בתום השנה האזרחית החדשה, הציון שלי לספורט הישראלי הינו טעון שיפור. הכדורגל הישראלי ממשיך לחיות באשליות ולא מסיק מסקנות, דור העתיד של הכדורסל מאותת על דישדוש קרב ובא ואת מצב הענפים הקטנים ניתן לראות במבט על הכדוריד.
ציפיתי לכך שאבי לוזון יסיק מסקנות ומעבר לבעיית המאמן הזר, יביא מאמן ישראלי בעל שיעור קומה בכדי ליצור תהליך חיובי. כואב לי כמו לכל אוהדי הכדורגל הישראלי בעקבות העובדה של"קבוצה הלאומית" אין מה למכור מול פורטוגל ורוסיה.
בסטאדיו דה לוז אם החבר'ה של גוטמן/”הקבוצה הלאומית"/”הקבוצה של כ-ו-ל-ם" תקבל בתקווה פחות משלושה שערים ובלוז'ניקי, נקווה שלא יהיה "אוי אוואט, אוי אוואט" קרי "אוי דוידוביץ', אוי דוידוביץ'” או שנראה קבוצה לאומית הקופאת יחדיו בקור.
הטעות הקשה אף יותר מגיעה מהבנייה על אצטדיון רמת גן. עם כל הכאב וההיסטוריה שקשורה למגרש הזה, מדובר באצטדיון מיושן. האוהדים כל כך מרוחקים מהדשא, שאם יווצר מצב בו יעמדו בשער 5, כ-300 אוהדים עם מגאפונים בידיהם, ישמעו אותם בגדר הד הדומה במעט לזהו המגיע עד לשכונת הדר יוסף בת"א.
גם בענף הכדורסל המתיימר להיות ענף הכדור ההישגי ביותר (ובצדק יש לומר), העתיד לוט בערפל. נבחרות הקדטים/ות והעתודה משחקים בדרג ב' ובזמן שהמטרה היא לחזור לדרג א', הן קרובות יותר לנבחרות כמו אנדורה, מולדובה ומלטה המשחקות ב"אליפות אירופה למדינות קטנות", כפי שפיב"א אירופה קוראת לאליפות דרג ג'.
הדוגמא האחרונה והלא ממש חביבה מגיעה מענף הכדוריד, בו אף גורם רשמי לא נותן את הדעת על הנעשה. בזמן שקיימת נציגות שופטים, מקיים איגוד הכדוריד איגוד השופטים וכן, לא רק אתכם זה מבלבל, את כולם.
לאף פוליטיקאי לא מעניין לדוש בענפים נזילים שלא ישפיעו על מצב המנדטים שלו ושל מפלגתו במערכת הבחירות הבאה בתור והרי לכם התשובה. במידה ולא יימצא פיתרון בקרוב, אז אל תופתעו כי כל כדורידני הארץ (ולא שיש הרבה) יילכו לים בינואר, כאילו שאנחנו גרים באוסטרליה.
כולי תקווה לראות שנה אזרחית חדשה עם בשורות חדשות אך אין קסמים וככל הנראה הרבה לא ישתנה לצערי. די לנאיביות, מספיק דיבורים, הגיע הזמן למעשים.
הכתוב הינו טור דעה
