מקור המילה "טראומה" הוא ביוונית, ומשמעותה "פצע". טראומה נפשית מוגדרת כנזק שנגרם לנפש בעקבות חוויה או חוויות קשות שאדם עבר. הטראומה לרוב מכניסה את האדם להלם והוא אינו מסוגל להתמודד ולספוג את הרעיונות והרגשות הקשורים בחוויה. לפני שנה בדיוק, ב-15 במאי, באותו ערב ארור מבחינת מכבי חיפה, זה היה המצב של הירוקים ומעטים האנשים שהיו מסוגלים להתאושש ממה שקרה באותו ערב חם בבלומפילד.
ההכנה של מכבי חיפה לעונה הנוכחית היתה תחת העננה של 15 במאי של העונה שעברה. פחות משלושה חודשים עברו, הירוקים מובכים 3:1 במינסק נגד דינמו מינסק ומודחים מהליגה האירופית ונראה שהמועדון בהלם. יממה חולפת, אוהדים רבים מקבלים את הקבוצה בשדה התעופה ודורשים את ראשו של אלישע. אין קיזוז באירופה וחיייבים למצוא אשם ל"מחדל".
אלישע לוי אמר באותו ערב שישי קשה שעבר על כולם: "האכזבה היא גדולה מאוד. ברור לי שאנחנו הולכים לעבור ימים לא קלים וברור לי שיש אכזבה מצד האוהדים, אבל יחד נצטרך להתגבר על זה". הכל בזמן שקולות ה"ביזיון, ביזיון" מהדהדים בשדה התעופה בן גוריון ועד לכרמל.
המאמן חזר לביתו וחשב לעצמו "איזה עולם. לפני עונה לקחתי תואר, הקיזוז מנע ממני אליפות ועכשיו כבר רוצים שאלך הביתה". כל העולם חתך את שחקני הרכש שהובאו לחיפה, כשאדריאן סילבה ואיגנסיו קאנוטו, סופגים את מירב הביקורות.
ודווקא מהשפל הזה, שפל שרבים וטובים היו קורסים ממנו ומחזירים את המפתחות, הוכיח הוכיח למה הוא קורץ מחומר אחר. קשה שלא לאהוב את האיש הצנוע הזה שדאג לחבק כל מברך אחרי ההכתרה ובכל זאת, התחושה היא שההערכה אליו לא כמו שהיא היתה צריכה להיות. יענקל'ה שחר? יציע ג'? קברניטי ההתאחדות? מרוב שלא מפרגנים לו, הוא מקבל הכל בחיוך: "אשתי מפרגנת, זה הכי חשוב", הודה לא פעם עם חיוך אלישעי טיפוסי. בשלוש השנים האחרונות הוכיח אלישע שמעבר לזה שהוא איש גדול, הוא גם מאמן ענק.
כנסו והצביעו לנבחרי העונה שלכם בליגת העל
על הקשר עם בנאדו וקטן
כשאלישע מונה למאמן מכבי חיפה לפני שלוש שנים, הוא פתח את דבריו במעמד החתימה ואמר: "אני מסמיק ממה שיענקל'ה אמר עליי", כשההתרגשות על פניו ברורה. נראה כמעט מתנצל על זה שהוא קיבל את משרת האימון אולי הנחשקת ביותר בכדורגל שלנו. יכול להיות שגם בעיניו הוא היה "רק" אותו אלישע לוי, שניצח עם הפועל בית שאן את מכבי חיפה בעולם "בית שאן מלחמה".
שלוש שנים אחרי, ההימור של יענקל'ה שחר התברר כמוצלח. 75 אחוזי הצלחה העונה, 82 אחוזי הצלחה בעונה שעברה ו-67 אחוזים בעונת האליפות הראשונה. חדר הלבשה שקט, כוכבים שדופקים חשבון רק למאמן וזו רק ההתחלה.
הקסם של אלישע העונה זו "המטריה" שהוא העניק לכוכבים השנויים במחלוקת של האלופה. יניב קטן הוא המנהיג, אבל באותה נשימה מלקק דבש מהמבקרים. אבל בשלוש שנים הוא רשום על שני ניצחונות במשחקי אליפות נגד הפועל ת"א ואולי גם על שתי אליפויות. אחרי התבוסה 4:1 לאדומים בבלופילד, הגן אלישע בחירוף נפש על הקפטן: "הקהל עם אמוציות גדולות. אני לא מצדיק את הקריאות נגדו, אבל צריך לדעת להתעלם מקללות נגד קטן. אני לא יודע עד כמה מכירים את יניב. מאמן צריך לגונן על הכוכבים שלו. אמשיך לעשות את זה".
ההתנהלות של אלישע עם קטן ראויה לציון. גם כשהקפטן התאכזב מהחילוף נגד מכבי נתניה בחצי הגמר במהלך המחצית השניה, טפח לו אלישע על השכם וקטן חייך. יש בעל בית בחיפה ויש בעל בית על המגרש.
הקלף השני: אריק בנאדו. הגרעין הקשה של האוהדים הירוקים הכריז מלחמה על הבלם הוותיק בתחילת העונה. ביולי, רגע לפני היציאה למחנה באוסטריה, הונף דגל גדול נגד בנאדו לפני ההמראה. "כל סכסוך צריך לסדר וצריך לכבד שאריק חזר". עוד כמה מחזורים עוברים, בנאדו מתייבש על הספסל ואלישע בשלו: "הוא לא הגיע כקישוט. אנחנו ניעזר בו". בנאדו מקשיב וממתין.
