לפני שאני אוהב מוסרים, חוסמים, שומרים, ריבאונדרים ומטביעים – אני אוהב קלעים. אלה המבצעים ממרחק את הוראת ההפעלה הראשונה שנכתבה בספר הגדרות המשחק: לקלוע את הכדור לחישוק, או בתרגום לכדורסלנית – פוט דה בול אין דה סל. הצליל הכי יפה בספורט לאוזניי הוא זה שהענף מייצר, 'הסוויש' כאשר הכדור עובר דרך הרשת. אין כמוהו ואין עוד מלבדו.
הסאונד הזה היה זה שמשך אותי לענף, וגם כשחקן שפרש מעשית בגיל 17, הדבר שלשמו התכנסתי היה הזריקה ממרחק. כשכולם מסביבי הבינו, וגם אני באיחור של 4 שנים בערך, שצריך עוד כמה אספקטים ברמה גבוה כדי להתקדם ולהפוך לשחקן אמיתי, תליתי את נעלי האדידס "פט-פנדינגס" וה"אייר ג'ורדן" ששימשו אותי באולם הכדורסל של אוניברסיטת קליפורניה שבסן דייגו שם שיחקתי (כולה שחקן אימונים בנבחרת אוניברסיטאית בתחתית הדיוויז'ן השני...), ועברתי ל"גלי פרופשיונלס", שחרכו את הבלטות במגרש של "צופי גבעתיים".
קייל קורבר וג'יי גיי רדיק – מעבר לים.
ג'יי סי קרול ופטרי קופונן – באירופה
יהוא אורלנד ואבי שילר – מהעבר המקומי
דריק שארפ ודיוויד בלו – מהעבר הצהוב
מייקל רול – כאן ועכשיו.
ידיות, גאנרים, מכונות, צלפים, אמנים. ככה מגדירים במחוזותינו את תכונת הכדורסל הבולטת של רשימת השחקנים המצויה מעלה. נכון, זה אספקט ספציפי בענף ושחוץ ממנו הם לא ממש מתבלטים בשום קטגוריה אחרת, אבל הם גדולים בתחומם, באנקרים בסיטואציות של משחק, ותרומתם הסגולית גדולה בהרבה מרק העברת הכדור בזריקה ממרחק דרך הטבעת לתחתית של הרשת. ברור לכל שבלי דריק שארפ אין נס ז'לגיריס, ללא ג'יי סי קרול ריאל מדריד לא זוכה ביורוליג לפני 3 שנים, ובלי דיוויד בלו אין הנפה של גביע אירופה לפני 4 עונות. מייקל רול הוא אחד משלושת חלקי הפאזל הכי חשובים של נבן ספאחיה העונה.
האחד הוא אלכס טיוס ששומר, חוסם וקופץ בשביל כולם, לוקח ריבאונדים ומספק הזדמנויות נוספות לתל אביבים. השני הוא דשון תומאס הוורסטילי שיודע לייצר נקודות מכמה עמדות ובמגוון דרכים ו-וריאציות, והוא הגו טו גאי של הצהובים. השלישי הוא מייקל רול. החשיבות שלו לא נמדדת בנקודות אלא בנוכחות. האיום שלו מבחוץ והיכולת שלו לרווח את המשחק לגארדים לחדור ולגבוהים לחפור מבלי היכולת לעזור ממנו, הופכת אותו לחסר תחליף. בתרגום חופשי, האיש יכול להיות הכי חשוב על המגרש ובעל התרומה המשמעותית ביותר בקבוצה גם בלי לגעת בכדור או אפילו בלי לזוז יותר מדי.
.
הרבה אנשים תוהים מי זה הצלף הזה ואיך זה שהוא כבר בן 30 וחוץ מעכברי כדורסל אף אחד לא ממש שם לב אליו. אז ככה: הוא נולד בקליפורניה, למד ושיחק באוניברסיטת UCLA שהגיעה לפיינל פור שלוש פעמים בארבע הופעות בטורניר אליפות המכללות במהלך לימודיו באוניברסיטה. חלם NBA כמו כולם, אך לא נבחר בדראפט 2010. רול הגיע לארץ עם אזרחות שבא לא מרבים להיתקל אצל כאלה שמשחקים בארצנו, כאשר לפני שנתיים קיבל דרכון טוניסאי, שאיפשר לו לככב בנבחרת המקומית ואפילו לזכות במדליית ארד באליפות אפריקה ב-2015.
קשה עד בלתי אפשרי לשייך אותו היסטורית למועדון או אפילו למדינה מסויימת, מבחינת בית של כדורסל עבורו. בשבע השנים האחרונות רול שיחק בשבע קבוצות שונות באירופה, ארבע בטורקיה, שתיים בספרד ואחת בבלגיה. הבכירה שבהן הייתה באסקוניה, אבל הקדנציה שלו במדיה הייתה קצרה. הוא הצטרף אליה לקראת משחקי הפלייאוף בעונה שעברה, בעקבות פציעתו של יאקה בלאז'יץ', ובשבע הופעות תרם 4.3 נקודות לערב. הייתה לו גם עונה אחת ביורוקאפ, ב-2013/14 עם סראגוסה, ובדומה לקמפיין האחרון שלו עם בשיקטאש בצ'מפיונס - גם המסע האירופי הזה הסתיים בשמינית הגמר.
