הרבה דברים נכתבו ונאמרו על מכבי תל אביב של העונות האחרונות. ביקורות הוטחו, השמצות הופרחו ותירוצים נשמעו. ורק על דבר אחד הסכימו כולם: לא היה כיף גדול להיות צהוב כחול בשנים האחרונות. ואם קיים דבר אחד לגביו יסכימו כולם בכל הנוגע למכבי תל אביב מודל 2017/18, הוא שהכיף חזר לשרור ביד אליהו הישן. ולא רק הכיף, אלא גם הגאווה שאבדה לאנשי ואוהדי אימפריית הספורט שהפכה מחובטת לנחבטת. אז כיף וגאווה כבר אמרנו, אבל חסרה עוד מילה אחת – והיא לגיטימיות.
הניצחון הביתי אמש על ריאל מדריד, לפחות על הנייר, לא אמור לעורר התרגשות גדולה כל כך. תאמינו או לא, אבל גם בגרסאות פצועות פחות, ריאל הגדולה מפסידה משחקים. בעונה שעברה הפסידה הקבוצה של לאסו, למשל, לכוכב האדום בלגרד ולגלאטסראיי – שתי קבוצות שלא העפילו לשלב ההצלבה. לא ממש ביג דיל מבחינתה.
אלא שעבור מכבי החדשה, הניצחון על ריאל מדריד שווה הרבה יותר משיפור המאזן ביורוליג. הניצחון המסוים הזה, ביום שבו קופות הכרטיסים לא נפתחות, כאשר מכבי מוצאת עצמה שוב כמוצר שבו חושקים כמקדם רייטינג טלוויזיוני, מול היריבה המיתולוגית מחד ומול היהלום הסלובני הצעיר של היבשת הישנה מאידך – שווה הרבה יותר מניצחון יורוליג מן השורה. הניצחון הזה שווה, מבחינת מכבי, הצהרה על חזרה למקומה הטבעי. הניצחון הזה שווה לגיטימיות.
אבל לא רק הניצחון, אלא גם הכדורסל. מכבי תל אביב סיפקה אמש לאוהדיה ולעצמה חוויית כדורסל. ויותר מכך – גם חוויית כדורסל מרגשת של קבוצה מאומנת. כזאת, לשם שינוי, שבאה לידי ביטוי גם בדף הסטטיסטיקה. עיון במספרים מבליט מספר נתונים, שכל כולם המחשה ברורה ליכולתו של קואץ' נבן ספאחיה להפוך את מכבי תל אביב מודל 2017/18 לקבוצה שהוא רוצה לראות. ועל הדרך, לקבוצה ש(כמעט) כולם נהנים לראות.
הנתון הראשון הוא 65. נדיר לראות קבוצה זורקת כל כך הרבה זריקות ל-2 נקודות במשחק שלם (לשם השוואה – ריאל זרקה אתמול 35 זריקות כאלו). מתוך 81 זריקות מהשדה אמש, יידו הצהובים 65 מהן מטווח של 2 נקודות. יחס של 80% לטובת הזריקה הקרובה יותר הוא יחס שהולך ונעלם מעולם הכדורסל המודרני, אבל זה בדיוק מה שהמאמן החדש-ישן של מכבי רוצה ודורש – וזה בדיוק מה שהוא מקבל. מכבי תל אביב החדשה זורקת הכי מעט שלשות ביורוליג (אבל זורקת הכי הרבה ל-2 נקודות במפעל), קולעת הכי מעט שלשות ביורוליג וממוקמת לפני אחרונה באחוזים מחוץ לקשת. ועדיין - היא קולעת מעל 80 נקודות בממוצע למשחק.
הנתון השני הוא 7. שבעה כדורים איבדה אתמול מכבי. אף אחד, באחריות, לא היה מאמין שקבוצה שמובלת בידי מובילי כדור תזזיתיים או לא יציבים, דוגמת ג'קסון או קיין, תוכל להיות הקבוצה שמאבדת הכי מעט כדורים במפעל הבכיר ביבשת הישנה (9.5 איבודים למשחק). אבל ספאחיה דורש ודורש, גם על חשבון מחויבות חוזרת למשחק מהיר בכל מחיר, ומקבל את הכדורסל בשליטה לו הוא עורג.
הנתון השלישי הוא 2. רק 2 חטיפות היו אמש למכבי, חרף התחושה ששחקניה השתטחו וזינקו על כל כדור. וזה כנראה איננו מקרי. מכבי תל אביב ממוקמת אחרונה ביורוליג בקטגוריית החטיפות, עם ממוצע של כ-4 בלבד. ואם נוסיף לכך את העובדה שמכבי אילצה את ריאל מדריד להטיל 34 שלשות אמש, מול 35 זריקות בלבד ל-2 נקודות, נגלה שתכנית המשחק ההגנתית של ספאחיה, בסופו של יום, היא טקטית מעיקרה.
