במירוץ נגד השעון על הזכות להיות זו שתבצע את ההתאמות הנדרשות ותיכנס טוב יותר לסדרת הגמר, מיאמי היט ניצחה תוך נטרול כמה מנקודות החוזק של דאלאס. היו לה יותר ריבאונדים (46 לעומת 36), היו לה יותר שלשות ובאחוזים טובים יותר (11 ב-46%, לעומת תשע ב-41% של דאלאס) ואם המאבריקס לא יובילו במשחק השני שייערך לפנות בוקר (בין חמישי לשישי) ב-04:00 בשתי הקטגוריות האלו יהיה להם קשה עד בלתי אפשרי לצאת מהסדרה הזו כאלופים. הפסד נרשם גם בקרב הספסלים ותיכף נגיע גם לזה.
מיאמי היא קבוצה אחרת כשדוויין ווייד מראה את הניצוץ. עם לברון ג'יימס הקבוצה הזו מקבלת כמעט כל דבר אפשרי שקיים בכדורסל, אבל הקבוצה עולה בדרגה כאשר ווייד מגיע.
זה קרה רק במחצית השניה ולא בצד ההתקפי בלבד: גג שלו על שון מריון, שהיה קוץ בישבן מבחינת מיאמי לאורך רוב המשחק, סימן את הדומיננטיות של ווייד והמשיך פתיחת פער שהספיק לניצחון. המהלך, אגב, שייך לא פחות למאמן אריק ספולסטרה, שקודם לכן ראה את מריון חוגג על מייק מילר והחליף עליו שומרים בעיתוי מדויק.
הבעיה של דאלאס נכון לעכשיו ועל סמך המשחק הראשון היא לא באחוזי הקליעה של דירק נוביצקי, הוא משיג את הנקודות שלו ועוד יקלע בסדרה יותר וגם פחות.
סביר שגם ג'ייסון טרי ייעזר בניסיון שלו כדי להירגע קצת ולא להשתולל עם זריקות קשות מדי, כדי לא לצנוח שוב ל-30 אחוז מהשדה. דווקא הרכז המחליף, ג'יי ג'יי בראה, שבלט מאוד בסדרות נגד הלייקרס והת'אנדר עם ממוצעים בסדר גודל של 11.5 נקודות, נראה הפעם כמו אחד שלא יכול לקנות סל.
כפוינט גארד שלא מתבייש לזרוק ה-1 מ-8 מהשדה של בראה מטריד, בעיקר בגלל איך שזה נראה: האתלטיות של צ'אלמרס, ווייד וכל מי שנתקל בו בדרך כיסתה אותו לחלוטין והוא התקשה לקלוע זריקות שבדרך כלל הוא משחיל.
אם יש כאן מגמה או סתם יום רע אפשר יהיה לדעת במשחק השני, אבל הרכז הפורטוריקני, שבדרך כלל מצית ומניף איתו את דאלאס כולה ודואג שבקרב הספסלים המאבריקס ינצחו, נראה הפעם רחוק מלשמש פקטור.
ובאמת דאלאס הפסידה גם בקרב הספסלים (27:17), תחום שהוא מפתח עיקרי מבחינתה לסדרה. הפלייאוף עד עכשיו הוכיח שכאשר היא מפסידה במאבק הזה, הסיכויים שלה לנצח צונחים באופן דרמטי. כשהיא מנצחת הם גדלים באופן משמעותי מאוד.
גם הריבאונדים הם מפתח למשחק הבא ולסדרה כולה, כיוון שמיאמי משחקת רוב הזמן בלי סנטר ממשי. הסנטר היחיד שלה שמקבל דקות הוא ג'ואל אנתוני, מסוג השחקנים שכל נקודה שלו היא בונוס וגם כדור חוזר הוא לא יתרון עקבי מבחינתו.
בערב שבו אנתוני מסיים עם שלושה ריבאונדים בלבד, דאלאס לא יכולה להרשות לעצמה לסיים בפיגור עשרה בריבאונדים. הסכנות מתחת לסל מגיעות ממקומות אחרים ומעמדות אחרות והאתלטיות מדברת. ככל שריק קרלייל יצליח להעביר את המסר מוקדם יותר ולהתארגן בהתאם, יהיה למאבריקס סיכוי טוב יותר לנצח משחקים.
הדברים האלה מקבלים משנה תוקף כשזוכרים שדאלאס הורידה 47 ריבאונדים בממוצע נגד מיאמי במפגשי העונה הסדירה מולה, לעומת 41.4 בממוצע נגד כל היריבות האחרות. מכאן המעבר למינוס עשר במשחק הראשון הוא קיצוני מדי וקשה לעיכול. יותר מזה, הוא גם סיבה מרכזית לניצחון של מיאמי, שניטרלה באופן מוצלח במחצית השניה הזדמנויות שניות בהתקפה שדאלאס נוהגת ליהנות מהן בערבים של יכולת ריבאונד מוצלחת.
כשמביטים על כל הפקטורים האלה במבט מפוכח, דאלאס רחוקה מלומר שלום לסדרה הזו. המשימה הראשונה שלה תהיה להתנער מתוצאות המשחק הראשון ולהיות אקטיבית, נחושה ואגרסיבית לאורך משחק שלם, ובעיקר מדויקת יותר.
קל מאוד להתפרק מול האתלטיות, הכישרון והכוח המתפרץ של מיאמי, בסופו של דבר, וקל גם לתפוס את דאלאס לפרקים עם רגליים כבדות בהגנה. לשחקנים של ספולסטרה מספיקות כמה פעולות בזק כדי לקפוץ ליתרון שאחר כך קשה לחזור ממנו, מה גם שמיאמי טרם הפסידה משחק ביתי בפלייאוף. יכול מאוד להיות שדאלאס לא תהיה אלופה, אבל היא ודאי לא צריכה להפוך את המסלול של מיאמי נוח יותר בדרך לשם.
