בשנת 2006, בגיל 23 ואחרי ששיחק מגיל 17 ב-מ.ס. אשדוד ארז משה אוחיון את אשדוד, את המנהגים והמסורת ועבר איתה לשווייץ, לשחק בווינטרטור במה שבתקווה יחל חלום אירופאי ארוך. בגיל 25 סיים אוחיון את ההרפתקה עם סטטיסטיקה לא רעה בכלל והספיק גם לשחק 15 משחקים בסוף עונת 2007/8 במדי קבוצת הבית שלו באשדוד.
גם אחרי שנכנס להרפתקה עם בית"ר ירושלים ב-2008/09 חזר בסופו של דבר שוב לספינת האם בעיר הנמל ועונת 2010/11 הביאה אותו לשיא כזה שהוא החליט, בגיל 28, לנסות שוב את הכיוון מעבר לים עם עוד 17 שערים ותשעה בישולים מעמדת הקשר.
אחרי קיץ לא פשוט וממש לקראת סופו חתם אוחיון בקבוצת הפאר הפולנית, לגיה ורשה. החיבור לא עבד ואוחיון, מלבד שער אחד חשוב בשלב הפלייאוף של הליגה האירופית, לא קיבל צ'אנס בשום שלב כשהסיבה לכך היא עדיין סימן שאלה גדול, הן מבחינת אוחיון עצמו והן מבחינת אנשים מסביב לקבוצה.
אחרי שרגיל היה לחזור לאשדוד בכל פעם שסיים פרק במקום אחר, לראשונה בקריירה עשה אוחיון מעבר למועדון אירופאי נוסף – הפעם ללוצרן השוויצרית שממוקמת במקום השני, מקום אחד מתחת ל-פ.צ. באזל, זו שהדיחה את מנצ'סטר יונייטד ועלתה על חשבונה לשמינית גמר ליגת האלופות.
אז מה הזיכרון שיש לך מלגיה ורשה?
"בעיקרון הגעתי למועדון גדול מאוד, אולי הגדול ביותר בפולין. היה את האצטדיון החדש, קהל מדהים, כל מה שקשור לטובתם והצלחתם של שחקנים היה מעל ומעבר. אני שמח שהיה לי חלק במשחק, אולי הכי חשוב בתולדות המועדון, המשחק שבו ניצחנו 2:3 במוסקבה את ספרטק ועלינו לשלב הבתים בליגה האירופית".
היו בעיות מעבר לכדורגל?
"מבחינה אישית הרגשתי טוב מאוד, גרתי מול בית חב"ד, היו יהודים טובים מאוד בוורשה. הרב של חב"ד ואשתי דאגו שנוכל לחיות חיים יהודיים וכשרים. אחד החברים הטובים שלי, יוחנן, שדאג לנו מהיום הראשון וגם סרז' שליווה אותנו בהמון דברים".
לאורך כל הראיון חזר האלמנט החשוב ביותר בקריירה האירופאית של אוחיון, הדת. הכדורגל והרצון להתפתח ולשחק מחוץ לישראל מצד אחד, נמצאים לצד רצון עז אפילו יותר לשמור ככל שאפשר על ההרגלים מהארץ. גם את הראיון הוא היה מעדיף לראות רק ביום חול, או לפחות להבהיר שהוא התקיים לא בשבת.
ומבחינה מקצועית? היה קשה?
"לא. לא היה קשה בכלל, אני רק מאוכזב מכך שלא קיבלתי מספיק דקות משחק כדי להוכיח את עצמי. מהספסל קשה לעשות את זה".
למה המאמן, סקורזה לא החזיק ממך?
"צריך לשאול את סקורזה עצמו, אני לא יודע מה הסיבה לכך שלא קיבלתי מספיק דקות משחק. יכול להיות שזה בגלל שבתפקיד שלי היו שני שחקני נבחרת והקפטן של הקבוצה. גם המיקום הגבוה גרם לזה שלא אשחק הרבה".
איך התבשלה העסקה עם לוצרן?
"אני פחות מעורב בדברים האלו. אבא שלי כמובן, כמו תמיד, דאג שהכל יסתדר ועזר לי גם בכל הנושא עם לגיה ביחד עם עורך הדין שלי, רמי מור. הם דאגו שהכל יהיה מסודר ושהראש שלי יהיה נטו בכדורגל".
אתה מצפה שעכשיו יהיה פשוט יותר?
"אני מודע לכך שהגעתי לקבוצה מוכנה שנמצאת במקום השני בליגה שנמצאת גם באירופה ככה שמאוד יהיה קשה להשתלב בהרכב. ההתאקלמות בכל מקרה מהיום הראשון הייתה טובה מאוד וחזי, חבר מהימים בשווייץ דאג לנו לאוכל כשר ומה שצריך".
הייתה אופציה אמיתית שתחזור לבית"ר?
"מאוד החמיא לי שבית"ר רצו אותי. גם יובל נעים המאמן, שאני מאוד מעריך, דיבר איתי וזה גרם לי לחשוב טוב על ההצעה של בית"ר. לבית"ר יש פינה חמה אצלי בלב, היו לי חמישה חודשים נפלאים ועד היום אני בקשר עם שחקנים ואוהדים. אני יכול לומר שעד הרגע האחרון, לפני החתימה בלוצרן, חשבתי ועדיין התלבטתי בקשר לבית"ר".
ואיך החלטת בסוף?
"הייתי צריך להחליט בין הצעה טובה להצעה טובה יותר. בחרתי בהצעה הטובה ביותר בשבילי ואני בטוח שבית"ר תישאר בליגה ומאחל לאנשים שם את כל ההצלחה".
בעיתונים כתבו 'המחליף של האקן יקין הגיע'. אלו נעליים גדולות?
"האקן יקין שחקן גדול, הוא ללא ספק יהיה חלק מההיסטוריה של הכדורגל השווייצרי. אחיו, שהוא המאמן, רצה אותי וזה מאוד חשוב לי. מהרגע הראשון הוא נתן לי הרגשה טובה. הוא מאמין בי, אני מקווה ומאמין שאחזיר לו במגרש. אני שמח שמשווים אותי לשחקן טוב שכזה. אני מאמין בעצמי שגם פה אוכל לשחזר את העונה האחרונה באשדוד כי זה יעזור ללוצרן".
אז מה איחלת לעצמך בתחילת השנה?
"מבחינתי השנה החדשה מתחילה בראש השנה ואז איחלתי לעצמי קודם כל בריאות, לי ולמשפחה, לילדה שלי ולכל החברים והסובבים שלי. בקטע המקצועי אני מאחל לעצמי שאוכל ליהנות מכדורגל ללא פציעות וכמובן עכשיו להצליח עם הקבוצה החדשה שלי ולעזור לה ככל שאני יכול. לקבוצה שגדלתי בה ועברתי איתה כיברת דרך ארוכה, מ.ס. אשדוד, אני מאחל שימשיכו להצליח ויביאו הרבה נחת לאוהדים שאני מאוד אוהב".
