אחרי פגרה ארוכה ומתסכלת, קשה להאמין שעונת ה-NBA סוף סוף יוצאת לדרך. ביום ראשון הקרוב תיפתח עונת 2011-2012 של הליגה הטובה בעולם וההתרגשות מגיעה לשיא.
אמנם השביתה הגדולה גרמה ללא מעט צרות וללו"ז צפוף במיוחד, בו כל קבוצה תשחק 66 משחקים ב-123 ימים, אבל כאנשים שמכורים לדבר אנחנו יכולים רק לומר שהתגעגענו. לקראת פתיחת העונה, אנחנו מציגים בפניכם את כל הקבוצות שינסו לנצל את העונה המשוגעת לטובתן האישית עם תזכורת חשובה, בפעם האחרונה שהייתה שביתה בסדר גודל שכזה ב-1999, סן אנטוניו ספרס ניצלה זאת כדי לזכות באליפות הראשונה בתולדות המועדון, שהפכה לראשונה מתוך ארבע אליפויות בשמונה עונות.
הבית הדרום מערבי
דאלאס מאבריקס (מאזן בעונה שעברה: 25:57, זכתה באליפות):האלופה הגאה שינתה מעט את פניה ולא שמרה על כל שחקני הסגל שהביאו למארק קיובן אליפות היסטורית בעונה שעברה באחת ההפתעות הגדולות של עולם הספורט ב-2011.
דירק נוביצקי והג'ייסונים (קיד וטרי) עדיין כאן וכנראה שהם עדיין רעבים אבל ספק אם למאבריקס יש את מה שצריך כדי להדהים את כולם שוב. האליפות של דאלאס בעונה שעברה הכניסה את חובבי הכדורסל לאופוריה. נוביצקי וקיד סוף סוף קיבלו הכרה כווינרים, פרוייקט הכוכבים של מיאמי ספג מכה קשה, אנשים זיהו את ג'יי.ג'יי. בראה ברחוב והייתה באמת תחושה שהצדק ניצח אבל אז הגיעה השביתה והרסה לא מעט מחגיגות האליפות.
גם עזיבתם של בראה וטייסון צ'נדלר פגעה בסגל של ריק קרלייל וכעת יש מעט מאוד אנשים שמאמינים ביכולתם לזכות באליפות שנייה ברציפות. למרות זאת, המאבס הם עדיין אחת הקבוצות החזקות בליגה ולא כדאי להספיד אותם כל כך מהר. למאר אודום הגיע מהלייקרס והוא התוספת המשמעותית ביותר לסגל. רכש מעניין נוסף הוא וינס קארטר, שעדיין מחפש אליפות ראשונה, ולמרות שבסוף הקריירה הוא כבר נראה כמו הצל של ימיו כ"אייר קנדה", הוא בטח לא פחות טוב מדשון סטיבנסון שאותו הוא מחליף ברוטציה. אם הוא בריא, הגארד הצרפתי, רודריג באבווה, אמור למלא את מקומו של ג'יי.ג'יי. בראה וזאת בהחלט הזדמנות מצוינת עבורו לבצע את הפריצה שהרבה מאוד אנשים בצרפת ובדאלאס מחכים לה כבר לא מעט זמן.
החיסרון של צ'נדלר לעומת זאת הוא הרבה יותר קריטי שכן הסנטר הארוך היה אחד החלקים המרכזיים במשחק ההגנה שלה ועל פניו, קשה לראות את המאבס לוקחים אליפות בק-טו-בק כשהסנטרים היחידים בסגל הם ברנדן האייווד ויאן מאהינמי אבל אולי ברנדן רייט, שהתגלגל איכשהו לדאלאס ועדיין לא השלים עונה מלאה בארבע שנותיו בליגה ינצל זאת כדי לפרוץ.
ממפיס גריזליס (בעונה שעברה מאזן של 36-46, הודחה בחצי גמר המערב ע"י אוקלהומה) -
הגריזליס היו מההפתעות הנעימות ביותר של העונה שעברה כשנגד כל התחזיות הגיעו עד לחצי גמר המערב, למרות שאיבדו את הכוכב הגדול שלהם, רודי גיי, באמצע העונה. גם את העונה הנוכחית הם התחילו עם חדשות רעות, עם היוודע חומרת פציעתו של הפורוורד, דארל ארתור, שהיה אחד השחקנים החשובים ברוטציה של ליונל הולינס בעונה שעברה ולא ישחק העונה.
