עברה קצת יותר משנה, והרבה השתנה כאן. במכבי ת"א, בישראל, אצל לורנזו בראון בעצמו. העונה מלאת הירידות והעליות שלו תגיע הערב (שלישי) בפתיחת הסדרה נגד פנאתינייקוס לשיא נוסף, כשברקע השאלה הגדולה שמרחפת מעליו: מה יהיה איתו בעונה הבאה, על רקע כל מה שעבר על מכבי ת"א בעונה הזו.
זה אותו לורנזו?
לפני שמדברים על העתיד, צריך להתייחס לעבר הקרוב ולהווה, שהרי מכבי תל אביב של עונת 22/23 היתה שייכת לשני שחקנים: אחד ווייד בולדווין, השני לורנזו בראון. בעונה הזו, החלוקה אחרת. בעוד שבולדווין נוסק ונראה כאחד המועמדים ל-MVP של העונה, בראון הלך בעיקר אחורה. הוא התחיל לא רע, כל עוד בולדווין היה פצוע, אבל בסיבוב השני - עד ההצגה בפליי-אין מול באסקוניה - לורנזו נראה כמו גרסה דהויה של הכוכב שהיה פה בעונה שעברה.
לכל אורך הסיבוב השני, בראון לא חצה אפילו פעם אחת את רף 14 הנקודות, ולמעשה חווה צניחה משמעותית בכל מדד סטטיסטי בין הסיבוב הראשון לסיבוב השני: בדקות, בנקודות, באחוזים ל-2 ובאחוזים ל-3. היו משחקים שלמים שבהם הוא ניסה בכוח להכניס את עצמו לעניינים, והאחוזים מהשדה היו בהתאם: 3 מ-12 מול פרטיזן בלגרד, 2 מ-15 מול ריאל, 4 מ-14 מול הכוכב האדום, 2 מ-11 מול וילרבאן. הן ברמה הסטטיסטית והן במבחן העין, זה לא היה אותו לורנזו.
למשוואה הזו צריך להכניס שני משתנים, שתי נסיבות מקלות: הראשונה היא הפציעה, שהגבילה אותו מאוד. בראון שיחק שבועות רבים עם כאבים בגבו ולאחר מכן התמודד עם פציעה נוספת בירך. "אנשים לא יודעים כמה כאב לי, אבל עכשיו אני מרגיש טוב יותר", סיפר בראון אחרי ההצגה מול באסקוניה. הסיבה השניה היא כמובן המצב בישראל, שהשפיע עליו כפי שהשפיע על לא מעט שחקנים זרים שנמצאים כאן העונה. החשש היומיומי והטיסות המרובות הקשו והעיקו, וכדי להעלות את רף הלחץ של, ארוסתו של לורנזו, האלי היתה בהריון. בסוף השבוע האחרון, נולד בנם הראשון.
אלא ההצגה של בראון מול באסקוניה, כשהוא אחרי הפציעות, הזכירה לכולם בדיוק מי הוא ומה הוא. הזכירה שמאז טייריס רייס, יש שיאמרו שאפילו מאז שאראס, לא היה למכבי תל אביב רכז כזה. "הוא הגיע ברגע הנכון, הוא עשה את זה לא מעט בעונה שעברה כשחסרנו את ווייד", החמיא לו עודד קטש אחרי הניצחון בפליי-אין. "הוא היה שם בשבילנו, הוא המנהיג שלנו. תקופות פחות טובות זה משהו שקורה לכולם אבל לרגע לא הפסקנו להאמין בו, לא דאגתי מזה לרגע".
אין מנויים, יש קשיים
המילים שחוזרות על עצמן הכי הרבה בשיח סביב מכבי ת"א בעונה הבאה הן "אם", "אולי" ו"חוסר ודאות". אפריל אוטוטו מסתיים, ובשנים כתיקונן, זה בדיוק הזמן שבו מכירת המנויים לעונה הבאה נמצאת בעיצומה. בשלב הזה, אף מנוי לא חודש - שכן חוסר הידיעה לגבי קיום משחקי יורוליג בהיכל ב-24/25 תוקע הכל - ובשל העובדה שכ-50% מהתקציב של מכבי ת"א נשען על מכירות מנויים וכרטיסים, המועדון לא באמת יכול להתנהל ולהיערך לעונה הבאה באופן רגיל.
במכבי מנסים להתכונן לכל תרחיש - החל מקיצוץ של עשרות מיליוני שקלים בתקציב וירידה של נתח משמעותי, דרך קיצוץ מינורי יותר באמצעות גיוס כספים שיפצו, איכשהו, על אובדן ההכנסות מכרטיסים ומנויים ועד לתקווה שהמלחמה תסתיים והכל יחזור לקדמותו. אבל כבר עכשיו למכבי ברור שהיא צריכה להיות ערוכה לכל אפשרות, כולל הגרועה ביותר, ולכן צריכה לעשות חושבים, בין היתר, בנוגע לחוזים הכבדים של שלושת הכוכבים שלה: בולדווין, בראון ובונזי קולסון.
לכאורה, על הנייר, מכל זווית שלא מסתכלים על זה - כלכלית, מקצועית, אישית - כל הדרכים אמורות להוביל בקיץ לפרידה. זה נראה כמו הצעד המתבקש מצד מכבי ת"א והצעד הנכון מצידו של בראון. אבל האם זה בהכרח יקרה?
קינן אוואנס כמשל
עונת 21/22 לא היתה מוצלחת במיוחד עבור מכבי תל אביב, שאמנם הגיעה לפלייאוף, אבל בקיץ החליפה קבוצה כמעט שלמה ואת כל השחקנים הזרים. הזר היחיד שנראה היה במהלך העונה כמי שעשוי להמשיך היה קינאן אוואנס, שהציג עונת רוקי לא רעה ביורוליג. אלא שאז הגיעה הסדרה מול ריאל מדריד, בה הוא נעלם - וזו היתה הסיבה המרכזית לכך שהוא לא המשיך, ואת מקומו בקו האחורי תפסו בראון את בולדווין.
זה לא שדין אוואנס בקיץ 22 הוא כדין בראון בקיץ 24, אבל הכוונה היא שבמכבי ת"א זוכרים את הסוף, את המשחקים שבהם הכסף מונח על השולחן. והסוף, במקרה של בראון בעונה הזו, עדיין לא נכתב. אם לשפוט לפי איך שהוא נראה מול באסקוניה, יכול להיות שבראון מכין פינאלה מיוחדת לעונה הזו.
היה ולורנזו ייראה מול פנאתינייקוס (ואולי גם אחר כך) כפי שהוא נראה מול באסקוניה, הוא יגרום למכבי ת"א לחשוב מחדש. כי אם ברמה הכלכלית יש עניינים שלא תלויים בה, הרי שבכל הנוגע לצד המקצועי, למכבי יש את המנדט להחליט מי מתאים לה ומי לא. אז נכון שלורנזו בעונה הזו פחות טוב בהשוואה למה שהיה בשנה שעברה, אבל הוא עדיין לורנזו בראון. וכשהוא בריא, הוא עדיין אחד הרכזים הכי טובים באירופה.
