גם את הכלים. וכשבית"ר צונחת ומידרדרת האצבע מופנית לאבירם ברוכיאן, הוא תמיד היה הכתובת של האוהדים לכישלונות, שחקנים אחרים פשוט לא סופגים את האש.
"המעבר של ברוכיאן לפולין עושה טוב לשני הצדדים", הסביר מישל דיין שמכיר מקרוב את אבירם ברוכיאן, "הפילו עליו משהו שכנראה היה גדול עליו לקחת את בית"ר לבד על הכתפיים שלו, מנהיג צריך להיות גם השחקן המוביל במגרש, לא רק בחדר ההלבשה, אבירם באופי שלו הוא לא מנהיג טבעי, יש לו כישרון בלתי רגיל ברגליים אבל הוא בא לידי ביטוי טוב יותר ליד שחקנים מובילים ואיכותיים ולכן היה לו קל יותר כששיחק ליד זנדברג, בואטנג ויצחק. העזיבה של ברוכיאן במידה מסוימת עושה טוב לשני הצדדים, בית"ר יכולה להביא שחקנים למאבקי התחתית ואולי בכך גם תצליח להישאר בליגה".
מערכת היחסים הפתלתלה עם האוהדים
הקשר בין אוהדי בית"ר ירושלים לאברים ברוכיאן ידע לא מעט עליות וירידות. לצד האהדה וההפיכה של מספר שמונה לסמל הקבוצה, האוהדים לא פעם ירדו לחייו של הקפטן. אחרי שאמר שלא יתנגד ששחקן ערבי יגיע לבית"ר ולאחר מכן בלחץ האוהדים חזר בו מאמירה זו בצורה כזו או אחרת, חלק מהאוהדים סימנו אותו.
העובדה שלא פגע במגרש הוסיפה שמן למדורה וגררה גם שריקות בוז מהיציע, לכולם זכור איך במשחק מול הפועל רמת גן לפני שנתיים ברוכיאן השתיק את האוהדים לאחר שכבש שער, הוא בחר להגיב כי טיפסו עליו יותר מדי. אחד הדברים המוזרים ביחסים בין חלק מאוהדי בית"ר לאבירם ברוכיאן קשורים למשחק הגביע בעונה שעברה מול הפועל תל אביב.
האוהדים שלא ראו את ברוכיאן נוקט באלימות בסיום המשחק כשהחלה מהמומה על הדשא בין השחקנים ביקשו למנות את קובי מויאל לקפטן ואת סטיבן כהן שחנק את וואליד באדיר ליקיר העיר ירושלים. באימון שלאחר המשחק הגיעו חלק מהאוהדים לבית וגן וצעקו לברוכיאן שימסור את סרט הקפטן לקובי מויאל, ברוכיאן שמע אבל בחר שלא להגיב, למוד ניסיון הבין שאחרי הדחה מהגביע מול הפועל תל אביב אין טעם לריב עם האוהדים העצבניים.
לצד אלו, יש גם אלפי אוהדים שמעריכים מאוד את ברוכיאן. את מה שהוא נתן לקבוצה ביחד עם עוד שחקן או שניים אף אחד עוד לא נתן. אבירם באמת אוהב את המועדון וזו לא קלישאה. זה לא רק הויתור על הכסף שהגיע לו לפני שלוש שנים ולא רק הדחייה של חצי מהשכר שלו העונה, זה גם העובדה שסירב לעבור להפועל תל אביב שרצתה אותו ולמעשה סירב לכל קבוצה בארץ שהתעניינה בו. "איך אני אראה את הפרצוף שלי בירושלים אם אני אשחק בהפועל תל אביב? אני מעדיף את בית"ר על פני כל קבוצה אחרת בארץ גם כזו שמשחקת בליגת האלופות", אמר לא פעם.
