כשרואים את מכבי חיפה מסיימת במקום הראשון ואת הפועל תל אביב דולקת מאחוריה, יש הרגשה של דז'ה וו באוויר. יש תחושה שמה שקרה בעונה הקודמת, יכול לחזור שוב.
בניגוד לעונה הקודמת שתי הקבוצות מגיעות קצת באופן שונה לישורת האחרונה. בשנה שעברה, מכבי חיפה פתחה את העונה בצורה מטורפת, וכשהיא הגיעה לישורת האחרונה, היא איבדה נקודות וביטחון. הפועל הגיעה לישורת האחרונה ביכול שיא ועם הרבה ביטחון. ממשחק למשחק הם נראו כאיום ממשי, כשהשיא היה בניצחון בקרית אליעזר.
השנה, הדברים נראים אחרת. הפועל מגיעה לישורת האחרונה כדאבליסטית ואחרי הופעה מרשימה בליגת האלופות, אבל הנה, לקראת הישורת האחרונה הפועל נראית כקבוצה שדועכת. בהשוואה לשנה שעברה היא נראית פחות מתלהבת עם שחקנים שהראש שלהם נמצא במקומות אחרים.
בשנה שעברה, הנהלת הפועל יכלה לגרום לגרום לכל שחקן שרצה לעזוב, להישאר. היום אנחנו רואים שהבעיות בהנהלה כל כך קשות שקשה לי לראות איך, בעקבות הבעיות, תצליח הפועל לנצח משחקים בפלייאוף העליון, לאו דווקא מול מכבי חיפה.
לדעתי, המשחק של הפועל מול בני יהודה קשה יותר מהמשחק מול מכבי חיפה, כי הפועל יודעת שאם היא שומטת נקודות מול בני יהודה, כבר אין קיזוז שיציל אותה. אם ואכן הפועל תאבד נקודות, וחיפה תנצח את נתניה, משחק העונה ייערך כשהפער בין השתיים עומד על חמש נקודות, וזה מאוד משמעותי.
כל אחת מארבע הקבוצות בפלייאוף העליון, יכולות לקחת נקודות משתי הראשונות, אפילו מכבי תל אביב. מכבי הופכת להיות קבוצה מסוכנת נורא בפלייאוף, כי במשחקים האחרונים היא מנסה להרים קצת מהכבוד שלה, אך מתבזה יותר ויותר. למכבי יש את הדרבי מול הפועל, ואין דבר שהצהובים ירצו מאשר להרוס ליריבה השנואה את האליפות, תהיה מלחמה.
נכון שכל העיניים נשואות למשחק העונה בין חיפה להפועל, אבל המוקש עשוי להגיע כבר במחזור הראשון של הפלייאוף. מכבי חיפה חייבת להבין שמה שקרה בשנה שעברה, קרה, והם חייבים להתרכז בעונה הזו, ביכולת שלהם, ולא לפחד ולחשוב על העונה שעברה כי אם הם יתעסקו בטראומה של השנה שעברה הם יביאו אותה לרגליים שלהם וזה עשוי לסבך להם את החיים.
אני רוצה להתייחס לקיזוז. כנראה שבשנה הבאה הוא לא יתקיים. אסור לשכוח שהקיזוז הוא עובדה קיימת, אפשר לדבר עליו כמה שרוצים, אבל אי אפשר להתווכח עם העובדות, שאומרות שהקיזוז קיים. בעוד 5, 10 או 20 שנים יזכרו מי לקחה אליפות, ולא יזכרו איך היא לקחה זאת. אי אפשר להתעלם מהעובדה שבשנתיים האחרונות הקיזוז יצר עניין שלא היה בליגה הרבה שנים.
לסיום, אתייחס למאמני ליגת העל. בעקבות ההצלחה של קרית שמונה, בני יהודה ונתניה, תואר מאמן העונה, ראוי ללכת באופן אוטומטי לאחד מהמאמנים של הקבוצות שהזכרתי. גם יובל נעים ראוי להיות ברשימה. אבל, למרות העונה הנהדרת של הקבוצות הללו, מאמן העונה שלי הוא אלישע לוי.
יש נטיה לגמד את זה שמכבי חיפה במקום הראשון כי מטבע הדברים חיפה נמצאת שם. כולם שוכחים שחיפה שיחררה הרבה שחקנים בתחילת העונה ועם כל כך הרבה פצועים היא עשתה עונה נהדרת. אלישע ידע להשתמש בספסל ולייצר שקט בחדר ההלבשה, והוא ללא ספק מאמן העונה שלי.
