וואו, הרבה זמן לא הייתי במשחק של מכבי תל אביב ביורוליג, הליגה האירופית בכדורסל. דווקא למשחקי מכבי בליגה האירופית בכדורגל כן עשיתי מנוי השנה. ממש יועץ השקעות אני.
אם יש משהו שגיליתי במשחק אמש, הוא שהאוליגרכים הכבדים באמת שבאים להיכל נוקיה, לא נמצאים בשורות הראשונות, לא על הפרקט, ואפילו לא בתאי הצפייה הפרטיים. העשירים האמיתיים הם אלו שמעזים לבצע רכישה של נקניקיות במזנון. אולי יש סיבה הגיונית לתמחור שלהן, אבל יצא לי להריח אותן ובאמת שלא זיהיתי ניחוחות של כמהין.
אבל בכל זאת צריך לכרסם משהו, אז פינקתי את עצמי בכוס מלאה בקוביות קרח מרעננות ועליתי ליציע שער 1. כל כך קרוב לשער 11 אך עם זאת כל כך רחוק. לא שאין שם אווירה, דווקא היה מאוד מרגש כשכולם ביציע שלי ישבו ושרו "מי שלא קופץ אדום", אבל איכשהו נראה שהחבר'ה בשער 11 יותר מגובשים. עניין של תחושה כנראה.
המשחק מתחיל, כולם באטרף ורק דבר אחד חסר לי על הפרקט, נו איך קוראים לזה. אה, ישראלים. טוב לא נורא, נתנחם בעובדה שסופו הוא יווני, ואנחנו הרי ממש דומים להם.
מפה לשם, תוך כמה דקות מכבי מובילה בפער חביב, מה שאמור להיות מגניב והכול, אבל מה לעשות, כשזה לא צמוד זה פחות מעניין וברגעים כאלה אני מוצא יותר עניין בדוני, הלא הוא הכלב-קמע של מכבי, שמתאמץ להפריע לאיטלקים לזרוק עונשין ועוד יותר מתאמץ לנשום בתוך התחפושת הזאת. יופי דוני. לך תביא.
ועכשיו למשהו שגם קשור לכדורסל: השופט שרק לסיום המחצית.
חבריי קפצו לפינת העישון ואני זרמתי איתם. שתי מילים על אזור העישון בנוקיה: אזור עישון. טוב אני אצטרך קצת יותר מילים: עזבו רגע את עניין הבריאות, פשוט תעשו טובה לבגדים שלכם ואל תיכנסו לשם. האזור הזה כל כך אפוף עשן שבאמת חשבתי שעוד רגע שחקני מכבי ייצאו ממנו אחד אחד ויחלקו כיפים אחד לשני על הישבן.
נחזור שוב לכדורסל: מכבי ניצחו. הידד.
ולסיום, בתור אוהד מסור (של ניצחונות בעיקר, לא נשקר) אני פונה לאנשי מכבי: מתי כבר תשלפו את התותחים הכבדים באמת? ואני לא מדבר על כסף או על שחקנים. אני מדבר על תותחים אמיתיים. נו, אתם יודעים, כאלה שיורים את החולצות הצהובות לקהל ומגיעים גם ליציע העליון!