האוהדים יודעים שכשאבירם אומר את הדברים הוא אמיתי, הוא מתכוון אליהם לפעמים בתמימות יתרה. הוא אומר את זה מכל הלב, המועדון באמת יקר לו ולכן היום האוהדים מקבלים בשקט יחסי את המעבר שלו לפולין. הרבה אוהדים וחברים מפרגנים לו וגם מבינים שזה מעבר שצריך להשלים איתו גם לטובתו של ברוכיאן וגם אולי לטובת בית"ר ירושלים.
"ברוכיאן ובית"ר זה כמו זוג נשוי שצריכים הפסקה כדי לזכור עד כמה הם אוהבים אחד את השני, אנחנו מאחלים לו בהצלחה, זה לא סתם שחקן שעוזב אבל זה מה שצריך להיות, את הקריירה שלו הוא יסיים אך ורק בבית"ר ירושלים", כך מביעים את תחושותיהם אוהדי הקבוצה.
אחד השחקנים האהובים והמוערכים על אוהדי בית"ר מאז ומתמיד היה ברק יצחקי. כשהוא עזב לגנק הבלגית לא כל האוהדים רצו בהצלחתו, "רצינו שלא ילך לו שם כדי שיחזור אלינו, לא נשכח לעולם וגם ברק לא ישכח את קבלת הפנים שהייתה לו כשהוא חזר אלינו מבלגיה", אומר אחד האוהדים. הקהל של בית"ר התבגר", מסביר מישל דיין, "האוהדים מבינים שאין היום סמלים, סמלים יש רק על מכוניות. כולם מסתכלים על טובת המועדון. יכול להיות שמבינים שגם הכסף שגאידמק הבטיח כבר לא יגיע ומהעזיבה של ברוכיאן בית"ר תוכל להתחזק במספר שחקנים, זה מה שמעניין את האוהדים. הקהל מבין שהקבוצה מעל הכל ואם יגיעו במהלך הזה שניים-שלושה שחקנים שיעזרו לבית"ר בהתמודדות בתחתית, הם הרוויחו".
העובדה שאוהדי בית"ר לא עלו על בריקאדות ולא מחו כנגד העזיבה של ברוכיאן מול קורנפיין ולא מול השחקן עצמו מעידה שהקהל של בית"ר מקבל את הרצון של אבירם להתקדם, או שהאוהדים פשוט כבר נואשים לגמרי מהמצב.
ברק יצחקי הופתע מהתגובה של אוהדי בית"ר לעזיבה של ברוכיאן: "אני מופתע לטובה מהתגובה של האוהדים, כנראה שהקהל של בית"ר רצה שינוי. בתור אחד ששיחק שם אני יכול להעיד שהקהל עשה שינוי, מדובר בקהל טוב וחם והיום הם מסתכלים אחרת על הדברים, הם רואים את מה שאבירם נתן בעשר השנים האחרונות למועדון ואומרים שאולי זה הזמן שלו להתקדם. אבירם ויתר הרבה פעמים על הצעות מחו"ל ונשאר בבית"ר, הוא לא עבר לקבוצות אחרות בארץ ואת זה הקהל תמיד יזכור לו. הוא נתן כל כך הרבה ואני חושב שהקהל מבין אותו ברגעים האלה. אני שומע תגובות מאנשים וזה מפתיע אותי לטובה, אני בטוח שהאוהדים בירושלים רוצים את הצלחתו".
פולוניה ורשה
הפעם היחידה שבה ברוכיאן היה קרוב לעזוב את בית"ר היתה בעונה שלאחר הדאבל עם יצחק שום. ברוכיאן ויצחקי היו בטוחים שהם אוטוטו באירופה, בספרד ליתר דיוק. דיברו על כך שמיורקה מתעניינת בברוכיאן, אחרי זה גם ספורטינג ליסבון בפורטוגל הייתה בתמונה והקשר היה בטוח שהנה הוא סוף סוף יצליח לממש את עצמו מחוץ לירושלים, אבל בסופו של דבר זה לא יצא לפועל, ברוכיאן נשאר וכך גם יצחקי. "זה היה מתסכל מבחינתו של אבירם אבל הוא עשה מהר את הסוויץ' והמשיך כרגיל בבית"ר גם אם יצחק שום חשב אחרת באותה תקופה", מספרים בבית"ר.