מכה נוספת היא עזיבתו של שיין באטייה למיאמי אבל החדשות הטובות עבור ממפיס הן חזרתו של גיי למגרשים והעובדה שהם הצליחו להשאיר את מארק גאסול, שהפך בעונה שעברה לאחד הסנטרים הטובים בליגה ולמשמעותי לא פחות מאחיו הגדול. ואם כבר מדברים על אחים שמשחקים יחדיו ב-NBA אז אי אפשר שלא לציין את הרכש החדש, מיודענו, ג'רמי פארגו, שלמרות שאין לכך הוכחות, ממפיס הייתה הסיבה לכך שהוא לא במכבי העונה כשהבטיחה לו חוזה מתחת לשולחן כשהשביתה בעיצומה. בשונה מאחיו הגדול (שחתם לאחרונה באטלנטה הוקס), פארגו הוא שחקן קבוצתי ולמרות שהוא מתחיל את הקריירה שלו בליגה הטובה בעולם כמחליפו של מייק קונלי ג'וניור המצוין, ממפיס היא קבוצה שתפורה עליו מבחינת סגנון המשחק.
השאלה הגדולה בנוגע לגריזליס היא מידת כשירותו של רודי גיי והאם גם יחד איתו יצליח זק רנדולף להיות אותו שחקן בלתי עציר כפי שהוא היה בפלייאוף האחרון. אם גיי יחזור לעצמו ורנדולף, גאסול וקונלי ישחזרו את היכולת מהפלייאוף של העונה שעברה, גמר המערב לא יהיה רק חלום.
ניו אורלינס הורנטס (בעונה שעברה מאזן 36:46, הודחה ע"י הלייקרס בסיבוב הראשון) -
יש כאלה שאומרים שאם דיוויד ווסט לא היה פצוע בעונה שעברה, ההורנטס היו אלה שמדיחים את הלייקרס וזה היה יכול לשנות את הכל, אבל הפציעה הארורה של הפורוורד המצוין השאירה את ההורנטס ללא נוכחות מספקת בצבע והרסה לכריס פול ולחבריו את התוכניות.
כפי שאתם כבר יודעים, פול כבר לא בניו אורלינס ויהיה קשה מאוד לתושבי הביג איזי להתרגל להיעדרו של הרכז הטוב בעולם כנראה ולעובדה שהוא בקליפרס. מי שינסו להקל על כאבם הם שלושת השחקנים שהגיעו מ-L.A. בתמורה ל-CP3, הגארד הנהדר, אריק גורדון, צפוי להפוך לכוכב החדש בעיר, הסנטר של נבחרת גרמניה, כריס קיימן, והפורוורד הכישרוני, אל פארוק אמינו.
ג'ארט ג'ק הסולידי וגורדון ייצרו קו אחורי סביר לכל הדעות, טרבור אריזה בכנף יוסיף מימד של אתלטיות וקשיחות בהגנה ומתחת לסלים עם אמקה אוקאפור, קיימן, אמינו והרכש החדש והמסקרן, הסנטר המקסיקני, גוסטבו איון, שדרס בעונה שעברה את הליגה הספרדית, יש להורנטס בשר, איכות וגם ציפייה לעתיד. זה עדיין לא אמור להספיק עבור מקום בפלייאוף השנה ולמהפכות כאלה לפעמים לוקח זמן לתפוס אבל ההורנטס נכנסו רשמית לתקופת בנייה כשהעבירו את פול בטרייד המדובר ולכן יש להם זמן.
סן אנטוניו ספרס (מאזן 21:61 בעונה שעברה, הודחה בסיבוב הראשון ע"י ממפיס) -
כמו הכוכב הגדול ביותר בתולדותיה, הקבוצה של גרג פופוביץ' בירידה וזה לא סוד. סיום העונה שעברה הוכיח זאת בצורה הטובה ביותר כשהספרס סיימו את העונה הסדירה במקום הראשון אבל אף אחד לא חשב שהם הפייבוריטים לזכייה באליפות וההפסד המשפיל לממפיס בסיבוב הראשון של הפלייאוף רק נתן גושפנקה לכך שטים דאנקן כבר לא יזכה באליפות חמישית עם הספרס. גם בגיל 35 דאנקן הוא עדיין אחד מהגבוהים הטובים בליגה וג'ינובילי בן ה-34 הוא עדיין אחד הווינרים הגדולים שלה אבל השנה, השניים לראשונה צפויים למצוא את עצמם נאבקים על מקום בפלייאוף ולא בצמרת של הליגה.
