נבחרת ישראל אומנם לא הגיעה לשלבי ההכרעה של אליפות אירופה ולא שיחקה בשלב הבתים השני בווילנה אבל גם לאחר שהנבחרת ארזה מזוודות למדינתנו נותרה נציגות ביורובאסקט.
ירון ארבל, המשמש כסקאוט הבינ''ל של ניו אורלינס הורנטס מה-NBA, הוא למעשה הישראלי הראשון בהיסטוריה שעובד בצוות מקצועי של קבוצת NBA, ונכח בליטא במסגרת שיתוף פעולה עם פיב''א-אירופה זה היורובאסקט רביעי ברציפות. בראיון ל-ONE מספר ארבל איך הפך מחובב כדורסל לאחד מאנשי המקצוע היותר מוערכים בכדורסל האירופי וחושף איך זה באמת, לחיות את החלום של כל עכבר כדורסל.
מתי הבנת שאתה רוצה להיות סקאוט ואיך הגעת לכך?
"הקריירת משחק שלי הסתכמה באליפות המתנ"סים של חולון בכיתה ו'. שחקן הכדורגל לשעבר ארז אליאב היה הרכז שלנו, ועוזר המאמן לא אחר מדני פרנקו אבל התרומה שלי לזכיה בתואר המרשים הסתכמה בשתי נקודות במשך כל הטורניר. אפשר להגיד שהסקאוטינג הראשון שלי היה על עצמי והבנתי די מהר שלא הייתי עוקב אחרי".
"למרות זאת, כדורסל נשאר משהו מאוד מרכזי בחיים, ובשלב מסויים לעיסוק ביומיום. לא חשבתי שיש לי את התכונות להיות מאמן, אז לקחתי כיוון אחר. לפני 11 שנה נולד האתר "סל ניוז" והתחלתי לכתוב שם בשביל הכיף, אבל זה די מהר הפך למשהו יותר משמעותי. התחלתי לנסוע לכל מיני אליפויות אירופה לנוער וכו', מתוך עניין וסקרנות טהורים ותמימים. משם המשכתי לעבוד עם היורוליג ועם פיב"א-אירופה, שיתופי פעולה שנמשכים עד היום, ובעיקר התחלתי לצבור ידע ולהכיר אנשים", הוא מספר.
"כשאתה כל הזמן מסתובב בעולם נוצרים קשרים. פעם זה לפגוש סוכן מאוזביקסטן ופעם זה ג'נרל מנג'ר מה-NBA. בשלב מסויים התחיל להיות מלחיץ כמה אנשים הכרתי ובכמה מקומות. אני היום במקום שהיכולות להשיג מידע, האמת לא רק בהקשר של כדורסל, הן מאד-מאד רחבות. בסופו של דבר הקשרים האלה זה מה שמביא אותך הלאה", הוסיף ארבל.
ומתי התחלת לעבוד עם ה-NBA?
"הפעם הראשונה היתה ב-2007, עם הדנבר נאגטס. עשיתי להם שירותי סקאוטינג של וידאו. מאז המשכתי עם כל מיני פרויקטים קטנים גם ב-NBA וגם באירופה ולפני שנה וחצי, בפברואר 2010, החלטתי להרחיב אופקים. ביררתי אצל אנשים שאני מכיר ב-NBA אם יש אפשרות שאגיע לתקופת השתלמות שם, ובסופו של דבר בחרתי בשני יעדים - וושינגטון ויוסטון".
מה למדת שם?
"הכוונה היתה לספוג את ההתנהלות היומיומית של קבוצת NBA, וללמוד מזה על ניהול מודרני בספורט, אבל זה הפך להרבה מעבר לכך. הייתי מאוד מופתע כשיוסטון הסכימו שאגיע לביקור. זו אחת הקבוצות הכי ממודרות בליגה כי הם מובילים את הקו החדש של ה-NBA - עבודה לפי סטטיסטיקה מתקדמת, ועושים שם דברים שמעט מאד קבוצות בליגה עושות. הדברים שנחשפתי להם שם היו מרתקים מהרובד המחשבתי לרובד המעשי".
