יותר מכל משחק אחר העונה, המשחק מול הכוכב האדום בלגרד אתמול (חמישי) היה אמור להיות כזה שמכבי ת"א חייבת לנצח, ולא בגלל חישובי הסיכויים הקטנים של הצהובים להגיע לרבע הגמר. אני לא אחד שמאמין בנקמות, לא חושב שיש נקמה בניצחון מפני שאין דרך להחזיר את הנקודות בגין ניצחון שלא השגת, את שהיה וקרה אין להשיב.
אחרי התבוסה שספגה מכבי ת"א בבלגרד, הנקמה היא לא העניין, אבל הכבוד העצמי שנדרס ונרמס באותו ערב עגום בסרביה עמד על הפרק. זה מסוג המשחקים שבו ספורטאי ומקצוען אמיתי שמכבד את עצמו, מקצועו ומפרנסיו אמור להתנפל בצורה חסרת תקדים (העונה) על כל שחקן של הכוכב האדום באשר הוא, על המגרש, על הספסל או בעליה מחדרי ההלבשה.
אם כבר הייתה נקמה קטנה, היא דווקא הייתה של הכוכב האדום. אותה קבוצה סרבית צנועה, שטענה בעקשנות שלכאורה ראשי מכבי ת"א הגיעו לבלגרד בשלבים המכריעים של העונה שעברה על מנת לסכם בצורה זו או אחרת עם שניים משחקניה (מייק צירבס וקווינסי מילר) ובכך פגעו בקבוצתם. רצה הגורל והשניים פצועים ועד היום לא תרמו דבר למכבי ת"א.
יאמר לזכות שחקניו של דיאן רדוניץ' שהם אלו שהכתיבו קצב איטי ומייגע במשחק חוץ ובכך הוציאו את העוקץ מהיתרון האתלטי והכישרון של מכבי ת"א במגרש הפתוח. מכבי ת"א מצידה, לא יצאה מעורה על מנת לשנות, ליזום או להגדיל ראש ונגררה לקצב הליכה שמתאים ליריבה. לאורך דקות רבות אמש היה נראה שיש רצון אמיתי של השחקנים בצהוב לנסות להתלכד ולהתאחד לטובת המאמץ הקבוצתי הנדרש.
משחקים מהסוג הזה, במצבה הנפשי של מכבי ת"א ומול יריבה עיקשת כמו הכוכב האדום, לא יכולים להתפתח למשחקים יפים לצפייה. הביטחון המעורער ומחלת איבודי הכדורים שחוזרת על עצמה מדי ערב, אלו בעיות שלא תיפתרנה כ"כ מהר, אם בכלל, מפני ששחקנים מקצוענים ומנוסים ככל שיהיו יחזרו במצבי לחץ להרגלים שלהם, ובמקרה של רוב שחקני מכבי ת"א הזרים, קבלת ההחלטות מעולם לא היתה הצד החזק במשחק שלהם.
מכאן שצעד ראשון ומשמעותי שנעשה אמש היה הפקדת מלאכת ניהול המשחק אצל הרכזים האמיתיים - יוגב אוחיון וגל מקל. העניין הוא שקבוצה במצבה המקצועי והמנטלי של מכבי ת"א מתנהגת כמו קבוצה שנבהלת מהיתרון של עצמה וכך כ-4 דקות לסיום המשחק, כאשר הצהובים עוד הוליכו 62:67, במקום להתחדד הגנתית בדקות ההכרעה, להקריב עבירות ושכל שחקן ידרוש מעצמו יותר - אגרסיביות, אינטנסיביות, נחישות, עירנות ותקשורת עם הסביבה, הקבוצה נבהלה מעצמה וקרסה.
מספיק להעיף מבט לשיתוק של סוני ווימס, שהיה אמור לעזור בהגנה ולמנוע את אחד משני הדאנקים של קוזמיץ בדקות ההכרעה, כשהיו למכבי ת"א 2 עברות להקריב. כמעט כל שחקן העדיף להישאר צמוד לשחקן שלו, גם אם הוא לא היה מעורב בהתקפה. סממנים של לחץ וחרדה ברגעי האמת.
מבחינה התקפית, ב-4 הדקות האחרונות ביתרון חמש נקודות, שוב ראינו את סוני ווימס, ויקטור ראד ואנדרו גאודלוק דוחקים במקרה הזה את יוגב אוחיון הצידה ומובילים את הכדור אל עבר החרבת התקפה נוספת, התוצאה היתה ריצת 0:9 של הכוכב בדרך לניצחון. משחקנים ברמתם של יוגב אוחיון או גל מקל אני מצפה לדרוש את הכדור או לחלופין ללכת לקחת אותו, ומי שלא מקשיב לרכז שלו אין לו זכות קיום על המגרש. הרכז הוא המאמן על המגרש.