רק בעונה החולפת אפשר היה ממש לשים אליו לב. רול היה אחד השחקנים הבולטים בבשיקטאש והעמיד ממוצעים של 11.1 נקודות, 2.9 ריבאונדים ו-4.5 אסיסטים למשחק בדרך לקמפיין המפתיע בזירה המקומית, שנעצר רק בהפסד לאלופת אירופה פנרבחצ'ה בגמר הפלייאוף. זה הספיק לקברניטי מכבי לחטוף את רול ולהלביש אותו בצהוב.
העונה ביורוליג עד כה הוא משחק 26 דקות וחצי בממוצע, קולע וקוטף ריבאונדים בדיוק באותם המספרים של העונה שעברה שלו בטורקיה - קולע 10.2, מוריד 2.6 כ"ח עם 2 אסיסטים פחות מאשתקד ב-9 משחקי יורוליג עד כה - אבל את המומחיות שלו רק חיזק, כשהוא מדייק בינתיים ב 47.6% מחוץ לקשת כששאר שחקני הקבוצה משיגים יחדיו ממוצע אחוזי מחפיר של 25.45% (דשון תומאס וג'ונה בולדן 33.3% כל אחד, פייר ג'קסון 31%, נוריס קול 20%, דיאנדרה קיין 14.3% וג'ון דיברתולומאו 11.1% בלבד והוא ממוקם במקום ה-86 והאחרון ביורוליג).
מייקל רול מדורג תשיעי במפעל. במילים אחרות, מכבי קיבלה בדיוק את מה שיחלה לו מבחינה סטטיסטית, וכעת נשאלת השאלה הפשוטה: איך לא משחקים בשבילו? אולי עושים זאת מדי פעם אבל לא כשיטה. לא כמו שהכדורים נכנסים פנימה לארט פרחובסקי, בהגדרה, כשהבלארוסי על המגרש. לא כמו שרצים למתפרצות גם אחרי סל כשנוריס קול הוא הפליימייקר, לא כמו שמבודדים את תומאס ומפנים לו שטח לבצע אחד על אחד עם או בלי הגב לסל.
בשני המקומות שלפניו ובשניים שאחריו בדרוג קלעי השלשות נמצאים יאניס סטרלניקס מאולימפיאקוס, פטריק קופונן של ברצלונה, רודריג בבואה מבסקוניה וג'יי סי קרול של ריאל מדריד. די לעקוב אחרי 4 הקבוצות שלהם כדי לראות שכשהחבר'ה האלה על הפרקט, כל הקבוצה עובדת בשבילם. יחסמו פעם אחר פעם על קו הבסיס כדי לשחרר אותם לקליעה, ישחקו איתו פיק אנד רול, יתנו לו לשחק פיק אנד פופ, יבקשו להכניס כדור לגבוה דומיננטי כדי העזרה תגיע מהשחקן שלו (הצד החזק) ותשחרר אותו לקליעה, או שדווקא ישאירו אותו בצד החלש כדי שהמגן שלו יתפתה לעזור.
בקיצור, יש הרבה דרכים להבליט את הקלעי הטוב, שלא לומר, היחיד האמיתי שלך ומהטובים ביבשת. במכבי תל אביב זה קורה מאט מאוד ורול ניזון, ברוב המקרים, משאריות התקפיות תוך כדי תנועה. אז היכולת והמספרים מספרים שאם יזרוק מספיק ואם יסדרו לו תרגילים, האיום על קבוצות יריבות יתעצם, היתרונות והפואנטות ההתקפיות של מכבי יהיו אפקטיביות יותר, הנקודות יבואו ואיתן, אולי, גם הניצחונות.
כי את סטטיסטיקת הקליעה ל-3 שאומרת שמכבי תל אביב בגרסתה הנוכחית היא הגרועה שהייתה למועדון ב-6 השנים האחרונות, הקבוצה חייבת לשנות. החובה לצאת מהמקום האחרון במפעל בקטגוריה הזאת היא הכרחית. כי אין כזה דבר בכדורסל המודרני קבוצה מנצחת בלי קלעים מבחוץ. לא בכדי אלופת אירופה המכהנת, פנרבחצ'ה, מובילה את היורוליג באחוזים מחוץ לקשת עם 43.27%, ועוד לא אמרנו אלופת ה-NBA גולדן סטייט ווריירס המדורגת שניה בליגה שלה עם כמעט 40% (רק אינדיאנה מעליה, מה שממקם הרכב בינוני שלה במקום השישי המכובד במזרח).
בחדר ההלבשה וגם בהתנהלות מול העיתונאים, רול הוא פשוט "רול מודל" (מצטער, הייתי חייב ויכולתי בקלות להיסחף ל"פיק אנד רול" או ל"רוק אנד רול"). חיובי, שקט, מנומס, מסביר פנים, אינפורמטיבי. בחור טוב. שחקן שקל לאהוב. עכשיו רק צריך לתת לו לעשות את שלו, את מה שהוא יודע לעשות יותר טוב מכל אחד אחר בקבוצה שלו ומהרוב המוחץ של שחקני אירופה. כשזה יקרה, אוהדי מכבי תל אביב יהיו יכולים להישען לאחור, להגביר את הווליום ולהאזין לצליל הערב כל כך ששומעים כשהתוצאה של זריקת הכדור היא רק רשת.
