"ערב הכדורסל של היורוקאפ" צריך לשלוח את קברניטי הכדורסל הישראלי, ולא רק את הקבוצות הספציפיות שמשתתפות בו, לחשבון נפש נוקב ולא כזה שנתלה בטעויות בבניית קבוצה, בפציעות ובחוסר מזל.
השאלה העיקרית שצריכה להישאל היא איזה סוג כדורסל אנחנו רוצים לראות? האם אנחנו רוצים לראות כדורסל של קבוצה, האם אנחנו רוצים לראות קבוצה שהשלם בה עולה על סך חלקיו, האם אנחנו רוצים לראות קבוצות שמשאירות בכל ערב נתון הכל על הפרקט (ALL OUT), האם אנחנו רוצים - במסגרת האירופית - לקדם את הכדורסלן הישראלי, שבאופן טבעי יקדם את הענף כולו, וייצור בסיס רחב יותר במאגר השחקנים?
ולמה שאלה זו רלוונטית? כי מצד אחד, ראינו את ניז'ני מנצחת את מכבי תל אביב, ובשלב מוקדם יותר את הפועל ירושלים, כשמול הצהובים, לדוגמא, היא מופיעה עם שחקנים רוסים מקומיים, זר אחד מוכשר שלוקה בקבלת החלטות, ושחקן בוסמן סלובני. לעומת הרוסים, מכבי הופיעה עם 5 שחקנים אמריקאיים, 2 מתאזרחים ברמת יורוליג (רוצ'סטי, לנדסברג), כישרון קרואטי (בנדר) 4 שחקני נבחרת ישראל (מקל, אוחיון, פניני, יבזורי) וכישרון צעיר כוכב נבחרת העתודה (איתי שגב).
עם כל הכבוד לניז'ני, אני לא מאמין שמכבי או ירושלים היו לוקחות את אחד משחקניה כזר. כי עם כל הכבוד והערכה שיש לחוסטוב ואנטונוב, שניהם שחקני חמישיה בנבחרת רוסיה, כזרים הם לא היו מגיעים למכבי או לי-ם.
להתייחס ספציפית למשחק אמש, יחטא למטרה. את הבעיות שזיהינו במכבי ת"א, גם ז'אן טבק לא הצליח לפתור. זה מתחיל משילוב לא טוב בין שני גארדים – שכולם כבודדים הוכיחו עצמם. בשום ערב שילוב בין שניים מהם לא גרם לקבוצה להיראות טוב יותר. המשחק של הצהובים בנוי על כדרור מבלי יכולת להוציא את הכדור מהידיים של הרכזים, בכדי להקל עליהם את הלחץ ולא להגיע לזריקות קשות בסוף שעון נגד קצת יותר טובות. אי אפשר להתעלם מהעובדה, שלמרות מספריו הטובים, מאז שמקל הגיע הצהובים הפסידו בשלושת משחקיהם.
בהיעדר שחקן מטרה בצבע שמכווץ את ההגנה, נדרשת שיטת משחק שבנויה על המון מסירות ותנועה ללא כדור. צר לי שאני חוזר על עצמי, אבל עם כל הכבוד לפיק-אנד-רול שהפך לנשק עיקרי במשחק, אם שאר השחקנים (מלבד רוצ'סטי-מקל) לא מגיעים לידי ביטוי, יכול להיות שזה לא מתאים לקבוצה הזו.
משחק ההגנה של מכבי לא טוב בלשון המעטה, ומתחיל מבחירת זריקות. כשהן לא טובות, הירידה להגנה אינה טובה, וניז'ני הענישה עם שלשות פתוחות במשחק המעבר. למכבי, מלבד יוגב אוחיון, אין שום שחקן שיכול ללחוץ על הכדור ולשבור חסימות פיק-אד-רול, ושאר שחקני החוץ הם כאלה שיותר טובים בהגנות נסוגות. החיפויים ההדדיים והעזרות לא היו בקו התקדמות, ואילצו את ז'אן טבק לנקוט בחילופים אוטומטיים, שחשפו המון בעיות בהגנה האינדיבדואלית.
למרות כל אותן בעיות, ניצחון בלובליאנה בשבוע שעבר, היה מאפשר למכבי להפסיד לרוסים בבית עד 4 הפרש ולעלות לשלב הנוק-אאוט, אך לקבוצה שמפסידה בסלובניה ובבית לניז'ני, לא מגיע לעלות שלב. ונראה שהצהובים גאלו את כולם מייסוריהם.
כעת, ההסתגלות תהיה קשה עוד יותר, כי הצהובים יעברו לפורמט של משחק אחד בשבוע – דבר שבמועדון לא רגילים אליו. אין מספיק דקות משחק, לשחקנים צמאי הפרקט, וקל זה לא יהיה.
