לזכותו, או לחובתו של אבי לוזון, אפשר לומר באופן די ברור: הוא וחבריו בהתאחדות לכדורגל קבעו בהחלטתם להנהיג את שיטת הקיזוז שכמעט כלום לא משמעותי, עד משחקי הפלייאוף.
במחזור ה-30 בסיום העונה שעברה מכבי חיפה הוליכה ב-6 נקודות הפרש, יתרון שהיה מספיק לה גם לאחר ההפסד להפועל ת"א והתיקו עם בני יהודה במחזור הסיום, אך הקיזוז קבע שההפרש יהיה רק 3, וחיפה איבדה אליפות בגלל יחס שערים.
והשנה? גם השנה עושה רושם שכל מה שקורה כרגע בליגה לא ממש חשוב. סכנין ואשקלון נלחמות בתחתית על הזכות להילחם שוב במשחקי הפלייאוף התחתון שיכריעו את גורל היורדת השניה וזו שהולכת למבחנים, ומכבי חיפה והפועל ת"א נלחמות שבוע אחר שבוע מול 14 קבוצות חלשות מהן בהרבה, רק כדי לחכות למפגש הנוסף ביניהן בסיבוב השלישי, שגם הוא לא יכריע באופן וודאי את זהות האלופה.
3:0 באשדוד, או 3:3 עם קאמבק מטורף, מעבר לביטחון ומעט מומנטום, לא משנה הרבה. ההפרש בתום העונה הסדירה בין חיפה להפועל יהיה 2-3 נקודות לכאן או לכאן, ועושה רושם ששתי הקבוצות יודעות זאת.
לחיפה ולהפועל נשארו 3 משחקים עד סיום העונה, שלושה משחקים בהן ישיגו השתיים 6-9 נקודות כ"א, ויישארו צמודות זו לזו בראש הטבלה. גם השנה, יחייך בתום העונה אבי לוזון ויהיה מאושר שהקיזוז שלו הצליח, והביא לעניין בליגה. האם הוא ספורטיבי? אבי לוזון עצמו כבר הודה שלא.
הכתוב הינו טור דעה