"מצד שני אחד הדברים היותר מרתקים שעברתי באותה תקופה היתה שיחה של 4 שעות עם העוזר ג'נרל מנג'ר של הוויזארדס על אחד הנושאים הכי חשובים בהקשר של ניהול מודרני - ניהול משברים. זה היה כמה שבועות אחרי תקרית האקדחים המפורסמת בוושינגטון (גילברט ארינאס וג'באריס קריטנטון ש.ל.) ולשמוע ממקור ראשון איך מתנהלים במצב כזה, על כל האספקטים שלו, היה הרבה מעבר ליומיום של קבוצת NBA, שזה ענק בפני עצמו", הוסיף.
ואיך למעשה הגעת להורנטס?
"אחרי שנחשפתי לדברים שעושים ב-NBA ברובד של הסקאוטינג, חזרתי ארצה והחלטתי שאני בשל לעשות את זה בהיקף כזה. השקתי שירות סקאוטינג בסיסי לקבוצות NBA ופניתי לקבוצות שאני בקשר איתן, שזה כמעט כל הליגה בסופו של יום. קיבלתי כמה תשובות חיוביות, אבל אחת מהקבוצות בדקה אם אני מעוניין לעבוד איתה באופן יותר נרחב, וכבר סגרנו את הפרטים, עד שיום לפני הגיע טלפון מניו אורלינס".
"טים קונלי, שעבד המון שנים בוויזארדס ואחד האנשים שאני יותר קרוב אליהם בכדורסל, קיבל את הג'וב של עוזר ג'נרל מנג'ר בהורנטס. כשהוא פנה אלי, וטים מבחינתי הוא כמו הסנדק שלי ב-NBA, היה לי ברור שאני הולך לעבוד איתם למרות שיכולתי להרוויח יותר בקבוצה השניה או במסגרת השירות הראשוני שהצעתי. האפשרות ללמוד מקרוב מאנשים כאלו, בטח בשלב הזה של הקריירה, בהחלט שווה את ההקרבה", המשיך ארבל.
איך היית מסכם את העבודה שלך עד כה אחרי השנה הראשונה?
"מדהים ומתיש ברמות מטורפות. בת'כלס רוב הדברים שאני עושה כבר עשיתי קודם אבל הכמות, ההיקף והתודהה של זה כמובן שונה ומיוחדת. העובדה שאתה בעמדה שבסופו של דבר יכולה להשפיע במקום כזה מביאה איתה הרבה אחריות ולחץ. הכי קל זה לשבת בבית ולהגיד שהיה צריך לבחור את השחקן הזה או ההוא בדראפט אבל שכשאתה שם זה שונה לגמרי. כמות המידע והידע שאני נחשף אליהם היא גדולה יותר. האנשים שאני בקשר איתם ולומד מהם, עם כל הניסיון שלהם, זה רובד נוסף".
"הצליחו לאסוף אנשים מעולים שכיף ומעשיר לעבוד איתם. מצד שני החשיבות של כל החלטה והחלטה, וההשלכות הכלכליות והמקצועיות שלה היא הרי מטורפת. מדובר בסכומי כסף אדירים, ומשרות של אנשים. כמובן שזה רחוק מלהיות רק על הגב שלי, אבל אני חלק מצוות די מצומצם שההחלטות שמתקבלות ממנו, ע''י הג'נרל מנג'ר כמובן, הן בעלות השפעה משמעותית מאד וההחלטות שלי בתוך הצוות הזה חייבות להיות הכי מקצועיות שיש", הוסיף.
אז מה דורשת עבודה של סקאוט ב-NBA ואיך בדיוק הסדר יום שלך?
"זה הקטע המתיש. בגדול במהלך העונה אני נמצא שבועיים בארץ ושבועיים בחו"ל. כשאתה בחו"ל זו לא חופשה אלא התרוצצות. מסוג הסיפורים שאתה מתעורר בבוקר ולא בטוח איפה אתה. אחד המסעות שלי במהלך העונה נראה ככה: התחלתי בברצלונה לשלושה ימים, עברתי ליום אחד בטרוויזו, משם רכבת ללובליאנה, לאחר יום אחד טיסה לסרביה, אחר יום נסעתי לקרואטיה ולמחרת שוב פעם לבלגראד ושוב אחרי יום נסעתי לבודפשט. זה הסטנדרט ברוב המקרים. בלי יותר מדי זמן לטייל, וגם אם יש קצת זמן פנוי אתה רוצה לנוח בעיקר כי תוך כדי יש גם את העבודה השוטפת".
