לוק הנקוק, סמול פוורוורד, לואיוויל
הנקוק כבר יודע איך זה מרגיש להיות האקס פקטור במשחק חשוב. למעשה, ההרגשה הזו עדיין טרייה אצלו. בחצי הגמר מול וויצ'יטה סטייט הוא הנקוק קלע 20 נקודות ב-3 מ-5 מעבר לקשת, והיה השחקן המצטיין בשורות לואיוויל, שבאמת הייתה צריכה אותו. כשפייטון סיבה קולע 7 נקודות ב-1 מ-9 מהשדה ורס סמית מתפרע עם 21 נקודות, 6 מ-17 מהשדה ו5 מ-12 מהעונשין, התרומה של הנקוק, הקפטן של הקבוצה, הייתה קריטית.
"הוא המוסר הכי טוב שלנו, הקלעי הכי טוב שלנו בקלאץ'- משלוש ומקו העונשין – אחד השחקנים הכי חכמים בסיטואציות חשובות", שיבח אותו פיטינו. גם אם סמית' וסיבה יתנו את שלהם בגמר, היכולת של הנקוק לקלוע מבחוץ תהיה מפתח. ללואיוויל אין הרבה קלעים (היא קולעת ב-32% משלוש, מקום 216 במדינה), והיא מתקשה לרווח את משחק ההתקפה. אם הנקוק יתפוס יום (הוא קולע ב-38% משלוש) ויאלץ את השומר שלו להיצמד אליו ולא לעזור מול החדירות של סמית' וסיבה, משחק ההתקפה של הקרדינלס ישתפר פלאים. ואם להגנה הטובה במדינה תתווסף התקפה קטלנית, מישיגן תהיה בצרות צרורות.
טים הארדאווי ג'וניור, סמול פוורוורד, מישיגן
רס סמית' אמנם לא הרשים בחצי הגמר, אבל הרבה קרדיט מגיע להגנה של וויצ'יטה סטייט. הגארדים של השוקרס הקשו עליו מלחדור לצבע , והגבוהים הפריעו לו לזרוק כשכבר הגיע לשם. השוטינג גארד של מישיגן, ניק סטאוסקאס, יתקשה לעצור את סמית'. הוא נופל ממנו כמעט בכל קטגוריה אתלטית – במהירות, בזריזות, בכוח. לכן, האחראי על עצירת רס סמית' יהיה חייב להיות טים הארדאווי ג'וניור.
הארדאווי אמנם לא מהיר כמו סמית', אבל הוא פיזי יותר, גבוה ממנו ב-15 סנטימטרים, ומצליח להיות מאוד נייד. וחוץ מזה, הוא מגיע מוכן לקרב. "כל מה שאני צריך להתרכז בו זה לשחק טוב בהגנה", הוא אמר אחרי הניצחון מול סירקיוז, "גם אם הזריקות לא נכנסות, אני יכול להוריד ריבאונדים, אני יכול למסור ואני יכול לשמור. זה מה שצריך כדי שנזכה בתואר, וזה מה שאני אעשה". עוד מעט נגמר שלב הדיבורים.
**
עם כל הכבוד להנקוק ולבן של טימי, הרי שסמית' וסיבה הופכים את לואיוויל למועמדת לניצחון ב-4 נקודות בגמר הזה, לפי סוכנויות ההימורים בלאס ווגאס. אבל השנה, לראשונה מאז קונטיקט ב-2004, אותה אוניברסיטה שולחת קבוצה לגמר גם בגברים וגם בנשים,כשגם הבנות של לואיוויל ישחקו על התואר. אבל מבחינת נשות הקרדינלס, גם אם לא יגברו על קונטיקט הפייבוריטית בגמר, זו בכל מקרה תיזכר כשנה של ניצחונות עבורן. ובמיוחד עבור שתיים מהן.
אם צפיתם בקבוצת הבנות של לואיוויל לאורך הטורניר, קשה היה שלא לשים לב ליכולת של האחיות לבית שימל, ג'ורד, ובמיוחד שוני. שוני קלעה 22 בניצחון הסנסציוני והענקי על המדורגת 1 ביילור והשחקנית ההיסטורית שלה, בריטני גריינר, בסוויט סיקסטין. היא הוסיפה עוד 24 מול טנסי ברבע הגמר. בחצי הייתה קצת יותר שקטה וסיימה עם 10 נקודות באחוזים רעים, ו-6 אסיסטים (לעומת איבוד אחד). אבל זה לא שינה את העובדה שלאורך כל הטורניר היא סחפה את אוהדי לואיוויל עם שלשות, מהלכים גדולים והרבה אנרגיות בשני צידי המגרש. אבל שימל לא רק הלהיבה את אוהדי קבוצתה. היא הלהיבה לא פחות את המשפחה והחברים בבית, רחוק רחוק.
כבר מגיל צעיר היה ברור לכולם ששימל היא כישרון אדיר. היא נהגה לשחק ולנצח את אחיה (שכפי שהיא נהגה לטעון, ממש לא ויתר לה) ואת אביה, שהיה שחקן עבר בסטנפורד. כל הסובבים את שימל ידעו, שוני היא השחקנית הטובה בשכונה. אבל לצאת מהשכונה, וללכת עם הכדורסל עד הסוף? את זה אף אחד לא דמיין. לא מ"שכונה" כזו.
שוני שימל היא ממוצא אינדיאני, וגדלה בשמורה אינדיאנית באורגון. לא מקום סטנדרטי, אבל בהחלט נקודה בעולם בה הם מרגישים בטוחים ושייכים. "זה נוחות, זה גן עדן בטוח", סיפרה פעם ססי, אמא של שוני, על הכפר. אבל למרות הנוחות והביטחון, המקום הזה יוצר בעיה אחת, הוא מחביא את המקומיים, בכל התחומים, לא רק בספורט. ולכן, ההחלטה לצאת משם ולרדוף אחרי החלום הייתה אחת ההחלטות הקשות, אמיצות, וחשובות ביותר שמשפחה משמורה שכזו יכןלה לקחת.
"ברור שאני עושה את זה בשביל המשפחה שלי, אבל אני גם עושה את זה בשביל כל צאצי הילידים האמריקאים", אמרה פעם שימל. מחוץ לשמורה, שימל התגלתה כשחקנית תיכון אדירה. היא הובילה את התיכון שלה בפורטלנד, שאומן ע"י אמה ססי, לאליפות המדינה, ודורגה כשחקנית התיכונים השמינית בטיבה באמריקה ע"י ESPN. אחרי ששקלה הצעות מ--UCLA ומאורגון המערביות, שימל לבסוף בחרה בלואיוויל שבקנטאקי. "עכשיו היא יכולה להוות השראה ולתת מוטיבציה לאינדיאנים בכל רחבי המדינה", אמרה דודתה של שימל, "עכשיו היא יכולה להשמיע את קולם".
בשנה השנייה של שוני גם אחותה ג'וד הצטרפה, וביחד הן עושות היסטוריה. כרגע רק 19 מ-9846 שחקניות כדורסל מכללות הן "אינדיאניות". הרבה פחות מאחוז אחד. מחר הן יעלו על המגרש בקרב על התואר הנכסף, אבל בין אם הן יזכו בו ובין אם לא, אחרי הניצחון על ביילור וגריינר, והסיפור האישי הייחודי שלהן, בנות שימל כבר נרשמו בהיסטוריה. .