בעונה כל כך צפופה ואינטנסיבית יש לפופוביץ' משימה לא קלה - הוא צריך לחלק בתבונה את הדקות של הכוכבים המזדקנים שלו, כדי שאלה לא ייפלו שוב מהרגליים במאני טיים ומצד שני, עדיין להמשיך ולהיות קבוצה מנצחת. למרות הכל יש לאוהדי הספרס עדיין כמה סיבות לאופטימיות. הראשונה היא טוני פארקר, שלהבדיל ממאנו ודאנקן, עדיין נמצא בשיאו. השנייה היא ניצולו של חוק האמנסטי החדש ושחרורו של ריצ'רד ג'פרסון, מה שיאפשר לרוקי המוכשר, קווי לאונרד, לפרוח בעמדת הסמול פורוורד והשלישית היא הניסיון העצום של פופוביץ' והשחקנים המובילים שלו. האם זה יספיק להם כדי לחזור לפלייאוף ולמחוק את ההשפלה של העונה שעברה? בעונה רגילה היה קשה יותר להספיד אותם אבל הפעם נראה שזה גדול עליהם.
יוסטון רוקטס (מאזן 39:43 בעונה שעברה, מקום תשיעי במערב) -
קשה להבין את האווירה הכללית כיום בחדר ההלבשה של הרוקטס אבל אפשר להגדיר זאת במילה אחת, בלבול. כזכור, יוסטון הייתה חלק מהטרייד המדובר עם הלייקרס וההורנטס, אשר נדחה ע"י דיוויד סטרן והליגה, במסגרתו היו אמורים לעבור שני השחקנים המרכזיים שלה ,לואיס סקולה וקווין מרטין להורנטס, בתמורה לפאו גאסול.
החלטת ה-NBA להטיל וטו ולבטל את הטרייד השאירה את סקולה ומרטין ביוסטון וכעת מצפים מהם להוביל את הקבוצה עונה נוספת. בגלל שמדובר בשני מקצוענים אמיתיים ולא בשחקנים עם אופי בעייתי, קווין מקהייל לא צריך לפחד שחדר ההלבשה שלו יהפוך פתאום לשדה קרב אבל בכל זאת, אי אפשר לבקש מאף בן אדם לשכוח את העבר ולא בטוח שסקולה ומרטין יצליחו להתגבר על כך שכבר נשלחו לניו אורלינס.
על הנייר, ליוסטון יש פוטנציאל הרבה יותר גדול מהיכולת שהיא מציגה על המגרש. סקולה ומרטין הם שני שחקנים בעלי יכולות נדירות, קייל לאוורי הוא מהרכזים הכי פחות מוערכים בליגה, הרכש הטרי, סמואל דלמברט, הוא נוכחות רצינית מתחת לסלים והרוקי, מרקוס מוריס, שנבחר בסיבוב הראשון (מקום 14) בדראפט האחרון נראה כמו תוספת מצוינת לקו הקדמי, שכולל גם את פטריק פטרסון והאשים ת'אביט הענק אבל הבעיה המרכזית של יוסטון הייתה ונשארה מאז פרישתו של יאו מינג והיא - חיסרון של כוכב אחד גדול שיהפוך אותה למתחרה רצינית על אליפות.
עם כל הכבוד לשחקנים שהזכרנו עד עכשיו, אף אחד מהם לא כזה ובדיוק בגלל זה ניסו הרוקטס להנחית את פאו גאסול אבל כשזה לא צלח, הם נשארו עם שני שחקנים מתוסכלים וקבוצה בינונית פלוס.
הבית הצפון מערבי -
אוקלהומה סיטי ת'אנדר (מאזן 27-55 בעונה שעברה, הפסידה לדאלאס מאבריקס בגמר המערב) - בעקבות ההצלחה הגדולה של העונה שעברה אפשר לומר שכעת הציפיות מקווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, סרג' איבקה ושאר חבריהם הן לא פחות משיחזור העפלתם לגמר המערב וכשיש לך כוכב על כמו דוראנט בסגל וצוות מסייע שכולל את ווסטברוק, איבקה וג'יימס הארדן הנהדר אפשר להגיד שזה לא חלומות באספמיה אך השאלה הגדולה ביותר בנוגע לאוקלהומה היא איך תצליח החבורה הצעירה של סקוט ברוקס, אחד המאמנים הטובים בליגה, לעשות את המעבר מקבוצה בעלייה לקבוצה שרצה לאליפות.