בדיוק כמו משחק ההתקפה, מכבי שואפת למשחק הגנה שקול ונטול סיכונים יחסית. כזה שמחויב לסגירת הצבע, בראש ובראשונה, גם על חשבון זריקה מבחוץ של היריבה וגם על חשבון צמצום מספר החטיפות שיכולות להוביל לנקודות קלות בצד השני. ואמש, אחרי שריאל מדריד ניצלה את הפתרונות ההגנתיים של מכבי כדי לקלוע 4 שלשות (מתוך 10 זריקות) כבר ברבע הראשון, מצאה עצמה עם 4 שלשות נוספות (מתוך 24 זריקות) מהרבע השני ואילך.
ועוד שני נתונים לסיום – והם החשובים מכל: 53 ו-22. אז נכון, ריאל מדריד, הפסידה עוד לפני מכבי תל אביב בקרבות הריבאונד עד כה העונה. ונכון – ריאל התייצבה למשחק אמש ביד אליהו בלי הריבאונדר המוביל שלה (גוסטבו איון), אבל אם עד אתמול הראה נתון הפרשי הריבאונד בינה לבין יריבתה על פער של 1.4 לחובתם של הבלאנקוס, אתמול הם הפסידו ב-20 הפרש. בריבאונד. ביד אליהו. מול מכבי תל אביב.
ונתוני הריבאונד, בכל הכבוד לכל ניתוח סטטיסטי ומקצועי אחר, הם הם הסיבה המרכזית לכך שמכבי תל אביב נראית כעת כפי שהיא נראית. והם הסיבה המרכזית לכך שמכבי מנצחת כפי שהיא מנצחת. מכבי תל אביב, ואת זה אף אחד לא יכול היה לצפות, היא קבוצת הריבאונד בכלל וריבאונד ההגנה בפרט הטובה ביורוליג (ושנייה בריבאונד התקפה). שליטה זאת, לחלוטין בלתי צפויה, היא שמייצרת עבור הקבוצה של ספאחיה את היתרון בכמות הזריקות בפרט ואת העליונות על יריבותיה בכלל.
נבן ספאחיה וגיא גודס, ששמו חייב להיות מאוזכר כאן לאור הדומיננטיות שלו בבחירת התרגילים ובניהול החילופים במהלך המשחק, הפגינו אמש – בנוסף לכל – יכולת זיהוי יתרונות התקפיים וניצולם, כמו גם גמישות מנצחת בבחירת ההרכבים שנשלחו אל הפרקט.
במהלך הרבע הראשון, תוך כדי שמצאו עצמם הצהובים צופים בבהלה ביכולת של ריאל מדריד לייצר נקודות בכל מהלך, הדרך להישאר במשחק עברה דרך קבלת ההחלטות ורמת הביצוע בהתקפה. כאן נכנס לתמונה דשון תומאס, אליו הלכו שלוש פעמים ברציפות כבר במהלך הרבע הראשון כדי להשיג נקודות – ובדיוק מאותו התרגיל.
כאן, מריצה מכבי מהלך פיק אנד רול של נוריס קול + בולדן ובמקביל חסימת רוחב של קיין לתומאס, כדי להביא לפוסט אפ של תומאס על דונצ'יץ'. תומאס מסתובב על כתף ימין ומסיים בזריקה קלה (בשביל תומאס, כן?) ביד שמאל.
via GIPHY
מיד אחר כך - בדיוק אותו התרגיל והפעם מהצד השני. פיק אנד רול קול וכהן לאותו הכיוון שאליו הולך תומאס, שמקבל חסימת רוחב מדיאנדרה קיין. תומאס לא מתקשה לסיים גם מול ג'פרי טיילור כשומר.
via GIPHY
ואם פעמיים, אז למה לא שלוש? והפעם זה כבר ייראה לכם מוכר. כאן מריצה מכבי, שוב, פיק אנד רול כהן וקול וחסימת רוחב של קיין לתומאס. איך זה נגמר בסוף (והפעם מול רודי פרננדס) כולם יודעים. אגב, למתקדמים שעוקבים אחר פינת ספר התרגילים מתוך חמישיות: שימו לב שהמהלך הזה הוא וריאציה מתוך תרגיל בשם אייברסון. תומאס נע בתחילת ההתקפה על חסימה מדורגת של כהן וטיוס, ומשם מגיע לחסימת הרוחב של קיין.