ואחרי שנגמרות הליגות?
"זה קצת יותר נוח כי יש פחות התרוצצויות, אבל מבלים יותר זמן בדרכים. הקיץ נפתח רשמית מבחינתי במחנה קדם דראפט בטרוויזו באמצע יוני. משם נסעתי לניו אורלינס, חזרתי לארץ לשישה ימים ואז לחמישה וחצי שבועות של אליפויות אירופה שחלקן במקומות מוצלחים וכיף גדול ואחרות במקומות כמו פרדוביצה, צ'כיה או סטרומיצה, מקדוניה. כל אליפות כזו אומרת שרואים בין 4 ל-6 משחקים כדורסל ביום, ונבחרת הנוער של בולגריה נגד פינלנד זה לא בדיוק שמחת חיים. עכשיו אני באליפות אירופה ובסה''כ בין אמצע יוני לסוף ספטמבר יצא לי להיות בארץ בערך שלושה שבועות".
איך אתה מצליח לעקוב מהארץ אחרי כל המשחקים באירופה?
"התקנתי מערכת לווין בבית שבה אני יכול לקלוט ערוצים מאירופה. מעבר לזה אני אוסף משחקים דרך אנשים שאני מכיר, כי יש שם שחקנים לעקוב אחריהם מחוץ לאירופה, במקומות שאתה לא מדמיין שיש כדורסל. אח''כ מדברים עם אנשים ואוספים אינפורמציה. כשאני בארץ אני הולך לראות משחקים כמה שאפשר. בערב משחקים של יורוליג אני יושב עם משחק אחד על הטלויזיה, שני על המקרן, אחד על הלפטופ ורביעי על המחשב. זה כדורסל לווריד 24/7 כשבמקביל מתחזק את הקשרים ברחבי העולם, כי זה בסופו של דבר ההבדל בין מה שאני עושה ללשבת ולראות משחקים, שזה החלק היותר "פשוט" בעבודה".
אתה מסתובב כל היום עם בכירי הענף בארץ וב-NBA. מה חושבים באירופה ובארה"ב על הנבחרת שלנו ועל ההופעה שלה?
"אני דווקא שומע דברים טובים על הנבחרת בסופו של יום. אף אחד לא ציפה שננצח את סרביה, גרמניה וצרפת. האליפות הזאת היא הוכחה, אם מישהו היה צריך אותה, שההבדל בין מקום 12 ל-24 הוא עניין של יום, כי בסופו של דבר כל הנבחרות האלה יכולות לנצח אחת את השניה מבלי שזה ייחשב הפתעה. כמובן שיש הפתעות וכל אחת מהנבחרות שנמצאות בחלק התחתון יכולה לעקוץ את הגדולות. עניין של הגרלה והרבה מזל".
ארבל המשיך: "אף אחד לא מזלזל בישראל, אבל גם אף אחד לא נופל מזה שהלכנו מוקדם הביתה. גם איטליה וקרואטיה הלכו ביחד איתנו. מצד שני, העובדה שכל הנבחרות הצעירות שלנו נמצאות בדרג ב' כיום זה משהו שמכניס אנשים להלם כי תופסים מישראל נבחרת ששייכת לדרג א'. גם בגילאים הצעירים המרחק בין המקום ה-12 באירופה ל-20 ממש לא גדול וזה המקום שאנחנו שייכים אליו. בגלל זה מאוד קשה לעלות חזרה. העובדה שכל שלוש הנבחרות שלנו (קדטים, נוער ועתודה) נמצאות בדרג השני זה מה שתופס יותר תגובות מופתעות מאנשים באירופה".
האם יש סיכוי לראות בקרוב שחקן ישראלי נוסף ב-NBA?
