ונפתח בסדרת טוקבקים: נו, עמנואל, מה תגיד עכשיו? רצית שקשטן ילך... עכשיו טוב לך?! איך אתה לא מתבייש לתמוך בטביב שהרס את הקבוצה? נו מה אתה אומר יא בכיין - הקונפטי פתטי מתקרב אליך בצעדי ענק!
לא רחוק ממני ביציע של קרית אליעזר ישב מרקו שולר, הבלם הסלובני שאמור היה לשחק אבל נשאר על אזרחי אחרי שהבת של אלי טביב, שהפכה להיות המנכ"לית והיו"ר בפועל, שכחה לרשום אותו בהתאחדות. מרקו מחפש את אמא... שכחו אותו בבית. וזה הרי כל הסיפור כולו: הבת של טביב שוכחת לרשום בהתאחדות, אבא שלה שיושב במיאמי שוכח לשלם בזמן לשחקנים שלו ומי שהיתה פעם אימפריה בכדורגל הישראלי מתנהלת היום כמו מתנ"ס שכונתי.
באותו יציע ישב גם המאמן הטרי של נבחרת ישראל, אלי גוטמן. לפני שנתיים, באותו אצטדיון שבקרית אליעזר ניצח גוטמן את הסיוט הגדול של האדומים, מכבי חיפה, בדרך לאליפות ולדאבל המלהיב. הפעם ממרום מושבו ראה גוטמן קבוצה מפורקת שמתפוררת אל מול אחת מנמושות הליגה בקרית אליעזר. יחי ההבדל הגדול.
סיפור האליפות של הפועל תל אביב תם ונשלם. העונה הזו תיזכר לעד כפספוס ענק. מה שצריך היה להיגמר באליפות קלילה ייגמר אולי במקרה הטוב במקום בפלייאוף העליון. אבל הפספוס הוא לא רק של הפועל. הפספוס הוא של הבעלים שלה, האיש ממיאמי, שיכול היה בקלות להיכנס לרשימת המנהלים הגדולים של הכדורגל הישראלי אבל העדיף את הכבוד ואת התככים ואת ההתנהלות הפגומה של פעם. טביב ממשיך לשדר עסקים כרגיל, אבל יהיה לו קשה להוציא עצמו מרשימת בעלי הבית הכושלים בתולדות הכדורגל הישראלי.
נכון. כתבתי כאן שוב ושוב בשבועות האחרונים שהחוליה החלשה במערך של הפועל היא המאמן דרור קשטן. אינני חוזר בי במילה. את הפגמים במבנה שעליו אחראי קשטן ניתן היה לראות גם בפרמיירה העגומה של ניצן שירזי שהוא אחרון האשמים במה שקרה במשחק הזה. עם מאמן אחר על הקווים הפועל תל אביב היתה מצליחה השנה למרות טביב. עם קשטן, השילוב של ניהול גרוע ואימון דלוח יצר קבוצה מרוסקת.
קשטן בטח חייך בביתו שבאיזור השרון, בעודו צופה בקבוצתו סופגת שלישייה כשהוא עטוף בשמיכת צמר חמימה. אין לו שום סיבה לחייך. קשטן חתום על ההפסד הזה הרבה יותר מאשר מחליפו הטרי.
מבחינת הפועל נותרה בעונה הזו מטרה אחת. לסיים לפני הקונפטי פתטי שנראים פתאום, ליד הגרוטאה האדומה, כמו מטוס סילון שממריא אל על אל השמיים הצהובים. אם הפועל תסיים לפני מכבי, וכשק"ש החביבה והסימפטית היא האלופה, הכאב יהיה חד פחות.
צריך להיות ברור דבר אחד נוסף: השחקנים אינם נקיים מאשמה. בעיקר לא צמד החלוצים תמוז ודמארי שהירבו להבקיע השנה במשחקים הקלילים ונעלמו דום במקומות שבהם צריך היה אותם. החלומות המטופשים של טוטו תמוז על אירופה הם חלק לא קטן מחלום הבלהות שמספקת לנו השנה הפועל תל אביב.
אינני מכיר את אלי טביב. אינני יודע מה נכון או איננו נכון בסיפורים האיומים והנוראיים המסתובבים סביבו ומה שאמרו עליו השבוע אלה שהתפטרו. אני יודע רק דבר אחד. כראש המערכת טביב אחראי לכישלון, יש לי יותר מתחושה שמה שהכשיל אותו היה בעיקר האופי שלו. את הכותרת לטור הזה, מיאמי ביץ', אתם יכולים לקרוא איך שתרצו. ההצעה שלי היא זו: מביתו שבמיאמי ניווט אלי טביב את חבורת השחקנים שלו לחופשה מוקדמת מדי בחוף הים. מזל שמזג האוויר החורפי עדיין לא מאפשר זאת.
