מי שחשב שהשחרור של סוני ווימס הוא תרופת הפלא לתחלואיה של מכבי ת"א העונה טעה והתבדה. השחרור של סוני ווימס אכן שחרר קצת אגו טעון, אבל הוא רק בעיה אחת מתוך רבות בסגל של הצהובים. אין קבוצה מושלמת ואין קבוצה ללא חוסרים ובעיות, לכן המטרה העומדת בפני איינרס בגאצקיס היא הבלטת היתרונות היחסיים מול היריבה והכתבת סגנון מוגדר ומאומן במסגרת הכלים שעומדים לרשותו.
נראה שבגאצקיס, שכבר עיצב מספר קבוצות ששיחקו כדורסל שוטף וחיובי בחייו, מתקשה לעשות זאת גם במכבי ת"א עם סגל משופע בזרים, פצועים ובטווח זמן מוגבל הכולל שניים או שלושה משחקים בשבוע. בכלל, רמת הציפיות העונה של מכבי ת"א אינה תואמת את רמתו המקצועית של הסגל בו היא מחזיקה בנקודת הזמן הזו של העונה. בעוד הקבוצה משחררת שניים מתוך שלושת שחקני העתיד של המועדון, שעל הצטרפותם סוכם עוד במהלך העונה הקודמת (צירבס וווימס) והשלישי (מילר) פצוע מתחילת העונה וספק אם יחלים העונה, היא לא מראה נכונות לבצע צעדים משמעותיים על מנת לשדרג את עצמה.
חיזוק כבר היה אמור להיעשות מזמן. אין טעם לחכות לניסים שלא יקרו עם הסגל הנוכחי וזאת על מנת להיות גורם מכריע, אפילו בזירה המקומית. לצפות ממכבי ת"א לנצח משחק יורוליג, ועוד במשחק חוץ עם קו פנים שכולל את אייברסון, אלכסנדר וראד, זו חוסר התאמת ציפיות למציאות, זה הרכב שבקושי יגבור על קבוצות בינוניות בשלולית שלנו.
ובכלל, אם ביחס ציפיות - אשליות עסקינן, אזי באמברג קרובה מאד למכבי ת"א מבחינת כישרון בסגל הצהוב נכון לאמש. ההבדל בין הקבוצות עד סיום המחצית הראשונה היה ברמת הביצוע, התיאום ותחושת הביחד. בעוד מכבי ת"א הציגה מחצית חיובית שכללה כדורסל קבוצתי וסבלני, צמצום כדררת מיותרת לטובת משחק יעיל, שינוי הגנות באופן שגרם לבאמברג לאבד כיוון ותחושת שליטה במשחק - הגרמנים הסתבכו, נלחצו ולמרות שקיבלו מבטים טובים לסל, החטיאו בסיטונות.
אך מכבי ת"א, כמו בכל משחק בו היא מתחילה להרגיש נוח מדי, איבדה ריכוז ולא ידעה לסלול לעצמה את הדרך לניצחון. אובדן הריכוז שנגזר מתחושת הנוחות גרם להובלה מינימלית בהפסקת המחצית (2 נקודות בלבד), במקום יתרון משמעותי יותר.
במחצית השניה החלה באמברג לדרוך למכבי ת"א על כל החולשות שלה. היא הגיעה מוכנה לתקוף את אנדרו גאודלוק בשני צידי המגרש, התעלתה בזכות שחקני הרוטציה (לו וסטרלינקס) ובעיקר הראתה שקבוצה טובה לא נכנעת לתסכול ממחצית אחת רעה. מנגד, מכבי ת"א, שנשענה על אזורית חכמה ומתחלפת בהצלחה במחצית הראשונה, לא ניסתה אותה במחצית השניה. סטרלינקס הזכיר לבאגצקיס, מאמנו בנבחרת לטביה, שהוא קלעי גדול, אך מכבי ת"א בשלה - לא מצאה פתרון הגנתי לאף מהלך התקפי בו היה סטרלינקס מעורב ובהדרגה, תוך שהיא מציגה שוב את סף התסכול הנמוך שלה, היא מתפרקת.
ההתפרקות תמיד נראית זהה במכבי ת"א העונה. היא מתחילה עם כמה דקות של חרדה על המגרש, ריצה קטנה של היריבה ותחושת לחץ שגוברת ומביאה עימה העדפת משחק אחד על אחד על מנת "להציל את המולדת" במקום משחק קבוצתי (12 אסיסטים בלבד אמש), כדררת מיותרת, בחירת זריקות מהן אין סיכוי לרדת להגנה ולעצור מתפרצת והכי גרוע, סף שבירה אפסי וכניעה לתסכול.
בעידן שאחרי סוני ווימס מכבי ת"א חייבת להחליט האם לרשום את דווין סמית' למשחקי הליגה הישראלית, מאחר וזו המסגרת היחידה בה היא יכולה העונה להשיג תואר כלשהו וגם זה בספק. קווינסי מילר פצוע כבר חודשים ארוכים, כאשר שותף בשלושה משחקים ונראה חלוד ולא מחובר. עד מתי תמתין מכבי ת"א עם ההחלטה מי ומתי יחזקו את הסגל הנוכחי? גם הקהילה שעוטפת את הקבוצה וגם השחקנים עצמם מצפים לתגובה. המסר בשחרור שניים וחצי שחקנים מרכזיים, בעוד שחקן מרכזי שלישי פצוע ולא ברור אם בכלל יחזור לכשירות מלאה העונה, מבלי לצרף חיזוק ראוי משדר כאוס לא בריא.
ביום ראשון הקרוב יעלו השאריות של מכבי ת"א ל"משחק העונה" נגד הפועל ירושלים בארנה. עם סף תסכול נמוך וקו פנים שכולל את קולטון אייברסון, ויקטור ראד וגיא פניני, ישנה סבירות גבוהה שמכבי ת"א תתבזה שוב מול האריות מהבירה. ואולי טוב שכך, שכן עוד התבזות עלולה לגרום לזעזוע נוסף, או למהלך מיידי של התחזקות, כשבוע לפני חצי גמר גביע המדינה.
הפועל ירושלים, שעד לא מכבר נחשבה לקבוצת גביע טיפוסית, כבר הרבה מעבר לכך. הפועל ירושלים הפיקה לקחים מהשנים האחרונות וכמו מכבי ת"א כבר היתה בקשר עם שחקני חיזוק (ג'רום דייסון, קרטיס ג'רלס ואמארה סטודמאייר, עוד בטרם הודיע על עזיבת ה-NBA) כבר בשלהי העונה הקודמת, על מנת לבנות את הסגל האיכותי ביותר בתקופת אורי אלון. מכבי כבר זכתה ואיבדה גביעי מדינה בעבר, אך הפעם לא בטוח שאפילו בחדר ההלבשה של הצהובים יש מי שחושב שהם פייבוריטים לזכייה. וספוילר קטן לסיום: הפעם השלג כבר לא ידחה את הגמר למועד שנוח למכבי ת"א.