"זה יכול לקחת קצת זמן. בעיקר בגלל הנתונים הפיזיים, שלרוב השחקנים שלנו אין. אם יש משהו שמאוד חסר בארץ, בעיקר אצל מאמנים של נוער ונערים, זה זיהוי פוטנציאל בשלב המוקדם. בסופו של יום צריך לדעת באיזה ילדים להשקיע, ולאיזה כיוון לפתח אותם. זה מתחיל בזיהוי הפוטנציאל שלהם, וחשוב שיפנימו שזה רובד בפני עצמו. לא כל מי שיודע ללמד איך לזרוק יודע גם לזהות פוטנציאל. אני מרגיש שעדיין יותר חשוב למאמני נוער מי מכדרר יותר נכון מאשר למי יש את הנתונים להצליח ברמות הגבוהות, וזה חלק ממה שפוגע בתהליך. אני עדיין שומע ממאמני נוער בארץ "וואו, איזה אתלט. הוא יכול להטביע!", ואם מאמנים בארץ, בשנת 2011, מתלהבים ממישהו כי הוא יכול להטביע זה מסביר קצת באיזו נחיתות אנחנו מול הטופ של הכדורסל, וגם עם אילו סטנדרטים מעוותים הם חיים".
ויש סיכוי שזה ישתנה אי פעם לטובה?
"תמיד יש מה לעשות. מצד אחד, המצב שלנו לא רע כמו שחושבים ומצד שני יהיה עוול להתעלם מכל הדברים שצריכים לתקן, ויש הרבה, כדי ששחקן יגיע לטופ וכדי שהכדורסל שלנו ישתפר. המקום שבו רואים את הבעיה של הכדורסל נוער שלנו בצורה הכי חדה היא באליפויות של הנבחרות הצעירות כשהם לראשונה נתקלים בשחקנים עם נתונים פיזיים של כדורסל אמיתי. יש הרבה דברים שארץ שמנסים לשנות למרות שגם באירופה זה עובד ככה ודווקא מצליח שם. אין יותר מדי חשיפה להשפעות מבחוץ. במובן מסויים אנחנו קצת דפוקים באמצע כי אנחנו לא ''נחשלים'' מספיק ויש לנו גאווה בכדורסל שלנו מכדי לחפש את הפתרונות בחוץ, ומצד שני אנחנו לא באמת בטופ".
הג'נרל מנג'ר של ההורנטס: "אמרו לי שלירון יש ידע נרחב מאוד"
בזמן שארבל מסתובב בליטא, היה להורנטס נציג נוסף פה. דל דמפס, הג'נרל מנג'ר של ההורנטס, הגיע כדי להתרשם מהאליפות בעצמו. דמפס בן ה-41 שיחק בעבר בליגה בשלוש קבוצות שונות (גולדן סטייט, סן אנטוניו ספרס ואורלנדו מג'יק) ולפני שנה קיבל לידיים את המושכות הראשיות לאחר שעזב את תפקיד עוזר הנשיא של הספרס.
בתקופה הנוכחית, כשחוקי ההשבתה הנוקשים מונעים מאנשי ה-NBA לדבר עם התקשורת על שחקנים והמצב בליגה, העובדה שדמפס הסכים לדבר עם כלי תקשורת מישראל היא לא דבר של מה בכך אך בסופו של דבר הסכים לשתף.
"טים קונלי, העוזר שלי, המליץ לי על ירון. הוא אמר שהוא אחד האנשים עם הידע הכי נרחב בכדורסל העולמי, ומכיר אנשים בכל פינה בעולם. הוא חשב שהוא מתאים לעבוד עם ההורנטס, ובעצם זה שעשה את הכל כדי שירון יצטרף אלינו". סיפר דמפס על ההיכרות הראשונית עם הסקאוט הישראלי. כשנשאל על מידת שביעות הרצון שלו ושל ההורנטס מהעבודה של ארבל, היו לו רק מחמאות עבור הישראלי. "עד עכשיו ירון עושה עבודה נהדרת לדעתי" העיד הג'נרל מנג'ר והוסיף: "הייתי איתו במהלך האליפות ונפגשנו כמה פעמים במהלך העונה. ההיכרות שלו עם הכדורסל העולמי והידע שלו על שחקנים זה משהו לא יאומן וראוי להערצה. אני בטוח שנשתמש בשירותיו עוד שנים רבות והוא רק יתקדם מכאן".
