המצב שבו פאו הפסידה במשחק מספר 3, התחושה שהסדרה הולכת להיגמר לה (כמעט כמו במשחק הראשון שגרם למכבי להילחם על כבודה) וההתקפות עליה בעיתונות היוונית הביאו את פנאתינייקוס למתיחת היכולת שלה לנצח. כמובן שכל אחד הסיק מסקנות ולמד את המשחק הקודם, אבל מכבי ירדה ביכולתה מהמשחק הקודם, לא הצליחה להגיב או להרים יכולת וגם העייפות שיחקה תפקיד חשוב.
אוברדוביץ' תיקן חלק מהבעיות שהיו לו במשחק שעבר. קודם כל, הוא עמד על כך שיפחתו בצורה דרסטית איבודי הכדור כדי לארגן את החזרה להגנה ולהימנע מספיגת סלים קלים. למרות הצהרתו מהמשחק הקודם לגבי שיתופו או אי שיתופו של שאראס, הסרבי היה סבלני איתו יותר הפעם והשתמש בו יותר לחילופי כדוריד של הגנה-התקפה כאשר ראה שמכבי משחקת עליו. את רומיין סאטו, שמפגין יכולת רעה לאורך כל הסדרה, החליף הפעם בצורה יעילה פרפרוגלו, שהיה יעיל פי כמה הגנתית והתקפית.
מכבי הפגינה במשחק הקודם סגירה מצוינת של הפיק אנד רול על ידי חילוף בין גבוה לנמוך. הפעם פאו עשתה את זה טוב יותר. חוץ מבאטיסט המצוין אך העייף, גם ויוקאס לא נעצר על ידי מכבי וצבר יותר נקודות מאשר במשחק מספר שלוש ויותר מדי במשחק הזה. וקלאת'ס, שלא נלחץ על ידי הגנת הצהובים, חזר ליכולתו ממשחק מס' 1. מכבי לא שינתה את התייחסותה אליו תוך כדי משחק ושילמה על זה ביוקר.
כרגיל, גם סוגיית הרכז שוב בלטה. בלאט לא בוטח בפאפאלוקאס ואוחיון, שנותן סדרה מדהימה, היה קצת עייף. אז בלאט הימר על מאלט, שהוא מטבעו קלעי שלשות. מצד שני, משחק שלו יחד עם לנגפורד לא הצליח כבר כמה פעמים בעבר, לא הגנתית ולא התקפית. השלשה הראשונה של מאלט וסל של ליאור אליהו נתנו הובלה ותקוה, אבל ההרכב הזה לא יכול היה לספק את ההגנה והקשיחות שנדרשה מול האגרסיביות ההתקפית והכניסות לתוך הסל של פנאתינייקוס. יחד עם החטאות עונשין, שנבעו שוב מעייפות ולחץ, אלה הדברים שנתנו את ההובלה לפאו והפכו שוב את הסדרה.
המפתח למשחק החמישי הקשה והכמעט בלתי אפשרי זו ההתאוששות מהעייפות, אבל עבור מכבי שאמורה לשחק שני משחקי ליגה בשבת ובראשון זו לא מנוחה וזו לא התאוששות. זו לא דרך להתכונן למשחק מכריע. בהצלחה למכבי במשחק מספר 5.
