נגמרו הפסטיבלים, הקליפים האחרונים שמסכמים מול עיניך 14 שנות קריירה בשלוש דקות. וזהו. אתה שחקן בלשון עבר. הבוקר החדש נראה שגרתי, עם שמש נעימה, אותם הרגלים קטנים של בוקר, אותם חיוכים של המשפחה לפני היציאה לעבודה ולגן. אבל פתאום אתה מעכל שאחרי 14 שנה, בבוקר הזה חלק גדול ממך לא התעורר.
האהבה לכדורגל, האדרנלין, החלום שהופך למקצוע, ההצלחה, התהילה וההגשמה העצמית – כל אלה ביחד יוצרים מתנה אחת גדולה שאתה יודע שהיא זמנית, אבל מתקשה להשלים עם העובדה שהיא מגיעה בהשאלה.
השאלה הגדולה לאחר הפרישה היא לא "מה לעשות עכשיו?", אלא אם אי פעם משהו ימלא אותך בסיפוק, אהבה, יצירתיות ושיאים כמו שמילא אותך המשחק הזה, כדורגל. כתיבה למשל, זו אופציה טובה. אולי פוליקר האהוב ישמע וילחין לי שיר שייגע וירגש. תחום תקשורת הספורט מאתגר ומעניין אותי. ומי יודע, אולי אפילו לאמן ולהגשים את עצמי דרך הדור הבא של הכדורגלנים.
אל תתנו לתהילה לעוור אתכם
לחבריי השחקנים אמליץ בחום: תיהנו מהרגע, אבל אל תשכחו שאולי מחר – ואם לא מחר, אז בטוח בעוד כמה שנים – זה יגמר. ומשם אין דרך חזרה. אז אל תתנו לאור הזרקורים, לתהילה ולכסף הגדול לעוור את עיניכם. תכינו את עצמכם ליום הזה, יום הפרישה.
ועוד משהו: ״הוצא מהקשרו״ היה לאורך השנים נחלתו של שחקני כדורגל. בזכות הציטוטים שלהם אפילו נכתבו ספרים משעשעים. מתברר שדווקא ביומי האחרון כשחקן זה קרה גם לי בציטוט שהוצא מהקשרו ויוחס לפינוק כביכול של חלק מאוהדי הפועל תל אביב. אז אני רוצה להבהיר: אוהדי הפועל תל אביב הם חלק משורשיי בכדורגל ואנצור רבים מהרגעים היפים בקריירה שלי בזכותם. ולכן דווקא מהמקום הזה הופתעתי לשמוע שחלק מהם שורק בוז לשחקנים, מקלל את המאמן – ועוד בתחילת העונה – מעשה כל כך לא אופייני לקהל שהכרתי, שלא היה כל כך תובעני אלא סבלני וצנוע. ההתנהלות הזו של הקהל היא זו שגם הביאה הרבה נקודות לקבוצה בכל עונה חדשה. אולי ההצלחות המדהימות של הקבוצה קצת השכיחו זאת.
אז אני מקווה שרוב הקהל ימשיך במסורת הזו, כי זה סוד הקסם שבו. אני, בכל אופן, אקח איתי את הטוב והקסם שבכם, אוהדי הפועל, ובכלל בכדורגל.