שום דבר טוב לא יכול לצאת מדרבי תל-אביבי בגביע הטוטו. אם אתה מנצח, לא קרה כלום. סך הכל עוד ניצחון אדום שגרתי על הצהוב הפתטי. אם אתה מפסיד, זה לא באמת חשוב, אבל סתם מקלקל את המצב רוח לפחות ל-24 שעות. אז מעוד דרבי מיותר אחד של גביע הטוטו יצאו בכל זאת שני דברים טובים: אף שחקן של הפועל לא גמר את העונה ובמכבי יצטרכו להמשיך לפחות עוד שלושה חודשים את הספירה בתקווה לניצחון צהוב בדרבי. גם בעשרה שחקנים ויכולת בינונית ומטה, האדומים לא נכנעים לקונפטי.
בשל השיפוצים בשער 7, זכיתי לשבת בדרבי הזה בשער 13. הזכות המפוקפקת הזו איפשרה לי להביט מקרוב למיצג האימה המכונה מוטי איווניר. באיזה מילים להשתמש כדי לתאר את ההתנהגות של מי שמתיימר להיות מאמן של קבוצת פאר בכדורגל הישראלי? בכייני? מגעיל? או אולי סתם התנהגות אינפנטילית של ילד בכיתה ב'?!
כבר ראיתי מאמני כדורגל משתוללים על הקווים, לפעמים בצדק ולפעמים לא, אך הצגה כזו של איווניר לא ראיתי. במשך 62 דקות, עד שהורחק (61 דקות באיחור), לא הפסיק איווניר לקטר, להתלונן ולהציק לקוון ולשופט הרביעי. בירידה למחצית, ניחשתם נכון, ניגש היישר לעברו של השופט המרכזי. הקטע המצחיק פה שלאף אחד באמת אין מושג על מה התלונן איווניר. הקטע הצהוב שככה נראה מאמן של אימפריה בכדורגל הישראלי.
מכבי תל-אביב קבוצה נחמדה, של חבר'ה צעירים, לא מאוד מוכשרים, אבל חדורי מוטיבציה שיודעים לרוץ ולהילחם. כולם כאחד עולים כגרזנאים שאינם בוחלים באמצעים לעצור את היריב. קבוצה נחמדה, לא מבריקה, עם כמות מוגבלת של כוכבים.
באשר להפועל תל-אביב, אולי טוב שיש גביע הטוטו כדי לראות את ליקויים שקצת קשה היה להבחין בהם במשחק הדרדלה מול ואדוז. בעיה מספר 1: מרכז ההגנה. דרוש בדחיפות בלם שיגבה את מריו פצ'אלקה הבודד במערכה. בעיה מספר 2: קשר התקפי אחד לפחות שיספק כדורים לחלוצים.
אני מנחש שזו הולכת להיות שנה מצויינת של שי אבוטבול, אבל זה לא מספיק. טוב שהפועל לא נכנעה למקסם השווא של חן עזריאל. אגב, האם מישהו יכול להסביר לי מה קרה ל"מיסטר שפיות כלכלית" יענקל'ה שחר, שבצעד שהוא הכל חוץ משפיות הסכים לבזבז ארבעה מיליון שקלים על שחקן שבקושי שווה רבע מזה.
מוקדם עדיין להעריך לאן ילכו פניה של הפועל תל-אביב השנה. בהנחה שגם העונה הליגה תהיה חלשה להחריד, אין שום סיבה להאמין שהפועל לא תרוץ לאליפות גם השנה. אני מעריך שחיזוק נכון של שניים-שלושה שחקנים נוספים על אלה המשחקים היום, יכול להביא השנה את הפועל לאליפות למרות מותו ללא עת של הקיזוז.
התחלנו בדברים קשים על מוטי איווניר, נסיים בברק יצחקי. אני מודה שפעם אהבתי את הבחור, שחקן מצוין, חדור מוטיבציה וברוך כישרון. מאז שהגיע למכבי תל-אביב, קרה לו משהו. פעם זה תנועות מגונות אל עבר הקהל, ובפעם אחרת פרובוקציות בשקל או התעלמות מכוונת ממגן של הפועל ששוכב בסמוך לרחבה בעיצומה של התקפה צהובה. בסיום המשחק יצחקי הוריד את החולצה, וחשף כרס עגלגלה ונחמדה, הכל היה קצת ברור יותר. קשה להיות גם שמנמן, גם לשחק בחום המטורף הזה של סוף יולי, תחילת אוגוסט. יש לי הרגשה שיצחקי עוד יוריד משקל, יחזור לשיווי המשקל ויעשה צרות רבות גם לנו.