אחרי שניצחה בעונה שעברה שתי סדרות פלייאוף קבוצות יגיעו למשחקים מול אוקלהומה בדריכות גדולה יותר. סביר להניח שהכישרון והאופי המיוחד של קווין דוראנט ירככו ויקצרו את תקופת ההסתגלות של הת'אנדר לצמרת הגבוהה של הליגה אך זאת לא צפויה להיות משימה קלה כפי שזה נראה על פניו.
דנבר נאגטס (מאזן 32:50 בעונה שעברה, הודחה בסיבוב הראשון של הפלייאוף ע"י אוקלהומה) -
עזיבתו של כרמלו בעונה שעברה לניו יורק הורידה בצורה דרמטית את ההייפ סביב הנאגטס ולא בצדק שכן עזיבתו של הכוכב הגדול והשחקנים שהגיעו במקומו מהתפוח הגדול הפכו את הנאגטס לקבוצה אמיתית. דווקא כשכולם ציפו שהיא תיפול, הצליחו הנאגטס לשחק הרבה יותר טוב בשלהי העונה ובפלייאוף, למרות ההפסד לדוראנט וחבריו.
כדרך הטבע, אנשים לא לומדים מטעויות וגם העונה, רוב התחזיות הולכות נגד הנאגטס ורבים מאמינים שהם לא יצליחו להעפיל לפלייאוף. מצד אחד, בהתחשב בכך שהם איבדו את ג'יי.אר. סמית', ווילסון צ'נדלר וקניון מרטין, שבסין לפחות עד חודש מרץ אפשר להבין את הספקנות של הפרשנים אבל מצד שני, ג'ורג' קארל מומחה בלהוציא קבוצות ממצבים קשים ויש לו לא מעט כישרון בסגל.
בהיעדרם של צ'נדלר ומרטין, הכוח העיקרי של הנאגטס הוא רב לאומי. הסנטר הברזילאי, ננה הילאריו, חתם על הארכת חוזה וביחד עם טימופיי מוזגוב, סנטר נבחרת רוסיה, הפורוורד האיטלקי, דנילו גלינארי והגארד הספרדי, רודי פרננדס, יצטרך קארל למצוא שפה משותפת שתחבר את כולם.
בדראפט צירפו הנאגטס את הסמול פורוורד המוכשר, ג'סטין המילטון, שהרשים מאוד במדי מכללת טקסס, ואת שחקן הפנים, קנת' פאריד שהיה הריבאונדר המוביל במכללות בשנה שעברה וביחד עם כריס אנדרסן ואל הרינגטון אמור לעזור לחפות על חסרונו של מרטין מתחת לסלים. בקו האחורי, מעניין יהיה לראות איך תשפיע חזרתו של אנדרה מילר המנוסה על הקבוצה ובהכנה, השילוב בינו לטיי לווסון וארון אפללו נראה טוב מהמצופה. אז השאלה המרכזית היא האם דנבר שוב תגרום להרבה אנשים לאכול את הכובע?
יוטה ג'אז (מאזן 43:39 בעונה שעברה, מקום 11 במערב) -
קשה לפתוח עונה ללא ג'רי סלואן במקום הטבעי שלו, על הקווים של הקבוצה מסולט לייק סיטי, אבל הגיע הזמן שנתחיל להתרגל לכך שהמאמן של יוטה הוא טיירון קורבין, שהחליף את סלואן שפרש אחרי הסכסוך המתוקשר עם רכז הקבוצה לשעבר, דרון וויליאמס.
יוטה של קורבין היא קבוצה בתהליך בנייה וזה עוד ייקח זמן רב עד שתחזור להיות אותה קבוצה מאיימת שהייתה בימי סלואן. עד אז יסתפקו המורמונים מיוטה בצפייה בחבורה אתלטית למדי ובמספר כישרונות מסקרנים כגון הסנטר הטורקי, אנאס קאנטר, הגארד האתלטי, אלק ברקס, שנבחר בסיבוב הראשון בדראפט האחרון , או הפאוור-פורוורד, דריק פייבורס, שהגיע בעונה שעברה מניו ג'רזי ביחד עם דווין האריס בטרייד ששלח את דרון וויליאמס לנטס.
דווין האריס, שהגיע יחד עם פייבורס באותו הטרייד, עדיין לא הצליח להיכנס לנעליו הגדולות של הרכז הנהדר ולא בטוח שהוא באמת מסוגל אבל היכולת שלו לנהל את המשחק ולהפעיל את הכישרונות מסביבו היא המפתח להצלחה של הג'אז. עזיבתו של אנדריי קירילנקו תורגש אבל ג'וש הווארד שמנסה לשקם את הקריירה אחרי שנתיים קשות בוושינגטון, פייבורס האתלטי וקאנטר המאסיבי, אמורים להשכיח במהרה את חסרונו של AK47 בקו הקדמי העמוס, שאותו ימשיכו להוביל הצמד, פול מילסאפ ואל ג'פרסון.