כשאבי נמני הניח בפני ברוכיאן את ההצעה של פולוניה ורשה הוא הבין שאולי מדובר בהזדמנות האחרונה שלו לצאת לאירופה אבל זה לא הספיק לו, הוא היה צריך לקבל חיזוקים למהלך לפני שהוא מחליט לעזוב את בית"ר ירושלים. את החיזוקים הוא קיבל בטונות מהמשפחה שלו, שם אמרו לו: "לך על זה, אל תוותר, תדאג לעצמך, זו הזדמנות אחרונה שלך".
ברוכיאן מפתיחת העונה הנוכחית לא הצליח לספק את הסחורה, הכישלון עד כה של בית"ר נפל בעיקר על הכתפיים שלו והוא הרגיש שהוא צריך להתאוורר. "אני חייב את זה לעצמי, זו הזדמנות שאני חייב לנצל", אמר הקפטן העוזב, "דיברתי עם מאור מליקסון, מדובר בליגה טובה ואני מגיע לקבוצה עם שאיפות להגיע לאירופה. אני מאמין שאני עושה צעד נכון".
החיים בפולין ואת זה יודע גם ברוכיאן הם לא החיים בירושלים. בבירת המדינה, ברוכיאן מוקף בהמון חברים, משפחה גדולה ובעיקר נהנה ממעמד של כוכב. "הוא המנהיג הבלתי מעורער של בית"ר ירושלים", אמר עליו יובל נעים לפני מספר שבועות. לא מעט שחקנים שנחתו בליגות שונות באירופה חזרו לארץ לא בהכרח בגלל יכולת ירודה. אחד מהם הוא ברק יצחקי, חבר טוב של ברוכיאן שחזר מגנק הבלגית בעיקר כי לא יכול היה להתמודד עם הבדידות שם.
"מי שחושב שההתאקלמות בקבוצה חדשה בחו"ל בעיקר אם אתה לבד זה דבר קל טועה", הסביר יצחקי, "אני יודע שאבירם הוא איש משפחה והוא תמיד מוקף בהמון חברים, אני מאמין שעצם זה שאשתו והילד יהיו איתו יעזור לו ויהיה לו יותר קל ממה שהיה לי. שמעתי שאת החודש הראשון הוא הולך להעביר לבד עד שאשתו תגיע והצעתי לו שייקח את אחד האחים שלו כדי שגם את החודש הזה הוא לא יעביר לבד. המשפחה תמלא את היום שלו, יהיה לו לאן לחזור".
ברוכיאן יודע שגם מבחינת חיים ספורטיביים, הוא צפוי למשהו שונה. האימונים האינטנסיביים, ההשקעה והרצון להוכיח את עצמו במקום חדש יהיו מנת חלקו מדי יום. בבית"ר הוא היה יכול לוותר על אימון פה ושם על מנת לטפל בעצמו ולהוריד עומס, שם בפולין הוא כבר מבין שאין הנחות, הוא יצטרך לעמוד בסטנדרטים שהוא לא היה רגיל אליהם ב 10 השנים שלו בבית"ר. אגב הוא מרוצה מזה: "לא מפחד מלהשקיע ולהתאים את עצמי לסטנדרטים אחרים. מה שכולם עושים אני אעשה, זה רק יקדם אותי".
