לראשונה מזה עשר שנים, מכבי תל אביב פותחת עונת יורוליג כאלופת אירופה, כקבוצה שכל יריבה תרצה "להוכיח" לה, ולגנוב כותרות על חשבונה, אבל גם כקבוצה שתעמוד למבחן ותנסה לזכות בתואר שני ברציפות, לא דבר של מה בכך. במקבילה מהכדורגל, ליגת האלופות, אף קבוצה עדיין לא הצליחה לעשות זאת, ועדיין לפני כשנה וחצי גם ביורוליג הייתה רק קבוצה אחת – מכבי תל אביב – שעשתה זאת באמצע שנות ה-2000, אך מאז הספיקה אולימפיאקוס לזכות בשני תארים ברציפות ולהיכנס למועדון מכובד בהחלט.
היכולת להגן על תואר אלופת אירופה, היא משימה מקצועית ומנטלית קשה ביותר בכל ענף קבוצתי. עזיבת שחקנים, חיבור מחדש, שובע, אמביציה של הקבוצות היריבות שמגיעות לשחק נגד האלופה - כל אלו מקשים מאד על זכייה שנייה ברציפות. כעת מכבי פותחת עונה בשאיפה להגן על התואר עם כל המגבלות של אלופה מכהנת וכשהתקציב שעומד לרשותה הוא לא מהמובילים באירופה.
האם הקיץ קידם את מכבי לקראת המשימה הקשה? באופן מפתיע אומר שדווקא כן. מכבי הלכה למהלך מעורר מחלוקת ואף תמוה בעיני רבים, מינויו של פיני גרשון כעוזר מאמן תחת גיא גודס שקודם מעמדת העוזר של בלאט למאמן הראשי. ייתכן שכל הביקורות והתהיות נכונות. נכון שאין לכך תקדים, כנראה באף ענף. הציבור ציני לגבי המהלך, התקשורת קוטלת, המצלמות עוקבות ולא מרפות מכל קימה של פיני מהספסל. כולם מחכים רק לרגע שבו יוכלו להוציא גרזנים ולהתחיל לתקוף ללא רחמים.
אך האם זה רע? אני חושב שדווקא מכבי מרוויחה מכך. אלופת אירופה שנפרדה מאחד מגדול מאמניה לקריירה סנסציונית ב-NBA, מאחד משחקניה הדומיננטיים בשני העשורים האחרונים שהחליט לפרוש (דייויד בלו) ומרכז שסחף את הקבוצה במופע ווינרי ומנהיגותי מרשים (טייריס רייס) הייתה צריכה משהו שיעיר את המערכת הרדומה מעונה שעלולה להסתיים בשעמום, קריסה מקצועית, עייפות החומר, שובע של הקהל וירידת מתח של המועדון. הבאתו של פיני גרשון העירה את המועדון ואת כל הנעשה בתוך המערכת ומחוצה לה. התקשורת סקרנית, הקהל דרוך. יש תחושה של קבוצה חדשה, אווירה חדשה ולאו דווקא ההמשכיות של העונה שעברה שהייתה בסימן בלאט.
אם תחשבו על זה לעומק, המהלך של מכבי - במתכוון או שלא - לא רק הציל את העונה של מכבי אלא ייתכן וזאת הדרך הגאונית והנכונה להתמודד עם הגנה על תואר קיים. חידוש הסגל, זעזוע המערכת, צוות מאמנים מוטרף, תקשורת סקרנית, קהל במתח היסטרי ובכלל התחושה היא שמכבי מתחילה עונה עם רעב. מטרה זו כבר הושגה.
האם ג'רמי פארגו יאפיל על עזיבת רייס? כנראה שכן. האם מישהו ישלים את הוואקום שנפער מפרישת בלו? כנראה שלא. האם משחק הפנים של מכבי חזק? כנראה שלא ממש. ניתן לנתח את הסגל של מכבי ואת איבוד שני התארים הראשונים של העונה ולצלוב ולקטול אך אם העונה שעברה הסתיימה עם תואר, אז שום דבר פה הוא לא רק מקצועי. לא מעט, ואולי אפילו הרבה, סובב סביב הצד המנטלי, ובזה מכבי מהטובות באירופה. לא כסף, לא סגל נוצץ, לא עומק, לא ריבאונדים, לא אחוז שלשות ולא הגנת ברזל. מנטליות ורוח המועדון.
כל אלו, בנוסף למהלך ה"תמוה" של פיני כעוזר מאמן, ואל תתפלאו אם כיכר סיבלס במדריד תהיה מלאה בהמוני צהובים חוגגים בסוף חודש מאי.