אז כשהיא זקוקה לנס ספורטיבי על מנת להגיע לרבע הגמר היורוליג, כאשר בטווח המיידי ובמצב רוח דיכאוני מצפה לה דרבי מול הפועל ת"א המוכשרת ביותר מאז חזרתה לליגה הראשונה, שני משחקים קריטים מול גלאטסראיי וקאזאן וגם פיינל פור הגביע מעבר לפינה, מכבי ת"א צריכה לסמן את השחקנים שיובילו אותה מכאן והלאה. גיא פניני, יוגב אוחיון, גל מקל, איתי שגב, סילבן לנדסברג הם ליבה של הקבוצה.
ג'ו אלכסנדר, בגישה וברצון חיובי כפי שניסה להפגין אמש, על כל חסרונותיו ואנוכיות משחקו, יכול להיות כלי משמעותי למשימות "שאינן מורכבות". קולטון אייברסון הוא החיוני מבין הזרים וגם הסנטר היחיד. די.ג'יי סילי, אם הוא בריא, חיובי, חסר אגו, לוחם ומחויב להצלחת הקבוצה. סילי יכול להיות שחקן חמישייה או מחליף לשתי עמדות הגארד.
דווין סמית' הוא חלק מרכזי מהבעיה של מכבי ת"א, ועדיין, על ניסיונו, חוכמתו ומחויבותו למדים הצהובים, סמית' צריך להיות חלק מהפתרון למצבה של מכבי ת"א. אם אתן לו הנחה שהוא חלוד מהיעדר אימונים אינטנסיביים בתקופה הזו של העונה, ומכיוון שהוא משחק רק פעם בשבוע, אזי יש לרשום אותו לליגה ולהריץ אותו גם שם, ויאללה שיתחיל כבר לכופף ברכיים בהגנה.
לקבוצה שני ראשים, זה של אנדרו גאודלוק וזה של סוני ווימס. אחד מהם מיותר ונראה שבגאצקיס כבר לקח את ההחלטה על מי מהם הוא מוותר. שניהם יחד לא הצליחו עד היום ובמצבה של הקבוצה כבר לא נראה שזה ישתנה. שחרור הש.ג לא יקדם את הקבוצה ומכבי צריכה ללכת על ראש הפירמידה. הקבוצה צריכה סוף סוף ליישר קו עם המאמן שלה ולתת לו לקחת אחריות מקצועית, או להיות חלק מבניית הסגל לקראת העונה הבאה (הגיע הזמן שמכבי ת"א תעבוד בשיתוף מחלקת הסקאוטינג, המנהל המקצועי והמאמן המיועד יחד), אחרת נראה שהיא בדרך לעונה ראשונה ללא אף תואר.
ויקטור ראד יכול להיות שחקן משלים לדקות מסויימות, סוג של "אינסטנט פאוור" מהספסל ולתפקיד מוגדר. קווינסי מילר ומאייק צירבס פצועים. מילר כואב את הברך המנותחת וספק אם יחזור לכשירות מספקת, וצירבס בסגל הנוכחי כבר הרים מגבת לבנה.
למביט מהצד הכי קל לתת עצות שאין עליהן תעודת ביטוח. במכבי ת"א הושקע כסף רב. לקבוצה קהילה אדירה ותומכת, אך המותג עצמו שוקע. ארבעה מאמנים אימנו העונה במכבי ת"א. כל אחד מהם יודע ומבין כדורסל, אך בימינו אין די במאמן של אימונים ותרגילים.
מאמן במכבי ת"א זקוק ללגיטימציה של מנהליו להחליט ולהכריע (גם אם בשיתוף פעולה עם מנהליו), עליו להיות גם סוג של פסיכולוג, סוציולוג, בעל כישורי תקשורת נבונים ורצוי עם עור של פיל, עליו להיות מסוגל להגיע לנפשם של השחקנים, לרכוש את אמונם, מחויבותם ולגרום להם לשחק יחד עבור אינטרס אחד ומשותף לכולם, הנהלה-אוהדים-מאמנים ושחקנים כאחד, הצלחת המועדון. שקיעה בדיכאון ודכדוך היא בחירה ולא פתרון. קדימה, צאו לדרך.
