עם כל הכבוד שיש לי לדרבי התל אביבי, אין סיבה לעשות ממנו הרבה יותר מניסוי כלים ומשחק הכנה לדבר האמיתי - הפלייאוף. עבור שתי הקבוצות ובמיוחד עבור מכבי ת"א יהיה טוב יותר ונכון יותר לקחת את המשחק הזה בפרופורציות הנכונות. אני שומע בימים האחרונים אוהדים של מכבי ת"א ששוב נגררים אחרי אוהדי הפועל ת"א, ועושים מהדרבי הזה הרבה מעבר למה שהוא באמת.
“אחרי הגביע, אם אני מפסיד פה, יכול להיות שכל המערכת קורסת", גרס בפני אוהד מכבי מבוהל במנטרה שחוזרת על עצמה בפחד לא ברור מעוד דרבי. אוהדי, שחקני ומאמני מכבי, יעשו לעצמם טובה גדולה אם יפסיקו לשים את הדרבי בראש מעיניהם ויתחילו להתייחס לקבוצה שלהם ככזאת שרצה ונבנית לאורך זמן ולא למשחק אחד.
במקרה הגרוע, מכבי תפסיד היום את מה שנקרא השבוע בפי אוהדי הפועל: "אם כל המלחמות" והאדומים יפתחו פער של שבע נקודות. בחישוב מהיר נגיע למסקנה כי בפלייאוף הקרב ובא, אם המצב יישאר כזה, הקבוצות יגיעו במרחק שלוש ארבע אחת מהשניה. מרחק משחק אחד, מרחק עוד דרבי שייערך באותו פלייאוף.
המלחמה של היום אינה אם כל המלחמות. היא עקרה. היא בסך הכל חזרה גנרלית לדבר האמיתי שיצר בליגה שלנו אבי לוזון - הפלייאוף. הרי מי מיושבי שער 11 לא קונה להפסיד היום ולנצח את המפגש הזה בפלייאוף ובעקבותיו אולי גם לקחת אליפות. אנחנו, כישראלים, מטבענו לא טובים בלהכניס דברים לפרופורציות. לטוב ולרע.
המנצחת כנראה תנסה למנף את הניצחון בדרבי להיסחפות חיובית ומוצדקת. מי שתפסיד תצטרך לנסות ולהכניס את ההפסד לפרופורציות הנכונות ולזכור שאת הכסף סופרים במדרגות של הפלייאוף בעזרת חברנו ההזוי - הקיזוז. מכיוון שאני סמוך ובטוח שאף אחד משני המועדונים האלה לא יצליח לעמוד במשימת הפרופורציות, תיקו ישרת את כולם. גם את מכבי חיפה.
