על המתופף האגדי של להקת פוליס, סטיוארט קופלנד, אמרו פעם שהוא לא "מתופף" אלא "מנגן על התופים". למי שהתעניין למה הכוונה, הופנו ההסברים המוסיקליים והריתמיים לעובדה שקופלנד התמחה ב"אוף ביטים" – הקשות שלא על המקצב האחיד, אלא ביניהם ולידם, קצת לפני וקצת אחרי, לפעמיים פעמיים בין לבין... בקיצור סוג של ניגון לא צפוי, מיוחד, שמאתגר את האוזן והעין, סגנון שמעטים נגנו לפניו או אחריו.
ליאור אליהו הוא כזה. מיוחד. אין עוד מלבדו וגויאבתו. זריקה כמו שלו טרם נראתה במגרשי ובאולמות הכדורסל מעולם, וספק אם תראה. הזריקות שלו כל כך מפתיעות בתזמונן, בטכניקה שלהן, בזויות שמהן הכדור יוצא מידו ביחס לגוף, ביחס לסל, ביחס ל"מה שכתוב בספר", ביחס לקצב שבו שחקן אמור לזרוק מול שחקן הגנה. הכי מוזר, הכי הפוך, הכי לא צפוי, הכי "אוף ביט".
הילד בן 30, עם טונה ניסיון של כדורסל ברמות הכי גבוהות של אירופה, שנים מול אריות היבשת שמשחקים ביורוליג ובנבחרות השונות, עם הזריקה שרחוקה מלהיות אסטטית או מרהיבה, אבל כזו שאף אחד כבר למעלה מעשור לא מצליח לעצור.
במשך כל הקריירה שלו ועד היום חשוף ליאור לביקורת על יכולת הקליעה שלו מבחוץ, על הבריחה שלו ממגע בשני צידי המגרש, ועל ההגנה הנרפית שלו. כל אלה רדפו וירדפו אותו כנראה גם עד סיום הקריירה שיותר קרובה לסיומה מאשר לתחילתה, וימנע ממנו לשחק ב-NBA (לאחר שנבחר בדראפט 2006 בסיבוב השני - מקום 44 ע"י אורלנדו מג'יק). אבל את היכולות שיש לו, אליהו השכיל לשפר ולשכלל כל הזמן, בדיוק כמו שכל מקצוען חייב לעשות. למשל, טווח זריקת הגויאבה שלו הוארך בשנים האחרונות. אם בעבר היה תקוע עם הזריקות הללו בתוך הצבע בלבד, הרי שבשנים האחרונות הוא יורה אותן באחוזים מדהימים גם מאזור קו העונשין ומטר בתוך קו השלוש מאזורי קו הבסיס, הפוך כמובן לתנועה שלו לעבר הסל. ואפרופו אותה תנועה, היכולות שלו להתיש, לנער ולברוח למגנים כשהוא ללא הכדור הן בגדר כישרון שלא רק שאי אפשר ללמד, גם אי אפשר לשחזר.
הוא מטרה פיסית גדולה ולכן קלה למסירה על האותיות מטעמי גובה ומוטת ידיים ואלה נהדרות בלתפוס כדור ולשחרר אותו ב"אוף ביט" לכיוון הסל עוד לפני שהמגן מספיק להבין איך זה קורה לו מתחת לאף. תוסיפו לזה את העלייה המתמדת במספר האסיסטים שלו בממוצע למשחק, כולל באליפות אירופה הנוכחית (למעלה מ-5) ותקבלו שחקן ששם על השולחן שורה סטטיסטית התקפית של פאוור-פורוורד מהיעילים ביבשת. ואתם יודעים מה? עם השיפור ההתקפי הגיע גם זה ההגנתי. הוא מכופף ברכיים בזווית חדה יותר מאי פעם, קורא מצבים, חוטף נהדר רחוק מהכדור וזה מאפשר לנו לראות גם את יכולת היציאה הפנטסטית שלו למתפרצות עם החפץ העגול וגם בלעדיו.
אבל אצל אליהו, כמו שכבר נכתב למעלה, הכל הפוך. דווקא בירושלים הוא פורח מחדש, היה שותף בכיר לאליפות היסטורית שרגשה אותו, לדבריו, אולי יותר מכל הישג אחר בקריירה שלו (שכללה גם אליפות בספרד ואליפויות וגביעים צהובים תל-אביביים). ובאליפות אירופה הנוכחית, למרות שנעדר משלושה משחקי הכנה לקראתה, הוא מראה לכל אירופה שבעמדה שלו, הוא אימת כל הגנה ששמים מולו והוא פקטור מרכזי בהצלחת הנבחרת עד כה. המאמן אפי בירנבוים, שהיה בעבר בצוות של הכחולים-לבנים וראה כבר משחק אחד או שניים בקריירה, טען שהמחצית הראשונה של אליהו מול פינלנד בשלב הבתים הייתה לא רק הכי טובה שלו אי פעם, אלא מהטובות והאיכותיות שנראו מאיזשהו שחקן שלבש את המדים הלאומיים.
אז מזל טוב ליאור ויומולדת שמח. תמשיך להפתיע אותנו עם כל גויאבה מחדש, ולהישאר אחד הכדורסלנים האטרקטיביים והמיוחדים על המגרש, והצנועים והנחמדים שהכרנו מחוץ לו. שיהיה בהצלחה, תן לכוווווולם בהפוכה.
