בעיתונים ובאינטרנט היה כתוב השבוע שבאימון של הפועל ת"א ניצפו חיוכים. לא האמנתי למקרא עיני. חיוכים באימון של קשטן?! לכך עוד נוספה העובדה הסנציונית שמאז הפיוס הגדול עם אביחי ידין לא נרשם שום סכסוך במתחם חודרוב. כבר יומיים שאף שחקן לא נדרש להתנצל בפני המאמן הקשוח, ולרגע היה אפשר לחשוב שהגיעו ימות המשיח.
אם כך הדבר, אמרתי לעצמי, אפשר להשאיר את הבחורים לשחק לבד מול הפועל פ"ת ולטוס לגולה לראות כדורגל טוב. כך מצאתי את עצמי, בשעה 12:45 בצהריים (בשעת משחק של הנוער) יושב יחד עם עוד 40,000 צופים ביציעי האצטדיון החביב והמישון של ליברפול, אנפילד וצופה בדו קרב אדום, ליברפול נגד מנצ'סטר יונייטד. אני באנפילד אך ליבי כמובן בבלומפילד וסימני השאלה, האם תצליח הקבוצה המחויכת מת"א לאסוף שלוש נקודות מול הפועל פ"ת.
ליברפול היא אחרי הכל עיירה בסדר גודל בינוני ומעלה בצפון אנגליה. ארבע שעות מצפון ללונדון הכל נראה שם קטן יותר, מקומי יותר, פרובינציאלי. בפאבים בלילה מתחרים הליברפולים מי יזייף יותר בקריוקי, וליד הבר מצטופפים בני 21 לצד בני 70 ו-80 כי ככה זה בעיירה, הגיל לא חשוב.
בשעת בוקר נצבעת העיירה באדום. מכל עבר נוהרים עשרות האלפים לתוך האצטדיון. ממש כמו בבר, גם הקהל של ליברפול, כמו הקהל האנגלי כולו, מוחק מהכדורגל את הסטיגמה השמורה לו. יש שם נשים וילדים, זקנים וזקנות, משפחות שלמות וגם צעירים בודדים שצועדים ושרים לאורך הרחובות הקטנים. זהו הקרנבל שהופך את הכדורגל האנגלי למהנה ביותר בעולם בכל מה שקשור למסביב, לאו דווקא לרמת המשחק עצמה.
על הדשא ראינו משחק לא רע. 1:1 משני מצבים נייחים, עונשין וקרן. לו קשטן מאמן ליברפול הוא היה אומר בסיום שמנצ'סטר יונייטד גנבה נקודה מאפס מצבים, והוא צודק. ליברפול כמו ליברפול יצאו פראירים ובגדול במשחק שעל פי כמות המצבים בו צריך היה לסיים בהפסדה הראשון של יונייטד העונה בליגה.
אבל למי אכפת. אנחנו הפליטים מארץ ה'כאילו כדורגל' נהנים מכל רגע. לאוהדי הפועל יש כמובן את הדגשים שלהם. מצד אחד ריו פרדיננד שמזכיר בגמלוניתו, והאמת גם קצת ביכולת בזמן האחרון, את ביבאן פרנסמן. אולי נשלח את טביב לסגור איתו עסקה לעונה הבאה. מהצד השני אוהדי יונייטד, מעטים אבל רועשים, שמזכירים לרוב הגדול של אוהדי ליברפול מי כאן השליט האמיתי בצפון אנגליה. הם מניפים שלטים עם המספר 19, 19 תארי אליפות. יכולים להזכיר לנו, אוהדי הפועל, את אוהדי מכבי, שחוגגים עדיין את התארים של שנות ה-70, או את אוהדי חיפה עם התארים של העידן המודרני. בניגוד לליברפול חסרת הסיכוי אנחנו בבלומפילד יודעים שבכדורגל הישראלי הכל אפשרי.
לעת ערב, בדרך הארוכה מליברפול חזרה ללונדון מתחילות לבוא הבשורות מבלומפילד: "מפרקים את הפועל פ"ת". עכשיו כולם יגידו שזה בגלל שהזרים לא שיחקו והקישור על טהרת הכחול-לבן עולה. הסקת מסקנות שכזו היא כמובן נמהרת ומיותרת. הפועל צריכה את הזרים כמו גם את הישראלים כדי להוציא בכל זאת משהו מהעונה הלא ממש מבטיחה הזאת.
הערה אחת לעומר דמארי: כשהוא רואה דרבי מול העינים הוא כנראה מתעורר. זה יפה מאוד שלושער מול הפועל פ"ת, האקס דרבי שלו, הגיע הזמן אבל להזכיר לו שאת המיליונים ששילמנו עליו אנחנו רוצים לראות באים לידי ביטוי בדרבי האמיתי, עוד מעט, מול מכבי המתעוררת.
ועוד הערה לאוהדי הפועל. הקללות נגד ההנהלה, גם הם הן מוצדקות, מיותרות במהלך המשחק. לא תורם ולא עוזר והופך אותנו דומים מדי לקהלים שאנחנו לא רוצים להיות דומים להם. גרוע מכל זו השטות הנמשכת של הפלירטוט עם השואה והנאצים וריסוס הכתובות בסיום המשחק. תשאירו את התת הרמה הזו לקבוצות אחרות. אוהדי הפועל קנו לעצמם את שם הקהל הטוב ביותר בארץ, מישהו כנראה החליט לקלקל.
אז לפחות ל-24 שעות, הפועל במקום הראשון בליגה. מה שמעיד יותר טוב מהכל על מוזרותה של הליגה הזאת העונה ובעיקר על חולשתה.