בתחילת נובמבר, מחליט בנאדו ביחד עם מכבי חיפה לשים קץ לשמועות ולדבר: "לא נעים שמקללים, אבל במועדון מחזקים אותי. אמתין לצ'אנס שלי", אמר הבלם. לא רבים האמינו, אבל כנראה שהכל היה חלק מהתוכנית של אלישע. רק במחזור העשירי הוא מקבל את גופיית ההרכב ומאז הכל היסטוריה.
קאנוטו נכשל, אנדריי פילאבסקי מגיע עם סימן שאלה ענק מעל הראש, מימון לא נכנס לנעליים של דקל קינן והבלם, שעוד קיללו אותו בשדה התעופה, מועמד לשחקן העונה. בישול על אש קטנה כל הלילה והתוצאה ידועה. הקהל עוד המשיך פה ושם לקלל, אבל המאמן שוב פרס את המטריה והודיע: "מי שמקלל הוא לא אוהד מכבי חיפה". יותר גיבוי מזה אין.
אלישע הוא עוף מוזר בכדורגל שלנו. בעולם שבו מאמנים מפחדים להתראיין אחרי הפסדים, מתחמקים משאלות קשות כי לא נוח להם לענות, מקהל מאוכזב כמו מאש, מנסים לחנך כוכבים בשביל שיום יבוא והם יוכלו להגיד שהם אחראים להצלחה שלו. לוי הביא למכבי חיפה משהו אחר.
הוא לא ידפוק ליענקל'ה שחר על השולחן וידרוש רכש אחרי שבירם כיאל, שלומי ארבייטמן וג'ורג' טשיירה עזבו אותו. הוא לא יבקש זרים במיליוני דולרים, גם אם היוקרה שלו עומדת למבחן בליגת האלופות ויותר מהכל: הוא לא ידרוש חוזה חדש בקבוצה למרות ששחר לא ממהר להודיע על עתידו. קשה לראות עובד באיזשהו מקום שישיג כמעט כל דבר וימשיך לעבוד כאילו כלום כשהוא יודע שביוני הוא ללא חוזה.
אם נוסיף למבחן האופי של אלישע את ההודאה בטעויות (סילבה, זהבי, קאנוטו והבאת פילאבסקי), בישול הכוכבים ל'מאני טיים' (בנאדו, חמד, קטן ורפאלוב) והשקט מהספסל שבכל מקום אחר היה מתפוצץ (ורד התנדנד בין הרכב לספסל, מוחמד גדיר, עלי עותמאן, שי מימון) והנה התוצאה. הכל כחלק מתוכנית.
אם חוזרים לפילאבסקי, אי אפשר להתעלם מכך ששנתיים ברציפות שבמכבי חיפה משחק הבלם אולי הטוב בליגה. כשהאוקראיני הגיע, הבטיח אלישע שהוא נהדר. מבט על קורות החיים שלו הפחידו אחרי שני ניתוחים בברכיים ועבר בליגה האוקראינית השניה, אבל כעת בחיפה יודעים שהם יגזרו עליו קופון שמן עוד שנה או שנתיים.
ומחכים ומחכים
ספק אם יש הרבה מקומות בעולם שבהם מאמן שלקח אליפות לא מקבל מיידית הצעה לחוזה לעונה נוספת. סטטיסטית אלישע הוא המאמן המצליח ביותר בכדורגל שלנו בשלוש השנים האחרונות ושחר מעדיף להמתין אחרי גמר הגביע. הפסד להפועל ת"א ואלישע לא צריך להמשיך? למה מחכים?
בסביבה של אלישע לא דואגים. "יהיה בסדר", אמרו חבריו אחרי הזכיה באליפות כי הם באמת מאמינים בזה. או שיענקל'ה כבר הבטיח לו שהוא ימשיך, או שגם הם יודעים שכל הליגה תרדוף אחרי המאמן אם בכרמל יוותרו עליו. בעולם של לוביסטים שדוחפים קדימה כל מאמן שניצח את הפועל או מכבי ת"א רק כדי לראות אותם נכשלים במקומות אחרים, אלישע שוב מוכיח שונות מקסימה.
שאלה נוספת שצריכה לעלות היא הנבחרת. אבי לוזון כבר ירה שהוא רואה באלי גוטמן המועמד המוביל להחליף את לואיס פרננדז, אבל איך שמו של אלישע נשכח? אמנם המאמן אמר לפני חמישה חודשים בראיון שהוא חושב שהוא ראוי, אבל עדיין לא שמענו מישהו מחברי המזכירות שיגידו בקול רם: "המאמן המצליח ביותר בליגה. אולי הוא יהיה טוב גם לנבחרת?". דרור קשטן מונה בזמנו בגלל קלף ה"ראוי". בעוד שבועיים ייפגשו חברי המזכירות לישיבה שככל הנראה תבטל את הקיזוז. אולי כדאי לחשוב על מאמן הבא לנבחרת הבוגרת, או רחמנא לצלן, הנבחרת הצעירה.
אבל כזה הוא אלישע. הוא לא ידחוף את עצמו לשום מקום וכך הוא הגיע למכבי חיפה. כמו אריה הוא יגן על גוריו עד שהם יוכלו להגן על עצמם, הוא יכבד את הבוס שלו למרות הכל והכי חשוב: ממשיך בדרכו. אלישע לקח קבוצה מפורקת מנטלית, עם אוהדים שלא רצו לראות יותר משחק כדורגל אחרי 15 במאי והדביק את כולם בחיוך שלו. מאמן אלוף.
