תומר חמד נתן חצי שנה טובה בליגה הישראלית והוחתם כחלוץ המרכזי של מאיורקה, במקום פייר וובו הנחשב. עדן בן בסט הצטיין בקבוצת מרכז טבלה משעממת כמו הפועל חיפה, זה הרשים את ברסט מהליגה הצרפתית הראשונה. לירוי צעירי הראה ניצוצות בבני יהודה, לא מספיק כדי להגיע ככוכב למועדון גדול בישראל, אבל מספיק כדי לחתום במכלן הבלגית כשחקן רכש מרכזי.
דני בונדר, שחקן שנחשב פעמים רבות לבדיחה בנוף המקומי, חתם ומרוויח שכר מאוד נאה בליגה הראשון ברוסיה. ליאור רפאלוב מבוקש בברוז' ובסלטיק, כמעוניינות לשלם עליו סכום שלפני כמה שנים היה נשמע הזוי על שחקן שמעולם לא הצטיין במסגרות האירופיות. ערן זהבי, האיש והבורקס, עובר במעמד של כוכב לפאלרמו האיטלקית, וכמובן איתי שכטר וגילי ורמוט, שרחוקים משיאם, מחוזרים בצורה מאוד אגרסיבית בבונדסליגה.
מה ההסבר להתעניינות חסרת התקדים הזאת בכדורגלן הישראלי? אפשר להגיד שהסוכנים פשוט השתפרו, אבל לדעתי זה לא באמת מסביר את העניין האמיתי. באירופה כולם הפנימו את מה שאנחנו לא מוכנים להגיד בקול רם, 'התקדמתם' הם אומרים עלינו.. ולנו לא נעים.
הרי הכדורגל שלנו נראה רע, איטי, מסורבל. האצטדיונים ריקים, השערים בדרך כלל לא יפים, האימונים נראים כמו בדיחה והנבחרת? לא התקדמה השמונה השנים האחרונות אפילו בסנטימטר. יש לנו שתי נציגות רצופות באלופות? טוב, זה בעיקר בגלל השיטה של מישל פלאטיני..
כמו בתמונה תלת מימדית, בה צריך להתרחק ולצאת מפיקוס כדי לראות ולהבין את התמונה כפי שהיא, אנחנו פשוט לא מסוגלים לראות משהו שדומה להתקדמות בכדורגל הישראלי, כשאנחנו מסתכלים עליו מתוכו. האמת היא, שלא באמת התקדמנו הרבה בשנים האחרונות. המתקנים לא יותר טובים, האימוני%
