על אף בצורת האליפויות מאז זכיית החבורה של "טאבי" סמית' ב-1998, לא תמצאו פה סיפור סינדרלה גם אם תחפשו ממש טוב. קנטאקי הייתה הפייבוריטית הגדולה לקטוף את התואר והמכשול האמיתי היה עמידה בציפיות. והבחורים של קליפארי עמדו בהן בגדול.
אז למה אנחנו מתמקדים במאמן כל כך הרבה? כי כדורסל מכללות הוא מעל לכוכבים נוכחיים ועתידיים, זה משחק של מאמנים. ג'ון קליפארי הצליח לאסוף סגל של לא מעט מסומנים ל-NBA ובשלוש העונות שלו בקנטאקי הוויילדקאטס לא הפסידו אפילו משחק בית אחד (0:51). המאזן של האלופה הטריה העונה עומד על 2:38 והעומד בראשה כבר הספיק להעמיד רקורד מרשים של 87.8 אחוזי הצלחה, תוך שהוא יוצר חבורה לוחמת שלא ממש השאירה סיכוי למתחרות.
בניגוד לאליפות ההיא ב-1998, אז חזרו הוויילדקאטס מפיגור 10 נקודות במחצית בדרך לזכיה, הפעם חניכיו של קליפארי ירדו להפסקה בפער מבטיח למדי (27:41). הג'ייהוקס אמנם התעוררו במחצית השניה, בעיקר בזכות תומאס רובינסון (18 נקודות ו-17 ריבאונדים) וטיישון טיילור (19 נק'), אבל נתקעו שוב ושוב בהגנה חזקה, בדחיפה של קנטאקי פנימה ובמטריה האווירית של הפרשמן אנתוני דייויס (6 חסימות ו-16 ריבאונדים).
ראינו, כצפוי, גם פאשלות של שחקנים צעירים מול למעלה מ-70 אלף הצופים בסופרדום של ניו אורלינס. שתי החטאות עונשין רצופות של הוויילדקאטס ברגעי ההכרעה מול צעדים מטופשים מהעבר השני לא הרסו את החגיגה ולא שינו את הכיוון אליו הלך המשחק, והמדורגת ראשונה גברה על השניה בצדק.
דורון לאמב, שעשוי בהחלט להיבחר בדראפט ה-NBA בסיבוב הראשון, הוביל את המנצחים עם 22 נקודות ושתי שלשות רצופות שקבעו יתרון 16 במרחק עשר דקות מהבאזר האחרון. מרקיז טיג סיים עם 16 נק' וגם זה עזר לקנטאקי להתגבר על ערב קליעה חלש של דייויס, עוד מועמד לבחירה גבוהה בדראפט, שפגע רק ב-1 מ-10 מהשדה וקלע 4 מתוך 6 הנקודות שלו מהקו. למזלם של הוויילדקאטס, הוא עשה הכל חוץ מזה בדרך לזכיה בתואר.