אני לא בדיוק יודעת עד כמה חובבי הספורט בישראל מבינים את משמעות ההישג שהצליחו לרשום שחקניות אליצור רמלה. גמר אירופי ראשון למועדון ושני בתולדות כדורסל הנשים.
13 שנה חיכו חובבי כדורסל הנשים לראות שוב את גביע אירופה מול העיניים אחרי שרמה"ש פגשה אז בגמר רונקטי את גראן קנאריה והפסידה. עכשיו, בזכות עדן ענבר והשחקניות שלו יש לרמלה הזדמנות לרשום היסטוריה של ממש ולהביא לישראל גביע אירופי ראשון בכדורסל הנשים.
אליצור רמלה היא קבוצה מיוחדת. מתחילת העונה דיברו על הגאלקטיקוס שבנה עדן ענבר ועוזרו עידן אבשלום. גאלקטיקוס היא מילה גדולה וברמלה לא ממש אהבו את ההגדרה הזאת אבל ענבר, בדרכו המיוחדת הוכיח כי גם עם קבוצה מלאה בכוכבות אפשר להצליח.
ברמלה דאגו מהאגו הגדול שיש לכוכבות. בכל זאת לא כל יום נוחתות בקבוצה שחקניות כמו לקו ווילינגהאם, טנישה רייט ושי דורון. אלא שעדן כמו שרק הוא יודע הצליח להוציא את האגו מהמשוואה והפך את החבורה הזאת לקבוצה אחת, מלוכדת, מחוברת ומגובשת.
למען האמת זה סוד ההצלחה של רמלה השנה - נכון שהכישרון נשפך לכל עבר והפטנציאל מתחילת השנה היה גדול אבל החיבור הוא מה שעושה את ההבדל. ועכשיו, עכשיו זה הזמן לדבר האמיתי.
נכון שגמר יורוקאפ זה היסטוריה, בשנת 2004 טעמנו בישראל מה זה גביע יול"ב, שנה לאחר מכן הספקנו לחגוג את גביע היורוליג של מכבי ועכשיו, בנות אליצור רמלה הגיע הזמן שתקבלו את הכבוד שמגיע לכן מחובבי הספורט הישראלי, אתן צריכות לעשות רק עוד דבר אחד קטן שכולל 80 דקות של כדורסל ולהביא את גביע אירופה לישראל. בהצלחה.
