כביכול, יש משהו מעניין במינוי של ניצן שירזי למאמן הפועל תל-אביב. לפעמים נראה כאילו מאמני הכדורגל בישראל חולקו לסגלים לא-רשמיים. בכל פעם שמתפנה משרה אצל אחת מהקבוצות הגדולות בליגת העל, עולים מיד שמותיהם כמועמדים של חברי סגל א' הרי אלו, אלי גוטמן, יצחק שום, דרור קשטן ובקרוב גם אלישע לוי. פיטורי מאמן בקבוצה בינונית-קטנה יזעיקו מיידית את שמותיהם של מאמני סגל ב' כמו שלומי דורה, אלי כהן, מרקו בלבול, אייל לחמן וגם ניצן שירזי.
ניסיון לערער את המבנה המקובע של מאמני ליגת העל הוא כביכול נועז ומבורך, אלא שכדי להבין מה עומד באמת מאחורי המינוי הלא שגרתי של שירזי, צריך ללכת צעד אחד אחורה אל פיטוריו של המאמן הקודם, דרור קשטן.
שיחת טלפון קצרה היא כל מה שאלי טביב נזקק לו כדי לסיים את דרכו של דרור קשטן כמאמן. "ההתקשרות בינינו לא מתאימה לי יותר", הוא אמר לו בקצרה וסגר עניין. למחרת כבר הצהיר טביב כי "גם אם מוריניו ימונה, הוא יוחתם רק לחצי שנה". משמעות הדברים פשוטה, זהות המאמן איננה חשובה, העיקר הוא העצמת השליטה של הבעלים והבטחת אפשרות התימרון הבלתי מוגבלת.
טביב איננו מעוניין לתת את המושכות לאיש מקצוע ולעמוד בשקט מהצד, הוא רוצה לשמור לעצמו את האפשרות הנוחה יותר להמשיך ולפעול לפי גחמותיו. טביב דורש להיות בעל המילה היחיד בהפועל תל-אביב, גם אם זו תגיע ממרחק של עשרות אלפי קילומטרים ממקום משכנו במיאמי.
במציאות הזו שטביב מתעקש ליצור, דמות כמו דרור קשטן הדעתן, הקשוח והקפדן איננה יכולה להתקיים. למעשה, ספק אם מישהו ממאמני סגל א', רובם ככולם מאמנים ותיקים, מעוטרים ובעלי מטען לא מבוטל של כבוד עצמי יסכים לחתום על חוזה כזה לחצי שנה שמשמעותו הברורה היא סימן שאלה בולט מעל לראשו עוד לפני שהעביר את האימון הראשון.
הפיתרון הפשוט של טביב במקרה הזה היה לפנות אל מאמן מסגל ב'. שהרי מי שרגיל לקבל הצעות מקבוצות בינוניות-קטנות איננו יכול לסרב לקבוצה בסדר גודל של הפועל תל-אביב גם אם מדובר בחוזה לחצי עונה. כדי להרגיע מעט את האוהדים הזועמים, מינה טביב את יקיר ליבם לעוזרו וכך סידר לעצמו מבצע 1+1.
כעת משנפטר מהמאמן הדעתן והקפדן, הסיר לעצמו טביב את המכשול היחיד שנותר לו כדי לשלוט בקבוצה באופן אבסולוטי ובאין מפריע. ניהול בלחיצת כפתור אי שם ממיאמי, מינויים קצרי טווח, פיטורים בשיחות טלפון והחלטות על פי גחמות של מצב רוח ארעי, שנה וחצי לאחר שטביב הפך רשמית לאחד מבעלי הקבוצה הוא מחזיק כעת בילד שלו פילל. אלא שבשיטה הזו שבה המאמן והקבוצה כולה מחוברים בחוטים לתיאטרון בובות של איש אחד, אי אפשר באמת להצליח, גם אם ימנה את מוריניו.
הכתוב הינו טור דעה