פורטלנד טרייל בלייזרס (מאזן 34:48 בעונה שעברה, הודחה ע"י דאלאס בסיבוב הראשון של הפלייאוף) -
אם יש איזושהי קבוצה בליגה שהאוהדים שלה היו בעד השביתה אז סביר להניח שהם היו מפורטלנד. ברנדון רוי וגרג אודן היו אמורים להיות ההווה והעתיד של המועדון הכי מקולל בליגה הטובה בעולם אלא שהראשון פרש לאחרונה מהמשחק בגיל 27 בשל פציעות בברכיים והשני כבר שנתיים מנסה להחלים מהפציעות שלו בברכיים, כשהאופטימיים ביותר מקווים שבינואר הוא יוכל לחזור לפעילות אך ספק רב אם נראה את הסנטר הענק חוזר למגרשים העונה, אם בכלל.
למרות הכל, אוהדי הבלייזרס לא מאבדים את תקוותם ובימים האחרונים שלפני פתיחת העונה הם קיבלו מספר סיבות לאופטימיות, עם החתמתו של ג'מאל קרופורד וחזרתו של כוכב הקבוצה, למרקוס אלדרידג' לקו הבריאות. הגעתו של ריימונד פלטון במקום אנדרה מילר תכניס מהירות לקו האחורי והרכז האנרגטי, שיחזור לשתף פעולה עם ג'ראלד וואלאס, יוכל להפוך את סגנון המשחק של הבלייזרס למהיר ומהנה לצפייה כשלצידו יעופו למתפרצות אתלטים מדהימים כמו ניקולאס באטום ואליוט וויליאמס, שהחמיץ בעונה שעברה את עונת הרוקי שלו בשל פציעה. תוסיפו לזה את הקו הקדמי המצוין בראשותם של אלדרידג' ומרקוס קמבי הוותיק, ואת הגארדים, ווס מתיוס ונולאן סמית', בחירת הדראפט המבטיחה שמגיע לליגה אחרי קריירת מכללות מוצלחת במיוחד בדיוק ותקבלו את אחד הסגלים היותר אתלטיים ועמוקים במערב.
נייט מקמילן הוא מאמן שחושב קודם כל הגנה ועם הסגל הזה יש לו סיכוי טוב להיות בפלייאוף גם השנה אבל קשה לראות את הבלייזרס עוברים את הסיבוב הראשון.
מינסוטה טימברוולבס (מאזן 65:17 בעונה שעברה, מקום אחרון במערב) -
זאת יכולה להיות השנה שבה מינסוטה תהפוך מהבדיחה של הליגה לקבוצה שפשוט חייבים לראות. החלפתו של קורט ראמביס (מאזן מחריד של 32 ניצחונות לעומת 132 הפסדים בשנתיים) בריק אדלמן המנוסה והאיכותי חשובה לא פחות מהגעתו המיוחלת של ריקי רוביו.
בקו אחורי מהיר ומבטיח, הרכז הספרדי המוכשר ישתף פעולה עם הפורטוריקני, ג'יי. ג'יי. בראה, שהיה חלק נכבד מהאליפות ההסטורית של המאבס ועם לוק רידנאוור.
בדראפט האחרון בחרו הוולבס במקום השני הכללי את הפורוורד, דריק וויליאמס, שנחשב לכישרון גדול לא פחות ממייקל ביזלי ולהבדיל ממנו גם לאישיות נוחה. וויליאמס אמור להפוך במהרה לכוכב בקבוצה אבל עם כל הכבוד לו ולרוביו, הכוכב הגדול במינסוטה היה ונשאר האולסטאר, קווין לאב. בשנה שעברה שאב לאב יותר מ-15 ריבאונדים בממוצע למשחק בדרך לתואר מלך הריבאונדים של הליגה ובנוסף לכך נבחר גם לשחקן המשתפר של הליגה כשהוא בן 23 בלבד.
מעניין יהיה לראות איך לאב ינהיג את החבורה הצעירה והמוכשרת, שעתיד ורוד לפניה אך גם הרבה עבודה קשה. בינתיים נראה שהעונה הם לא יפחידו יותר מדי קבוצות וקשה לראות את החבורה הצעירה מתחברת בעונה קצרה ודחוסה כמו זאת אבל עדיין זאת תהיה קבוצה שכיף לראות
