מהמשחק בין מכבי תל אביב לבאיירן מינכן מתברר דבר אחד: ההגנה הכי טובה היא ההתקפה. יום שבו הגרמנים לוקחים 16 ריבאונדים התקפה, דילייני מספק מדד איכות 35, מכבי מאבדת 14 כדורים וסופו משחק רק 11 דקות – הוא מתכון כמעט בטוח להפסד במשחק חוץ, בטח כשמדובר בקבוצה שכבר ניצחה בבית את ריאל מדריד וסיימה את המשחק מול מכבי עם מדד איכות 102.
מבלי להתייחס לטעויות של הגרמנים, כי הם לא באמת מעניינים אותנו, הניצחון הגיע בזכות יום שבו קולעים 72 אחוז מהשלוש, משחקים אגרסיבי בשני צידי המגרש, לוחצים בהגנה וגורמים לאיבודי כדור של המארחים כמו שלא ראינו ממכבי כבר הרבה זמן, מה שהביא גם לאגרסיביות במשחק ההתקפה.
טייריס רייס, כנראה במשחק הטוב ביותר בצהוב, העביר את היכולת מבאיירן למכבי, בדיוק במאני טיים ובזמן הכי חשוב. המשחק הזה היה חשוב לא רק בגלל שאלת המיקום, אלא בגלל המצב שבו מכבי הגיעה למשחק, עם מספר הפסדים רצופים שהמועדון לא רגיל אליו. אחרי ההפסדים לריאל מדריד ולמכבי חיפה, שהיו צמודים ומותחים, לא הרבה קבוצות יכולות לצאת ממצבים כאלה ומכבי עשתה זאת בצורה טובה.
דיברנו על האגרסיביות בהתקפה, וזה אומר שכל ההתקפות שהתחילו מהר ומכבי הצליחה להגיע לחדירה מוקדמת, הסתיימו בצורה טובה קרוב לטבעת או אם ההגנה של הגרמנים התקפלה, במסירה החוצה לזריקה חופשית לחלוטין מהשלוש, מה שהביא לאחוזים גבוהים מאוד, שאסור לבנות עליהם בהמשך.
גם אלכס טיוס, במשחק שלא מאפיין את היכולת הקבועה שלו, נתן 25 דקות, הרבה מעל הממוצע אליו הוא רגיל, עם נקודות באחוזים גבוהים, שליטה בריבאונד במיוחד בהגנה ושתי חסימות בדקות קריטיות. אחרי המשחק הזה, ברור שכאשר מכבי תשב על בניית הסגל לשנה הבאה היא תהיה בבעיה: איך לאמוד את היכולת של השחקנים – לפי החודש האחרון או לפי המשחק הזה?
יש הרבה פתגמים לגבי המצב הזה, אבל השאלה המרכזית היא האם היכולת הזו היא שינוי קונספציה במכבי במחשבה לטופ-8 בתקווה לאמץ את היכולת ממינכן ולנסות לקחת ניצחון במילאנו. 58 הנקודות שמכבי ספגה במחצית הראשונה נמצאות עמוק בראש של דייויד בלאט, אבל אין מה לעשות – כשמשחקים בקצב של בין 90 ל-100 נקודות למשחק, גם חוטפים וגם נותנים. כדי לרוץ צריך לדאוג שקודם כל הריבאונד יהיה בידיים שלך ואני מעריך שאצל מילאנו זה לא ממש פקטור משובח כמו בבאיירן. אם מכיב תאבד פחות ארבעה כדורים, יהיו לה עוד 10 כדורים לרוץ. גם עם אחוזים יותר נמוכים מהמשחק הזה, זה עדיין עוד 10 עד 12 נקודות וזה אומר שמכבי יכולה לעשות בין 90 ל-100 נקודות גם במילאנו.
בטוח שלנגפורד, האקט וג'ארלס ישמרו על העבירות לא פחות מדילייני, דג'וג'וביץ' וטיילור ולכן מכבי צריכה ללכת אליהם, למשוך מהם עבירות בדיוק כפי שעשו לברייאנט ושלחו אותו לספסל לזמן רב. כך הם ניטרלו כח משמעותי של הגרמנים ב-24 מתוך 40 דקות.
למכבי יש מאצ' אפ טוב עם מילאנו, ואולי אפילו עדיפות בעמדה או שתיים, אבל היתרון הגדול ביותר הוא דווקא הנסיון של רוב השחקנים במעמדים האלה. מי שרוצה למדוד את מד הלחץ בסדרה לפני הפיינל פור, אצלם בבית, עם יתרון הביתיות, שיילך למשחק של מכבי נגד ז'לגיריס בדיוק לפני עשור. אם הזכרון שלי היה טוב, הייתי ממשיך למלא לכם את כל העמוד רק על המשחק הזה.
