לכדורגל קל להתבלט. גם כשהתוצאות ירודות, גם כשההישגים דלים, גם כאשר מרבית הידיעות עוסקות באוהדים שהפריעו לאימון, בשחקן שסרח או במאמן שגער בשחקניו, יהיה לו רייטינג גבוה. זה עובד ככה בכל העולם. הסיבות? עזבו, זה סיפור לדיון אחר.
כדורסל הגברים צריך לעבוד קשה יותר כדי למצוא מקום בכותרות הראשיות. יש לו פחות אוהדים, יש בו תחרות פחותה בעיקר בישראל, הוא פחות מעניין את הציבור הרחב למרבה הצער, אם כי עדיין מדובר בענף שזוכה להתעניינות רבה יחסית.
כדורסל הנשים הוא נגזרת של הכדורסל ומטבע הדברים ההתעניינות בו פחותה עוד יותר. הוא ענף ספורט קטן במלוא מובן המילה, ודינו בדיוק כמו דינם של הג'ודו, ההתעמלות, השחייה וענפים דומים: כדי לזכות בחשיפה ובתשומת לב הוא צריך לגלות הצטיינות מתמדת, קו עליה, שיפור, הישגיות. הוא צריך לעבוד קשה יותר, כדי להוציא מעצמו סיפורי הצלחה גדולים מהרגיל. ככל שיצליח ויתמיד, כך יהיה קשה יותר להתעלם ממנו.
במובן הזה, אליצור רמלה עושה את העבודה. גם במשחק חלש שלה בחלק הראשון של גמר היורוקאפ, השחקניות והמאמן לא ויתרו. רמלה נאבקה ומחקה פיגור דו-ספרתי על אף ערב של 2 מ-21 לשלוש ופציעה של שי דורון, בדרך לשוויון שמשאיר תקוות רבות לגומלין.
ולא פחות חשוב, השוויון הזה משיג עוד מטרה. הוא עומד במשימה הראשית של ענף קטן: להמשיך לשמור על רמת העניין. לדאוג שהאש לא תכבה במהלך השבוע הקרוב. להכריח את התקשורת – שרק תנו לה שחקן שהימר, או יו"ר שרב עם מאמן ותראו איך היא מלקקת את האצבעות – להמשיך לסקר ולעקוב גם אחר כדורסל נשים.
רמלה, כדאי להזכיר, תיסע לצרפת בשבוע הבא לא רק כשגרירה של כדורסל הנשים ולא רק כשגרירה של הכדורסל. היא שגרירה של הספורט הישראלי. נכון להיום, אחת הבולטות ביותר שיש לספורט שלנו להציע.
הקבוצה חילצה מהצרפתיות תיקו שכולו ניצחון, כי על סמך יחסי הכוחות הפסד בפער דו-ספרתי לא היה מפתיע איש. טביב והראל יריבו, איווניר לא ימצא את ההרכב הנכון ורפאלוב יתנצח עם אוהדי הפועל חיפה, אבל גם בשבוע הקרוב אליצור רמלה תהיה חשובה בהרבה מכל סיפורי הזוטות האלה, וזהו ניצחון נוסף של כל מי שמעורב בקבוצה, בין אם היא תזכה בגביע אירופה ובין אם לא.
