לפני המשחק נגד בשיקטאש בסיבוב השני של הטופ 16, מכבי ת"א היתה בשיאה של החזרה מהקבר. בחדר ההלבשה הריק בהיכל נוקיה, עוד לפני שהשחקנים הגיעו לאולם, היה כתוב בגדול "0:5", בכתב ידו של דייויד בלאט. כמובן שדובר על הריצה הפנטסטית שעשו הצהובים, שהסתיימה ב-1:6 וכרטיס להצלבה. מכבי ת"א האמינה בעצמה בסיבוב השני, התעלתה, וכאמור העפילה לרבע הגמר.
על הנייר, הסדרה לא גמורה. הבדלי הרמות בין ריאל למכבי ת"א גדולים מאוד, אבל למרות התצוגות החלשות של הצהובים במדריד, לא תמצאו מישהו שלא מאמין שאפשר לקחת משחק בהיכל. הבעיה היא אחרת, ואת זה כולם ראו גם בשלבים הראשונים: מכבי ת"א לא מספיק טובה כדי להיות בין 4 הגדולות באירופה, ולמעשה היא רחוקה מזה. עצם ההעפלה להצלבה היא הישג לא ייאמן. ה"כוכבים" של מכבי עדיין לא הגיעו לסדרה. במשחק הראשון ריקי היקמן ודווין סמית' קלעו ביחד 16 נקודות, אתמול הם קלעו 15 וזה לא מספיק. בלאט לא יכול לצאת למלחמה רק עם ג'יימס, קיינר מדלי ולפעמים לוגאן, תלוי באיזה יום תפסת אותו. מכבי לא יכולה לנצח קבוצה גדולה אם סמית' לא במיטבו, והוא רחוק מכך בסדרה הזו.
שני המשחקים הראשונים הזכירו לכולם מה יש במכבי השני: שחקן שהגיע מפזארו ועושה את עונת היורוליג הראשונה (היקמן), שחקן עמוס בפוטנציאל שצל הפריצה שלו אשתקד רודף אותו (אוחיון), קפטן שנמצא בתקופה לא טובה ולא מצליח להתאושש (אליהו), סנטר מחליף של 70 אלף דולר מהליגה האדריאטית (פלאניניץ'), שחקן כנף עם עונת יורוליג ראשונה, שבינתיים מהווה את נקודת האור בסדרה מבחינת מכבי (ניק קיינר מדלי) ו-3 שחקנים שלא נלקחים בכלל בחשבון (פניני, רוט ולנדסברג). תחשבו טוב אם זה שווה פיינל פור ואולי תגיעו לאותה המסקנה: מדהים שהקבוצה הזו הגיעה השנה להצלבה. אולי פשוט נגמר לה הסוס, רגע אחרי סיום הטופ 16.
במכבי ת"א קיימת אכזבה לא בגלל ההפסדים, אלא בגלל הדרך. בשני המשחקים לא היה לה שום סיכוי. העניין נגמר עוד בחצי הראשון, וזו האכזבה האמיתית. גם אשתקד הצהובים נעצרו בשלב ההצלבה, אבל אז זה היה עד השנייה האחרונה, עם מאבק מטאדורים אדיר מול פאו של אוברדוביץ'. הפעם זה פשוט לא כוחות, מביך אם תרצו. גם בהנהלת מכבי הודו אתמול: "לא היה לנו סיכוי".
לאחר המשחק, ליווה את הקבוצה שקט אופייני של הפסדים. בלאט שטף את שחקנים בחדר ההלבשה והיו לו סיבות טובות לכך. אם לומר זאת בפשטות, אתה לא כועס על שחקן שמחטיא, אבל אתה כן כועס על שחקן שלא מביא את כל מה שיש לו למגרש. מכבי איבדה 15 כדורים אתמול, ומתוך 8 כדורים אבודים (לוס בולס), לא שמה את ידה על אף אחד. מהעונשין האחוזים עמדו על 53.8 וזה נתון מובהק של קבוצה שאיבדה ריכוז. קבלת ההחלטות הטובה שאפיינה את הקבוצה בסיבוב השני של הטופ 16 נעלמה לגמרי. ממש פיק ברכיים.
אומרים על רודי פרננדז שהוא שחצן. פרובוקטור. זה נכון, אבל יש בתוך זה גם ים של כשרון ונחישות. אחרי המשחק הוא אמר: "עשינו את המוטל עלינו ועכשיו נוסעים לת"א לגמור את הסדרה במשחק השלישי. לא רוצים עוד משחק". המשפט הזה של רודי מסביר את התחושה של ריאל. כשבארץ התעסקו בהפסד שלה לוולנסיה, היא ידעה שהיא רק מחממת מנועים. פאבלו לאסו, שאכל לפני שנתיים חצץ ממכבי בחצי גמר היורוליג בברצלונה, מחכך את ידיו בהנאה. הנקמה שלו בעיצומה.
דייויד בלאט ישב אמש בלובי המלון עם עוזרו דרק שארפ ועם סוכן שחקנים שמייצג את ניק קיינר מדלי, ושייך לסוכנות שמייצגת את בלאט. "למכבי אין מה להיות מאוכזבת. אין לה קבוצה בשביל לקחת את הסדרה. על כל עמדה יש לריאל שחקנים טובים יותר, חוץ מבעמדה מספר 4", אמר הסוכן בחיוך, "בעמדה הזו יש למכבי את אחד הפורוורדים הכי טובים באירופה".
מיד עם סיום המשחק, עוזר המאמן גיא גודס עבר שחקן שחקן, לחץ יד ונתן טפיחה על השכם כדי לנסות לעודד. גודס, עם הרבה ניסיון, יודע שלמרות שהשחקנים לא הגיעו עד עכשיו לסדרה, הוא צריך לחבק, ללטף ולעטוף אותם ממש כמו ילדים. הוא צריך אותם, לבנות את הבטחון שספג מכה קשה לקראת השבוע הבא בת"א.
עכשיו חוזרים לת"א. ב-4 בבוקר השחקנים עולים על האוטובוס אחרי עוד לילה ללא שינה במסעות שלהם ברחבי היבשת, גמורים, עייפים ומאוכזבים. כל אחד מגלגל במוחו את שני המשחקים האחרונים, את הקריסה. מדגדג לומר שהסדרה גמורה, שהניסים נגמרו בעצם ההעפלה לרבע הגמר. אבל מנבירה בדפי ההסטוריה אפשר לראות כל כך הרבה קאמבקים של מכבי ממצבים בלתי אפשריים, כאלה שלא מותירים ברירה אלא לא לסגור עדיין את הסיפור. אפשר לחכות עוד משחק. לפחות.
