מכבי תל אביב לא באמת היוותה אמש (חמישי) יריב ראוי לאולימפיאקוס וספגה הפסד נוסף ביורוליג. החיסורים הרבים בסגל של הצהובים הובילו להרכבים שספק אם תורגלו אפילו בליגה שלנו. נדמה שבקבוצה מנצלים את משחקי היורוליג למשחקי אימון מאתגרים (בוודאי יותר מהליגה שלנו) ונראה שלפחות בחלק מהזמן, במכבי ת"א מתעצבים קווים הגנתיים והתקפיים מסויימים. מתי ראינו בפעם האחרונה הרכב של חמישה ישראלים יחד על המגרש?
נראה שמכבי מגבשת מדיניות הגנה מול גבוהים, רוטציה הגנתית מקו המסירה הראשון, תנועה עקבית בהתקפה כאשר הכדור נכנס לצבע (ואין למכבי ת"א מי שיעשה סל שם...), ועוד כמה אנקדוטות קטנות שיתאימו יותר לקרבות הליגה העתידיים.
אז מכבי ת"א הראתה רצון יחסי, בהתחשב במצבה ביורוליג. הישראלים מחויבים מאוד, משתדלים ואפילו מבריקים לפרקים, אך זה לא מספיק מול יריבות איכותיות. גם הזרים שהצהובים שיתפו אמש מקורם כמחליפים ומשלימי סגל (אייברסון המחליף של צירבס, סילי המחליף של גאודלוק וראד המחליף של מילר הפצוע).
בהרכב כזה, מכבי ת"א לא תהווה לאורך זמן יריב לקבוצה פיזית וקשוחה מאד כמו אולימפיאקוס. היוונים עדיפים על מכבי ת"א בכל עמדה במגרש, מאומנים ובטוחים בעצמם כמו שצריכה להיות קבוצה שהפתיעה, אולי אפילו את עצמה, וממוקמת ברביעייה המובילה של המפעל ברוב שלבי העונה.
החולשה של אולימפיאקוס בניהול המשחק ללא האס שלה ואסיליס ספאנוליס לא הורגשה אמש כפי שהורגשה בשבוע שעבר במשחק החוץ שלה באיסטנבול מול פנרבחצ'ה/אולקר, שם היוונים עוד הוליכו עמוק בתוך הרבע הרביעי עד שקרסו מול החבורה של ז'ליקו אוברדוביץ'.
אז מכבי ת"א היא לא פנר, ועדיין, בזמן שעושה רושם שהקבוצה איבדה את רוב נכסיה וגם המדיה והרחוב הספורטיבי כבר איבדו עניין במוצר, דווקא מכבי ת"א היא זו שמנסה לשדר שגאוותה עדיין לפניה ושהיא אינה מוותרת גם על משחקים לפרוטוקול. הקבוצה חייבת לספק ללמעלה מ-8 אלף אוהדים (מספר מדהים בהתחשב בנסיבות) את התחושה שהיא מכבדת את כל אוהד ואוהד.
ההחתמה של דיימון סימפסון מעוררת תהיות. כיצד הוא אמור בדיוק לעזור למכבי ת"א דווקא ביורוליג? נראה שהעסקה הזו לא בוצעה מרצון להרשים מישהו, אלא מתוך רצון לשדר לשחקנים ולצוות המקצועי, שגם אם העונה האירופית אבודה וגם אם הקבוצה נחבטה ונחבטת מדי יום ע"י כל גורם אפשרי, אזי לפחות ההנהלה מוכנה לעשות מאמץ להעמיק את הסגל ולסיים את העונה האירופית בצורה ראויה.
ההחתמה של דיימון סימפסון לחודש אחד בלבד מלמדת על כך שמכבי ת"א לא ויתרה על הרצון להתחזק, וגם אם אין כרגע בנמצא השחקן המתאים, מכבי ת"א אינה מוכנה עוד לשקוט על השמרים. זה אמנם מאוחר מדי עבור סיכויי העונה הזאת, אבל המהלך הוא חיובי בעיקר מבחינה תודעתית.
למכבי עדיין נותרו שישה משחקים לתום עונת היורוליג הסדירה. שמות היריבות לא רלוונטי מפני שאין משחקים קלים ביורוליג ולוח הזמנים אינו מרחם. הנדידות ברחבי היבשת והנחישות הבלתי מתפשרת של היריבות מהשלולית לזנב בחיה הפצועה (כבר בשבת הקרובה גלבוע/גליל מחכה בגן-נר..) יסחטו עד תום את עצביהם של הצהובים, אבל בדיוק לשם כך השחקנים הללו משחקים במכבי ת"א.
זה לא זמן לקיטורים, לא של המאמנים ולא של השחקנים, זה זמן לקשוחים והמחוספסים להראות ממה הם עשויים ולנצח משחקים. זמן של שחקנים לדחוק את התסכול ולהוציא יותר ממה שראינו מהקבוצה. לפחות על פי המשחק אתמול, מכבי ת"א מסוגלת לתת הרבה יותר.
