זה לא התחיל במה שעוללו ליוסי אבוקסיס. אלי אוחנה ואורי מלמיליאן נבעטו בבוז החוצה מבית"ר ירושלים, שמעון גרשון עבר בלי למצמץ מבלומפילד לטדי וכמובן הגדול מכולם – המלך אבי נמני הראשון, שפונה מהארמון לקול מצהלות ההמונים כאילו היה חוסני מובארק.
בכדורגל הישראלי לא נותרו עוד סמלים. לא נשאר כבוד. הוא מנוהל על ידי סוכנים וחותכי קופונים ועל ידי בעלי בית שהקשר הרגשי שלהם לסמל מוטל בספק. המעטים שמחברים את הלב לכיס, נשחקים והולכים או מאיימים ללכת. חזי מגן פורש, לג'קי בן זקן מתחיל להימאס. אם היו בעלי בית בקבוצות גדולות עם ציפיות גדולות, הם כבר לא היו שם. נשארנו עם החריג יעקב שחר, אבל גם הוא כבר הוכיח שכאשר צריך (עטר, ברקוביץ', בנאדו) – הפרקטיקה והצורך המיידי עולה על החשיבות לסמל.
יוסי אבוקסיס היה ויישאר סמל ענק בהיכל התהילה האדום. בשורה אחת עם יעקב חודורוב ושייע פייגנבוים. שום טביב זמני ושום מוני הראל ארעי לא יוכלו לקחת מאיתנו האוהדים את הלב האדום הענק שלו, וגם יוסי עצמו, יאמן היכן שיאמן, יישאר תמיד יוסי האדום.
זה לא צריך היה להיגמר ככה, אבל בקן הקוקיה המכונה הפועל תל אביב אין בחודשים האחרונים שום דבר שקורה כמו שצריך היה לקרות. במובן הזה, יוסי הוא ראשון בין שווים, עוד חוליה בשרשרת של התנהלות אובדנית.
האבל (כן, אבל, לא פחות) על לכתו של יוסי, לא מתעמעם במאומה, גם אם התחליף הוא ראוי, אולי אפילו ראוי מאוד. דרור קשטן היה ונשאר לטעמי בכיר מאמני ישראל. היו לו ירידות, היו לו נפילות והיה לו, גם לו, פלופ בנבחרת הפלופים שלנו. אבל קשטן הוא איש המקצוע מספר אחת בכדורגל הישראלי, ולא פחות חשוב מכך – הוא קשוח, הוא רס"ר משמעת, הוא לא מכיר חוכמות ושטויות. ואין דבר שהברדק של הפועל זועק לו יותר בימים אלה מאשר קצת סדר ומשמעת ודרך ארץ.
אין לי ידע ממשי בנבכי המחלוקת שבין מוני לטביב. אין לי גם העדפה על אחד משניהם. יש בי בעיקר כעס על קלות הדעת שבה הם הורסים, ביחד ולחוד, את המפעל שלא שייך להם אלא לעשרות אלפי אוהדים ולעשרות שנות מסורת. מהצד, כקורא חדשות, זה נראה כאילו שמוני הראל מתעקש להיאחז בקרנות המזבח ולא מהסס להטביע את הספינה, כשהוא על סיפונה. תמות נפשי עם אלי טביב ועם כל האדומים. מוני חייב לוותר. הוא רשאי לנהל את מאבק הכספיים ואולי אפילו לנצח, אבל לא על חשבון הקבוצה. מוני צריך לזוז עכשיו הצידה ולתת לטביב לנהל. ככה קבע הבמבי וכך זה צריך להיות, גם אם נפלו פגמים בתהליך.
קשטן הוא בחירה נבונה של טביב. שיחוק. עכשיו, הגיע תור החתמות השחקנים במקום אלה שעוזבים. כבר כתבתי כאן שעל כתפיו של טביב מוטלת חובת הוכחה אמיתית. הוא יכול להפתיע ולצאת מהשבר הגדול לעונה מפוארת. והוא יכול גם להירשם כאדם שהרס במו ידיו אימפריה של כדורגל. הישג כמעט יחודי ותענוג מפוקפק מאוד.
הימים הקרובים יהיו קריטיים. לאוהדי הפועל אסור לצאת לפגרה. הם צריכים להיות עירניים, להגיב, להפגין, לא לאפשר לאף אחד לקחת להם את החלום. אחרי הכול, אפשר לסלק מהפועל סמלים כמו אבוקסיס. אי אפשר לסלק ממנה את אוהדיה.
