בגיל 38 מוביל סאלח חסארמה את הגנת קרית שמונה לעונה חלומית. לאחר 16 מחזורים ספגו הצפוניים רק שמונה שערים (הכי מעט בליגה) כשחסארמה מופקד על מרכז ההגנה. תחילה שיחק לצידו איתן טיבי ולאחר מכן שיר צדק הצעיר שללא ספק זוכה ללמוד המון מהניסיון של חסארמה. פגשנו אותו לשיחה על חלומות האליפות, איזי שרצקי, היחסים עם בן שמעון, המשפחה והיום שאחרי הכדורגל.
מאמן קרית שמונה, רן בן שמעון, סיפר כי ערב פתיחת העונה הודיעו לחסארמה שהולכים על מגמת הצערה. חסארמה חייך והבטיח שישחק. "בתחילת העונה חשבו שהגיל משחק תפקיד אבל הייתי בטוח בעצמי ואמרתי להם שאני יכול ורוצה לשחק. יש לי מה לתרום וזה מאוד איתגר אותי, הפנמתי את מה שאמרו ולקחתי את זה לצד המתאגר".
חסארמה מסביר כי דרך חיים היא הסוד להצלחה גם בגיל שכזה: "זה נכון שנדיר לראות שחקנים בגיל הזה אבל אין כאן איזה סוד גדול פשוט צריך להיות מקצוען מהתחלה ולא רק כשמגיעים למטרה. צריך לוותר על הרבה דברים, לאכול בריא ולשמור על הגוף".
הבלם טוען כי בלי שרצקי בקרית שמונה כנראה שלא היה כדורגל: "איזי אוהב לתת ולתרום, רק תבקש והוא ייתן לך. בלי איזי קשה לי להאמין שקרית שמונה הייתה על המפה ואני לא בא ורוצה להתחנף. הוא עושה עבודה גדולה בכל העיר ולא רק בקבוצה הוא תורם".
על מערכת היחסים ההדדית בינו לבין מאמן הקבוצה מספר חסארמה: " לניסיון יש את התפקיד שלו. שחקנים מאמינים בי ובמה שאני אומר, רן מתייעץ איתי ואני איתו, יש אמון הדדי בינינו, השחקנים מבינים את זה רואים את הניסיון שאני מביא לקבוצה והם לומדים מזה. הם עושים מה שאני אומר להם על המגרש. אנחנו יודעים מה רן רוצה גם בלי להסתכל עליו".
לדבריו, החלום לזכות באליפות קיים אך זה לא הזמן לדבר עליו: "זכיה באליפות עוד רחוקה מאוד, רק התחלנו את הסיבוב השני ואנחנו רחוקים מזה. אם אגיד שלא מעניין אותי אז אני משקר, יש לנו קבוצה טובה וחזקה שתלך עד הסוף ואז אלוהים גדול".
מנגינת ליגת האלופות בקרית שמונה? חסארמה מתמלא אור, מחייך ומשיב בצניעות: "חלום לשמוע את המנגינה של הצ'מפיונס אני מקווה שפעם זה יהיה פה".
חסארמה היה בעבר השחקן הערבי הראשון ששיחק במדי בני יהודה. באותם ימים אלי אוחנה אימן את הכתומים וחסארמה לא התרגש מאיומי האוהדים: "לא היה פשוט להיות הערבי הראשון בבני יהודה, הם שאלו אם אני מעוניין בזמן שאוחנה אימן ואמרתי שכן. בהתחלה היה קשה, היו אוהדים שלא רצו וקיבלתי איומים בטלפון אבל היו גם כאלה שעודדו כמו היו"ר, המאמן ואנשי הצוות. הגעתי והשתלבתי ואחרי שראו שאני תורם אז אהבו אותי ואפילו הכינו לי שירים ביציע".
האם הגיע הזמן לערבי ראשון בבית"ר ירושלים? "למה לא? מי שזה לא יהיה צריך להיות חזק זה דבר ראשון. מקללה ואיום לא צרך להיגרר להרמת ידיים. צריך לבוא, לתרום ולהאמין בעצמך".
הבלם סיכם, הסתכל קדימה ולא שכח מאיפה הגיע: "אהיה מרוצה אם נמשיך במקום הזה. אשחק כל עוד אני יכול, אני לא רואה את סוף הקריירה שלי. היה שלב שהייתי יכול להגיע לנבחרת או קבוצה גדולה אבל אני לא מצטער על זה. יש לי תואר ראשון בחינוך גופני, אולי זאת תהיה אופציה טובה ליום שאחרי".
