העונה האירופית מגיעה הערב לשיאה עם הגמר בין אולימפיאקוס לריאל מדריד באולם ה-O2 ארינה בלונדון, שנותן אווירה של NBA ומוכר לכולנו ממשחקי הדרים טים במשחקים האולימפיים. יש ניחוח של ג'נטלמניות, אבל הוא ייעלם לחלוטין כשאוהדי אולימפיאקוס ייכנסו לאולם ותהיו בטוחים שהם ייכנסו בהמוניהם.
אותם שירים, אותה אווירה מחשמלת ואותו ווליום מיוחד שדוחף את הקבוצה של יורגוס ברצוקאס להתעלות. אולימפיאקוס של העונה היא שילוב של משמעת טקטית מדהימה ובמקביל לב, נשמה ולחימה ללא פשרות. אני, כמו הרבה אחרים, סימנתי את צסק"א מוסקבה כפייבוריטית הגדולה לזכיה בגביע, אבל כולנו טעינו בגדול. התקציב הענק, הקאמבק של אטורה מסינה מהלייקרס (וממש לא בהתנדבות), שחקני-על כמו מילוש תיאודוסיץ' וננאד קרסטיץ' והמסורת המפוארת - כל אלה התנפצו אל מול ההגנה והדאבל אפ בפיק אנד רול של תיאודוסיץ'. צסק"א הגיעה לרגע המכריע בפיק ברכיים, אפילו שחקני אולימפיאקוס לא האמינו שהם יביסו את הרוסים בלא תנאי וזה עוד ביום התקפי רע של הכוכב ואסיליס ספאנוליס, ה-MVP של העונה ביורוליג.
קטונתי מלבקר את אטורה מסינה, אבל צסק"א, שאינה מוגבלת מבחינה תקציבית, לא יכולה להתבסס על שחקני חיזוק דוגמת מיצ'וב וארצג. בוודאי שתיאו פאפאלוקאס, שאף קבוצה באירופה לא רצתה אותו, לא יכול להיות הגואל והמושיע. אנטון פונקראשוב ואנדריי וורונצ'ביץ', שנחשבים לכוכבים ברוסיה, אפילו לא קיבלו הזדמנות והוגלו לקצה הספסל. בפועל, תיאודוסיץ' נעלם ברגע האמת ואולימפיאקוס שהתבססה על פרו אנטיץ', קייל היינס וקוסטאס סלוקאס ואפילו גיורגי שרמאדיני, הצליחה לעצור את הרוסים. היוונים הביאו לפיינל פור בלונדון את כוח הרצון והמלחמה בהגנה, עזרה בדאבל אפ, חזרה מדהימה עם מעברים דרך חסימות וסגירה נהדרת לריבאונד.
לצד המתכון ההגנתי המרשים של אולימפיאקוס, שספגה רק 52 נקודות ביום שישי האחרון, ריאל מדריד היא קבוצה שונה לחלוטין. הבלאנקוס שבו לקידמת הבמה עם דם חם ובהשקעה כספית גדולה, זאת אל מול הדעיכה של ברצלונה המזדקנת (שאראס, נבארו ולורבק). לצד רודי פרננדס וסרחיו יול, קיבלנו את הרעב של פליפה רייס הוותיק והטוב ואת ניקולה מירוטיץ'.
אבל לצד הכוכבים של ריאל, לפאבלו לאסו יש אס מיוחד שעשה את ההבדל מול בארסה, ההבדל שבין מאבק על המקום השלישי לבין ההזדמנות לזכות בתהילה אירופית. מדובר בסרחיו רודריגס, שגם היה המצטיין לדעתי בסדרת ההצלבה נגד מכבי תל אביב. רודריגס הוא זה שהביא בסופו של דבר את הניצחון מול הקטאלונים. אין ספק שיול ורודי הם שחקנים גדולים, אך ללא שיקול הדעת הנכון של רודריגס, ריאל לא הייתה מצליחה לממש את הפוטנציאל שלה כקבוצה.
באופן די מפתיע, לאסו מצליח במקום בו מסינה ומאמנים אחרים נכשלו - הטלת מרות על קבוצה צעירה ונמרצת. לאסו מסתדר היטב עם סגנון המשחק של פרננדס, שיכול לעיתים להיות חסר אחריות ומצליח לגרום לכל שחקניו לקבל בשקט ובקלות את החלטותיו.
אז מה יקרה הערב בלונדון? כמות הכוכבים בשורות של ריאל מדריד היא גדולה בהרבה מזו שנמצאת אצל היוונים, אך הלב, הנשמה והמחויבות של שחקני אולימפיאקוס היא גדולה יותר. שחקניו של ברצוקאס ינסו להפוך את המפגש הערב לקרב בין הגנות, בעוד שריאל תרצה את התסריט ההפוך - התקפה, התקפה והתקפה.
בכל מקרה, מחכה לנו גמר מבטיח, שחזור של הקרב הגדול מ-1995 (ריאל ניצחה את אולימפיאקוס בגמר). מאז אותה זכייה עם סאבוניס וג'ו ארלאוקאס, ריאל מדריד, הקבוצה המעוטרת ביותר באירופה, נעדרה מהמעמד היוקרתי. ואולימפיאקוס? כאן כבר יש עסק עם האלופה המכהנת, שתצטרך בוודאות יום טוב יותר של ואסיליס ספאנוליס כדי לנצח. בנוסף, היא תהיה חייבת להציג שוב את אותה הגנה נהדרת, לסגור את ההתקפות המתפרצות של ריאל ולנצל במקביל את החולשה היחסית של הגבוהים של לאסו. שווה לחכות.
