בלעדי: סוגיית פיצוץ עסקת מכירת בית"ר ירושלים לידי האמריקאים דן אדלר ואדם לוין לא יורדת מהפרק. אחרי שהירושלמים תקפו את השניים על כך שברחו ונטשו את העסקה באמצע, התשובה של עורכי הדין של דן אדלר ואדם לוין לא איחרה לבוא.
במכתב שהגיע לידי ONE, פנה עורך הדין גיל לברון לעורך דינו של ארקדי גאידמק, ישראל שלו, בשם השניים ושם נטען כי כל ההאשמות של שלו ובית"ר כנגד אדלר ולוין אינן נכונות.
על פי המכתב, הואשמו אנשי בית"ר בכך שהטעו את אדלר ולוין, הציגו בפניהם מצג שווא ולא שיתפו אותם בעובדה שהקבוצה חשופה לתביעה מצד גומא אגייאר, כפי שקרה.
בנוסף, נטען כי מצד בית"ר לא נעשה שום ניסיון להציל את העסקה והם פעלו בעזות מצח ובמקום לנסות ולהציל את העסקה פתחו במתקפה חזיתית דרך התקשורת. כמו כן, נטען כי נגרם נזק לרוכשים האמריקאים בעקבות התנהלות זו.
עיקרי המכתב שהגיע לידי ONE
"במכתביך הציבו מרשיך, בחוסר תום לב, אולטימטום למרשתי תוך הטחת האשמות כוזבות וזאת בהתעלמות מוחלטת מן הגורמים שהביאו לכך שאין למרשתי כיום אפשרות להשלים את עסקת רכישת בית"ר ירושלים ומחלקן המכריע של מרשותיך ביצירת גורמים אלה".
"ההסכם מיום 14 ביולי, אשר נחתם בין מרשתי לבין מרשותיך מבוסס כל כולו על הטעיה רבתי של מרשתי בידי משרותיך. מרשותיך הציגו כלפי מרשתי מצג שווא לפיו אין כל חשש או חשיפה מצד גומא אגייאר בהתאם להסכם הלוואה מיום 31.7.2009".
"כפי שכבר הודגש בעבר, חששנו בדבר התוצאות האפשריות של העלאת טענות מצד גומא אגייאר על בסיס הסכם ההלוואה, הוא חשש היורד לשורשה של העסקה שהרי לא ניתן לצפות ממרשותנו להשקיע מיליונים של דולרים במועדון ספורט רק כדי לחזות באותם סכומים עוברים לידיו של צד שלישי, שאינו קשור עוד למועדון".
"בכל מהלך הדיונים לא טרחה מרשתך להזכיר ולו ברמז את העובדה כי רק שבועות ספורים לפני כל העליו נציגיו של אגייאר בדיוק את הטענה ממנה חששנו, ובעניין זה נוהלה אתם תכובת ענפה. גם במסמכים שהועברו אלינו במסגרת בדיקת הנאותות, לא נכללה ההתכתבות האמורה. קיומה של ההתכתבות התגלה לנו רק מן הבקשה שהגיש אגייאר לבית המשפט המחוזי בירושלים. מדובר במקרה חמור ביותר של הטעיה וחוסר תום לב קיצוני מצד מרשתך, המגיע עד כדי ביצוע עבירה של קבלת דבר במרמה לפני 415 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977".
"על סמך מצגיה והתחייבויותה של מרשתך, חתמו מרשי על מסמך הנחזה להיות הסכם בין הצדדים לרכישת מניות בית"ר מבלי שמרשתי תהיה מיוצגת בידי עורך דין. מרשתי לא היתה מעלה בדעתה לחתום על מסמך זה אילו ידעה כי קיימות דרישות לעיל מאת אגייאר, אשר דבר קיומן הוסתר. ימים ספורים לאחר חתימת המסמך הוגשה הבקשה לצו מניעה זמני בידי אגייאר החזקות בע"מ שממנה למדה מרשתי לתדהמתה על קיומו של הסכסוך".
עורך הדין ממשיך: "מרשתי ביקשה להכניס תיקונים נוספים בהסכם שחלק מהותיים מאוד, באופן שישקף נכונה את הסכמות הצדדים בקשר עם העסקה. כדי לסבר את האוזן, אחד התיקונים המובנים מאליהם הוא הכללה בעסקה של מניות החברה המחזיקה בזכויות השימוש בשם בית"ר ירושלים. אי הכללת הוראה זו ודומותיה, היא כשלעצמה בבחינת הטעיה וחוסר תום לב כלפי מרשתי".
"מרשותיך נהגו בעזות מצח ובמקום לפעול לאלתר לתיקון התוצאות החמורות הנובעות מהטעייתה של מרשתי ולשתף פעולה כדי לנסות ולהציל את העסקה, פתחו במתקפה תקשורתית אגרסיבית, מתקפה שהסבה למרשתי ובעלי השליטה בה נזקים קשים. מרשיך בחרו להוציא לשון רע נגד מרשתי ובעלי השליטה בה בראש חוצות במקום לפעול בתום לב".
"יצויין כי למרשתנו נגרמו נזקים כבדים עקב התנהגות מרשתך וכן עקב לשון הרע שהופצה נגדה וכנגד בעלי השליטה בה והם שומרים על כל זכויותיהם בעניין זה. מידת ההגינות המחייבת, לכל הפחות, כי מרשתך ושלוחיה לא יוסיפו להפיץ כזבים בראש חוצות בנוגע לנסיבות בהן נכשלה העסקה והנכם נדרשים לחדול לאלתר מפרסומים ולפעול לתיקון הפרסומים המשמיצים שכבר נעשו".
מכתב התגובה של בית"ר ירושלים: טולו קורה מבין עיניכם
מבית"ר נמסר מכתב תגובה לזה של עורך הדין גיל לברון, על ידי ישראל שלו. במכתב צוין: “שמם של אדלר ולוין נזכר באופן מפורש בהסכם. הם אשר יצרו את כל המצגים בקשר עם יכולותיהם הכלכליות וחוסנם הפיננסי והם אשר התחייבו כלפי מרשותינו בהסכם חתום ומחייב וכלפי הציבור כולו בהבטחות אין סוף בכלי התקשורת".
“אין למרשיך אלא להלין על עצמם, שכן מי שמתהדר בנוצות לא לו ומבטיח הבטחות סרק שאין בכוונתו לקיים, אל לו להתלונן אם בסופו של יום מוצא הוא עצמו מגולגל בזפת עם אותן נוצות... טולו קורה מבין עיניכם", הסבירו בבית"ר במכתב.
"הצהרות מרשיך בכתבי טענותיהם לבית המשפט והצהרותיהם בכלי התקשורת, כי ברצונם להשלים ההסכם שעה שכל העובדות היו פרוסות בפניהם, הן המלמדות על קלישות טענותיהם ומופרכותן ונראה כי יהיה מיותר בשלב זה להשחית מילים לריק בנקודה זו, שכן הראיות הינן רבות ומפורשות".
“הטענה כי סוגיית הסכם אגייאר לא נדונה ו/או לא הוסדרה בחוזה ודאי שאינה נכונה. היקף השיפוי (הפיצוי) נדון ארוכות בין הצדדים ובאי כוחם והנוסח שנחתם הוא אשר הוסכם בסופו של יום. אין המדובר בטעות ו/או בהיסח הדעת", טענו בבית"ר. “טוב יעשו מרשיך אם ישקלו פעם נוספת תשלום פיצוי ראוי להנחת דעת מרשותינו, תוך הקטנת נזקי הצדדים וחיסכון בהוצאות משפט אשר יושתו עליהם עד תום".