עוזב את הבית
אחרי עשר שנים העזיבה של ברוכיאן מוזרה מאוד לשחקנים, אף אחד לא כועס, כולם פשוט בהלם, בהלם על זה שברוכיאן כבר לא חלק מבית"ר. העיתוי אולי קצת מפתיע אותם אבל בעיקר מה שעובר על השחקנים ועל האנשים במועדון זה העובדה שברוכיאן כבר לא יהיה חלק מחדר ההלבשה של בית"ר. הרבה מדברים על היכולת שלו על הדשא אבל ברוכיאן היה קצת יותר מעוד שחקן במגרש. הוא היה דמות בחדר ההלבשה, שחקנים צעירים תמיד הסתכלו עליו, נכון שיש שיגידו שלא מדובר במנהיג האולטימטיבי אבל המחויבות שלו ומה שהוא נתן לבית"ר הקרינה על שחקנים, הוא היה דמות מאוד מוערכת גם ברמה האישית וגם ברמה המקצועית ולכן העזיבה שלו היא נקודת ציון משמעותית עבור בית"ר.
ברוכיאן הוא שחקן מיוחד, עד שהפך לקפטן השתדל כמעט שלא לדבר בתקשורת, כשאבי נמני, סוכניו ומי ששידך לו את פולוניה ורשה הגיע לבית"ר, ברוכיאן לא היסס לרגע ו-ויתר על המספר שמונה לטובת נמני והסתפק במספר 16, פעמיים שמונה.
גם אם לא הבריק מבחינת היכולת מתחילת העונה הזו הוא יחסר לבית"ר ברמה המקצועית כך לפחות חושב יובל נעים, הוא גם יחסר בחדר ההלבשה בבית וגן ויחסר ללא מעט שחקנים שאהבו מאוד לשחק לידו, שסמכו עליו בעיניים עצומות כשחקן וכבנאדם.
המעבר שלו לפולין היה הכרחי, לא הייתה לו ברירה הוא היה חייב את זה לקריירה שלו, להוכיח קודם כל לעצמו שהוא מסוגל לאתגר הזה. "אבירם עושה את הצעד הכי נכון בבחינתו כי הוא נמצא במצב שזאת יכולה להיות ההזדמנות האחרונה שלו לצאת לחו"ל, הוא עוד מעט בן 27 ואם לא עכשיו אז אולי בעתיד לא תהיה לו עוד הזדמנות", הסביר יצחקי, "זה טוב גם בשבילו לקריירה ושאף אחד לא יזלזל בליגה הפולנית, דיברתי עם מליקסון והוא מדבר על גישה אחרת ממה שיש לנו פה בארץ למקצוע, יש הבדלים מאוד גדולים מהליגה שלנו. אני בטוח שהוא יצליח שם, מי כמוני יודע מה יש לו ברגליים, בשנה האחרונה היה לו קשה להביא את זה לידי ביטוי בגלל שבית"ר לא הייתה הכי טובה, אין עוררין על היכולות שלו ועל האיכויות שלו כשחקן".
הוא עוד ישוב
לא מעט שחקנים המריאו בקול תרועה רמה לליגות באירופה וחזרו אחרי שלא מצאו את עצמם שם. אף אחד בבית"ר לא מאחל לברוכיאן לחזור מהר מפולין ומאחלים לו שישחק שם שנים רבות ואפילו יתקדם לקבוצות טובות יותר באירופה. מה שבטוח שבבית"ר ירצו לראות את ברוכיאן מסיים את הקריירה בירושלים. נכון, לדבר על העתיד בבית"ר ירושלים זה מצחיק כי אף אחד עוד לא יודע מה יעלה בגורלה של הקבוצה בשנים הקרובות אבל האוהדים וחלק המשחקים בטוחים שכמו שאייל ברקוביץ' רצה לחזור ולסיים את הקריירה במכבי חיפה שבה גדל וכמו חיים רביבו שחזר למ.ס אשדוד גם ברוכיאן יחזור לבית"ר ירושלים, הדבר היחיד שבבית"ר מקווים הוא שלא כמו אלי אוחנה, ברוכיאן יחזור לבית"ר כשהיא בליגת העל