via GIPHY
עם החתמתו במכבי הקיץ, יועד תומאס לאייש שלוש משבצות משמעותיות: ניסיון יורוליג, פיתרון גמיש לשתי עמדות הפורוורד וסופר סקורר מהספסל. מעולם, אבל מעולם, לא נחשב תומאס לגו-טו-גאי מהדרג הראשון של היבשת. עד שנחת בארץ הקודש. ואתמול, מול ריאל מדריד, הוא לקח שומר אחר שומר לטיול. נקודות עם הגב לסל על דונצ'יץ', טיילור ופרננדס כבר הראינו לכם, נכון? אז כדי שלא תגידו שהוא חכם רק על שחקנים בגודל שלו, קבלו עכשיו מהלך עם הגב אל הסל של תומאס על אנתוני רנדולף ו-211 סנטימטריו, עמוק בתוך הרבע הרביעי. לא רע. לא רע בכלל.
via GIPHY
ועכשיו כמה מילים על ניהול המשחק. ספאחיה עלה אמש עם הרכב שני הגמדים שלו, כשפייר ג'קסון וג'ון דיברתולומיאו פותחים שוב בחמישייה. ייתכן כי בשל השינוי בחמישייה של לאסו, שבחר לוותר על קוזר וללכת על קו אחורי של קמפאצו-דונצ'יץ'-טיילור, מצא עצמו דיברתולומיאו כשומר של דונצ'יץ', שאהב מאוד את הרעיון.
שימו לב כיצד בסוף הקטע כאן, מיד לאחר אסיסט של דונצ'יץ' לשלשה מידי אנתוני רנדולף, שבאה לאחר טיפול הגנתי לא מספיק טוב של ג'ון דיברתולומיאו וג'ונה בולדן – מסמן העילוי הסלובני למאמנו ששומר עליו איזה איש קטן – ושהוא רוצה שיריצו עבורו תרגילי פוסט אפ.
via GIPHY
אז ספאחיה (את גודס) הבינו עניין חיש קל, אחרי עוד מהלך או שניים, ושלחו את דיברתולומיאו אל הספסל לבלי שוב. דוגמא נוספת: בתחילת הרבע השלישי הציגה מכבי הרכב גבוה, עם רול ב-2 ותומאס בעמדה 3. עבירה שלישית ורביעית של בולדן חייבה חילוף, אבל במקום להחליף גבוה בגבוה, נשלח אל המערכה נוריס קול – ושינה לחלוטין את המערך. או במילים אחרות – הכל חוץ מניהול משחק שמרני. חשוב מכך – ספאחיה (את גודס) מצאו לעצמם, לאחר לא מעט חיפושים, את החמישייה המנצחת בסיום המשחק והלכו שם על הרכב שלושה מובילי כדור (קיין, קול וג'קסון) ומשם הצליחה מכבי לייצר נקודות שעשו את ההבדל.
הנה כאן, מתוך הרכב שלושת מובילי הכדור, מריצה מכבי תרגיל פיק אנד רול גבוה של קיין עם טיוס + תנועה חכמה של קול שמאלץ את קמפאצו להישאר קרוב אליו = שתי נקודות קריטיות של מכבי.
via GIPHY
מתוך הרכב שלושת מובילי הכדור, מכבי הצליחה לקבל החלטות מנצחות דווקא מדיאנדרה קיין. למשל כאן, אחרי פיק אנד רול של ג'קסון וטיוס שמוביל לחדירה של קיין ומסירה נהדרת לטיוס, מעל ידיהם המושטות של דונצ'יץ' ורייס.
via GIPHY
ועכשיו מה, מה עכשיו? גם כשהיא אוחזת במאזן של 4 ניצחונות מול 2 הפסדים, מכבי תל אביב עדיין מורכבת מערימה של שחקנים בינוניים וגבוליים לרמת היורוליג, בטח לרמת היורוליג הגבוהה. העניין הוא שמתוך הערימה הזו מצליחים כרגע לייצר כדורסל נהדר, כזה שבתוכו (כמעט) כולם מרגישים בנוח. (כמעט) כולם מרימים את הרמה שלהם.
למשל מייקל רול כזה, נטול ניסיון היורוליג, שדווקא במדים הצהובים מספק נתונים מהטובים שידע בקריירה שלו. בחסות הכדורסל והפאסון של ספאחיה מהספסל, ובמידה מסוימת בחסות ובעזרת סדר המשחקים, זהות ומצב היריבות שפגשה עד כה, מראה לנו מכבי תל אביב החדשה יכולת לצמוח, לגדול ולצבור מומנטום משבוע לשבוע. ולפעמים לפעמים, כך יודע כל מי שאוהב סיפורי ספורט גדולים, יכול כדור שלג שכזה לסחוב על גבו קבוצות למקומות בלתי צפויים.
