אפשר לסכם את ההפסד של מכבי תל אביב לפנרבחצ'ה ולהתייחס להמון דברים נקודתיים שמשפיעים באותו רגע על המומנטום. ההגנה המדהימה של יוגב אוחיון על אנדרו גאודלוק, הציוות של בראיין רנדל על בוגדנוביץ' (הגארד) רחוק מהסל, או התאמות קטנות במשחק המעבר – קרי, מעבר למשחק הבין-שניים שהטורקים באופן מפתיע לא מצאו תשובה אליו. בנוסף, במכבי השתמשו באלמנט שמצאו דווקא אצל מילאנו המושמצת בעונה הקודמת, וזה משחק פיק-אנד-רול בין גארד לגארד לכיוון הצד בכדי להכריח חילוף וליצור שטח לבידוד ללכת אחד על אחד, כשלפחות בפתיחה המטרה הייתה להתקיף את גאודלוק בצד השני של המגרש ולגרום לו לשמור ולבצע עבירות.
אבל בסופו של דבר דברים קטנים מנצחים משחקים גדולים, ואי אפשר לשנות הרגלים. מה הכוונה? שני הפרמטרים שהיו לאורך כל העונה הכי משמעותיים בניצחונות ובהפסדים של מכבי - ריבאונד ההתקפה של היריבה ואיבודי הכדור/חטיפות – היו גם הפעם הגורם המכריע.
אם יש החלטה אחת שגיא גודס יצטרך לקבל לקראת המשחק השני, היא פתרון לשאלת הגארדים והפורוורדים של המארחים. מה מאמן מכבי מעדיף: עצירת הגארדים או עצירת הפורוורדים וריבאונד ההתקפה שלהם? בייליצה ויאן וסלי גרמו למכבי נזק משמעותי, דווקא נגד הנקודה הבטוחה של הצהובים (האתלטיות של סמית', רנדל וטיוס), וגודס יצטרך לשקול טוב מה שווה לו ומה נכון עבורו.
בשלושת ההפסדים המדוברים, באיסטנבול, באואקה ובבלגרד, יש נתון אחד שחוזר כחוט השני: החולשה של סופו. אמש הוא קלע 2 נקודות, בבלגרד השיג כמות זהה וביוון סיים עם 0. אותו סנטר, שהיה שובר השוויון ברגעי הלחץ נגד הפורוורדים של אלבה ברלין, הלך לאיבוד פעם נוספת נגד ז'ליקו אוברדוביץ', שמאז ומתמיד ידע לעצור אותו בקבוצותיו השונות.
אפשר להבין את גיא גודס שבחר ללכת ברוטציה קצרה, בניגוד לכאורה להתנהלות מצופה בסדרה, בגלל התרומה הנמוכה של הספסל בהמון משחקים העונה, כשאפילו המשחק הזניח מול מכבי ראשל"צ לא נתן לו ביטחון שהגל השני מבין את גודל המשימה. הטענה שזורקים את הכל במשחק מספר 1 לא רלוונטית, כי לכל סדרה יש חיים משלה ומכבי כבר ניצחה את פאו וטאו במשחק מספר 2 בסדרות העבר.
למכבי יש זכרונות לא טובים מיאן וסלי, זכר לסדרה ההירואית של פרטיזן בלגרד – אבל בוא נראה את התהליך שעבר עליו באופן אישי ועל הכדורסל האירופי באופן כללי. זוכרים את פרטיזן בלגרד של עונת 09/10? חמישייה עם מקלאב, קצ'מן, וסלי בעמדה מספר 3, לורנס רוברטס ו-וארנש כשמחליפו הוא מאריץ' מיודענו. בפנר, וסלי משחק בעמדה מספר 5. סנטר הוא לא, אבל במגמה ששולטת בכדורסל ביבשת, של סמול-בול, הוא מנצל את הריווח ההתקפי שאוברדוביץ' הנחיל לקבוצה ואת היכולות שלו לזוז ללא כדור ולשחק מעל הטבעות כדי להיות פקטור מכריע בהתקפת הטורקים. באופן אישי, בגלל היעדר קליעה מבחוץ, ב-NBA היה לו קשה יותר כי שם נתקל באתלטים גדולים.
ברור שלסדרה יש חיים משלה, ומה שהיה במשחק מספר 1 לא בהכרח יחזור במשחק השני. זה יום חדש, ולהכנה המנטלית והפיזיולוגית תהיה משמעות גדולה בייחוד כשאתה מתמודד מול כריש כמו אוברדוביץ'. ולסיום, ולא בפעם הראשונה: מתי נראה אצלנו ילד (קנאן סיפאחי) שעוד לא חגג יום הולדת 20, בוגר הנבחרות הצעירות, משחק בזמן אמת ביורוליג ומהווה אקס פקטור בדרך לניצחון?
