"הכדורגל הבריטי הגיע למצב בו רכישת שחקן תמורת מאה מיליון ליש"ט הינה בלתי נמנעת", כך אמר בסוף השבוע מנכ"ל הפרמייר ליג, ריצ'רד סקודומייר, בעקבות בולמוס הקניות של שוק ההעברות האחרון, ששבר את השיא למועד החורף ונסגר על עסקאות בסך 225 מיליון ליש"ט.
הסכומים המטורפים שמועברים לאנשים צעירים בשל יכולתם לרוץ ולבעוט בכדור מובילים לדיונים מרים בתקשורת הבריטית. חלק מאמצעי התקשורת בממלכה נגררים להשוואות בין שכרם של כוכבי הכדורגל לאלה של בכירי הבנקאים, שהמשיכו להזרים לכיסיהם בונוסים בגובה שערורייתי גם לאחר הקריסה הפיננסית של השנים האחרונות.
אך כמובן שיש הבדלים ברורים בין שני הענפים. בעוד הבנקים מממנים עצמם באמצעות עמלות ומסים שנגבים מהציבור הרחב, מועדוני הכדורגל הם עסק פרטי לכל דבר. בהקשר זה אמר סקודומייר: "אם אוליגרך רוסי היה בא ומשקיע מאה מיליון דולר בפרויקט מיחזור כולם היו מברכים על כך, אך אם הוא שם סכום דומה על קבוצת כדורגל הוא נתקל בביקורת".
ב'פייננשיאל טיימס' הנחשב, מוסיפים הבדל חשוב נוסף בין כוכבי הכדורגל לבנקאים. כדורגלנים תורמים יותר מבנקאים בכל הקשור לאושרם של האנשים ולבידורם. על הדברים שנכתבו ביומון הכלכלי הבריטי יש להוסיף כי בניגוד לנפילת בנק, שיכולה להביא לשפיטת רגל עבור לקוחותיו הרבים, כישלון של מועדון כדורגל בזבזן אינו גורר עמו הפסדים כספיים של אוהדיו הנאמנים.
אז לפחות בכל הקשור לציבור הבריטי, אלה ימשיכו לתקוף את ההרגל לשמן את מנהלי הבנקאים על חשבון הלקוחות ובמקביל, אל תופעה כמו רכישת אנדי קארול תמורת 35 מיליון ליש"ט, יגיבו בעיקר בתימהון בשילוב סקרנות לגבי יכולתו העתידית של החלוץ, עדיין אלמוני יחסית מחוץ לבריטניה, במדים החדשים של ליברפול.
