הכל היה מוכן לניצחון ראשון של הפועל ירושלים השנה ביורוקאפ. משחק אירופי ראשון בבית, אווירה טובה ותומכת ביציעי הארנה, יריבה נוחה עם תקציב כחמישית מזה של ירושלים, ורצון עז לכפר על ההפסד המאכזב מהשבוע שחלף בליטא. הכל מוכן אמרנו? מסתבר שדבר אחד משמעותי לא היה מוכן כלל וכלל: ההגנה הירושלמית.
משחק שלישי בשבוע האחרון שבו ירושלים סופגת 85 נקודות ומעלה, כשכבר עכשיו ברור שעם הגנה כזו החבורה של פוטיס קציקאריס לא תממש את מטרותיה.
בעיית הבעיות: הצבע פתוח לרווחה
כשבוחנים את ארבעת הגבוהים של אלופת ישראל אנו מגלים בעיות הגנתיות לא פשוטות: הגבוהים הירושלמים (כולם כולל כולם) שומרי פיק אנד רול רעים. כל מהלך כזה בליל אמש הסתיים בליי-אפ קל של המונטנגרים, אשר ראו כי טוב וחזרו פעם אחרי פעם על מהלכי פיק אנד רול בסיסיים, מולם נותרה ההגנה הירושלמית חסרת אונים.
אלמנט נוסף שהיה בעוכרי הירושלמים היה הגנת ה low-post: שחקניה הגבוהים של בודוצ'נוסט, ובעיקר בארוביץ' הופתעו מהקלות הבלתי מוסברת שבה השיגו נקודות בצבע, והשיא היה בתחילת המחצית השנייה בה ספג אומיץ' 7 נקודות מעליבות בתוך הצבע, דבר אשר גרם לקציקאריס לקחת פסק זמן שני בתוך חמש דקות, דבר נדיר כשלעצמו.
מכל מצבת הגבוהים של האדומים אין אפילו גבוה אחד שחוסם או משנה זריקות (כמו סטודמאייר לדוגמא), ולכן שחקני היריבה מרגישים בנוח במקום הרגיש ביותר לכל הגנה. אומנם ר'צארד האוול הפצוע לא שיחק אמש, אך ראינו במשחקים האחרונים בהם שותף, שגם הוא לא פותר בעיות אלה.
הורגים אותנו ברכות
אגרסיביות הגנתית מתחילה מלחץ על הכדור של הגארדים, לירושלים יש גארדים עם רגליים נהדרות: דייסון, ג'רלס, אוחיון וטימור, אך רכות כמו אגרסיביות הינה תופעה מדבקת. ירושלים נזכרה ללחוץ מגרש שלם רק בתחילת הרבע הרביעי, כאשר היו בפיגור גדול, והאפקט החיובי היה מיידי: לפתע שחקני בודוצ'נוסט חזרו לגודלם הטבעי ונראו מהוססים, פתאום היו עצירות הגנתיות ומשם ג'רום דייסון התעופף למגרש הפתוח, אותו הוא כל כך אוהב, והירושלמים חזרו למשחק.
השאלה הגדולה היא למה לא ללחוץ מההתחלה? למה לא ליצור קצב מהיר, משחק ריצה אשר יביא לידי ביטוי את היתרונות של ג'רלס, דייסון, אוחיון, אליהו וטימור, בעיקר ירחיק את הכדור מהצבע הירושלמי הרך.
פתרונות מחוץ לקופסא
"טיפשות היא לחזור על אותה הפעולה ולצפות לתוצאה אחרת", אמר פעם אלברט איינשטיין. לכל קבוצה יש חסרונות והחכמה היא לנסות להסתירם, ההגנה האישית הבסיסית של ירושלים לא טובה מתחילת העונה. קבוצה אחר קבוצה מביאה את גבוהי ירושלים לפיק אנד רולים, חודרת לצבע, דוחפת את הכדור פנימה ל low-post, וכשמגיעה עזרה, מקבלים שחקני היריבה מבטים פתוחים לקליעות חופשיות (שחקני בודוצ'נוסט החטיאו ברבע הראשון לא מעט זריקות טובות, אשר שמרו את הירושלמים בתמונה),
לכן הציפייה מהצוות הירושלמי לנסות להחביא את החסרונות: דרך אחת היא שמירה אזורית: אשר תצופף את הצבע, תבטל את מהלכי הפיק אנד רול ותקשה על שחקני היריבה לחדור לצבע הירושלמי הפרוץ. אזורית כזו יכולה להתחיל עם לחץ של הגארדים הירושלמים במגרש שלם ולהתקפל להגנה גמישה, שתשאיר את הגבוהים של האלופה לסגור את הרחבה, ותאלץ את היריבה לבצע זריקות רבות מבחוץ. המונטנגרים קלעו 38 נקודות בצבע הירושלמי אמש, במה שמדגיש את הצורך בהגנות נוספות ופתרונות אחרים.
רכות התקפית
הרכות מדבקת, והיא משפיעה גם על ההתקפה. עד הרבע האחרון האלופה קלעה רק 4 נקודות ממשחק הריצה. משחק ההתקפה הירושלמי לא כולל גם התקפת מעבר, לכן היו לא מעט התקפות בהן הגיעו הירושלמים לסוף שעון ולזריקות קשות.
המאמן היווני יכול וצריך לדחוף את שחקניו לרוץ ולהשיג סלים קלים (קשה לרוץ שאין עצירות הגנתיות), אבל לדעתי בעיית הבעיות של ירושלים בהתקפה העומדת נעוצה בכך שהיוצר האמיתי, זה שיכול להגיע לטבעת מתי שרק יחפוץ בכך, משחק מסביב לקשת השלוש במין שילוב של חוסר חשק, ומשחק קבוצתי יתר על המידה. קרטיס ג'רלס הוא שחקן התקפה אדיר, אחד היוצרים הטובים (וגם היחידים בירושלים) וכשאני מסתכל עליו מתחילת העונה משחק לרוחב, לא תוקף את הצבע, ובקושי מאיים על הסל, אני שואל את עצמי האם הוא לא יכול או שהוא לא ממש רוצה?
הפתעה בשינוי חיצוני?
אורי אלון וגיא הראל הרגילו אותנו בשנים האחרונות למקצה שיפורים תוך כדי העונה, הבאתו של ריצ'רד האוול בשלהי העונה שעברה הביאה לירושלמים את האליפות. לא אופתע אם בשבועות הקרובים ינחת כאן שחקן שישנה את המפה (מישהו אמר אמארה?).
זמן המנהיגים
ירושלים שמכוונת העונה לעשות עוד צעד קדימה אחרי חצי הגמר היורוקאפ בעונה שעברה, מוצאת את עצמה עם שני הפסדים רצופים ובבית של שש קבוצות שארבע מתוכן עולות, כשפתאום גם העלייה לשלב הבא יכולה להיות בסכנה. זה זמן המנהיגים, והשאלה מי מבין שחקני האלופה המנוסים ייקח את המנהיגות ויבהיר לחבריו שעוד מעט הם יאחרו את הרכבת.
בינתיים, הרכבת תעצור בשבת בתל אביב, באולם הדרייב-אין המפוצץ, למפגש לוהט מול הפועל ת"א, שתחפש להתאושש מהפסדה בנהריה. אולי דווקא שם, תמצא ירושלים את הקשיחות שאבדה לה. מה שבטוח, משעמם לא יהיה.
