כשעומרי כספי הגיע ל-NBA, התרגשנו. אחרי עונת רוקי מוצלחת, הוא נבחר אוטומטית לאיש הספורט של השנה. נכון, היה חשוב לנו שיגיע לסיטואציה טובה עבורו, אבל בעיקר היה חשוב שיגיע. שיהיה שם. שיגשים לא רק את החלום שלו, אלא גם את שלנו. סקרמנטו, מילווקי, קליבלנד או טורנטו, זה לא באמת היה ממש משנה. רק רצינו לראות ישראלי על אותו פרקט עם לברון ג'יימס, קובי בראיינט והחברים.
ארבע שנים אחר כך, אנחנו קצת יותר מפוכחים. שחקן ב-NBA זה עדיין אירוע סנסציוני במזרח התיכון, אבל השנתיים האחרונות של כספי בקליבלנד גרמו לנו להבין שמאחורי כל הטררם יש גם שחקן, קבוצה, מאמן, החלטות, ובעיקר דקות משחק.
אז נתחיל מהסוף, אנחנו לא ממש יודעים מהן האפשרויות של גל מקל. לא מעט קבוצות הזמינו אותו למחנה האימונים שלהם, אבל דאלאס נראית כמו בחירה מעניינת מאוד. אם ב-10 ביולי החוזה אכן ייחתם, יכול להיות שיש כאן בינגו של שני הצדדים. אז בואו נעשה קצת סדר.
אמינות הפרסומים
מדובר בשאלה חשובה ביותר, אבל לפחות כרגע הפרסום נראה אמין ומהימן. מלבד היותה של ESPN רשת ענקית, הכתב עצמו שמפרסם את הידיעה על הסיכום הוא מרק סטיין, אחד הכותבים המוכרים והבכירים בערוץ. אולי חשוב מכך, מדובר באוהד דאלאס שנחשב למקושר למועדון. המילה "סיכום עקרוני" גורמת אולי לקצת חששות, אבל חשוב לציין שאסור כרגע לחתום חוזים בליגה הטובה בעולם ובגלל זה ההגדרות המעורפלות. רק ב-10 ביולי המעבר יוכל להפוך לרשמי.
המאבק ברוטציה
הקיץ רק מתחיל ב-NBA ולדאלאס התפנה מקום תחת תקרת השכר, וכל הדיווחים מצביעים על כך שהמאבס ינסו להחתים שחקן חופשי איכותי. כבר שנים שהבעלים מארק קיובן רוצה את דווייט הווארד, והקיץ זה גם יכול לקרות. זהו כמובן התסריט האופטימלי מבחינתו של מקל. הווארד שחקן מצוין, ולא פחות חשוב, "יאכל" לא מעט מקום בתקרת השכר ולא יאפשר הבאת גארד משמעותי. התסריט הגרוע מבחינת גל? דאלאס מפספסת את דווייט והולכת על גארד חופשי כמו ברנדון ג'נינגס, ג'ף טיג, ג'ארט ג'ק או חוסה קלדרון.
כרגע מצבת הגארדים של דאלאס לא מדהימה במיוחד. או.ג'יי. מאיו הוביל את הקו האחורי בעונה החולפת, אבל הוא מסיים חוזה וצפוי לבחון אופציות נוספות בשוק. בין אם יילך או יישאר, הוא לא ממש מאיים על מקל מאחר שהוא לא רכז, אלא שוטינג-גארד. שם נוסף ששיחק עבור ריק קרלייל בעונה האחרונה הוא מייק ג'יימס. הגארד בן ה-38 הוא אמנם רכז, ואפילו רשם ממוצע של 6.1 נקודות בעונה האחרונה, אבל הפרט החשוב יותר הוא העובדה שהוא שיחק ב-45 משחקים בלבד ופתח בחמישיה ב-23 מהם. וכן, גם הוא מסיים חוזה. וכמו שזה נראה כרגע לפחות, הוא לא יסחוב עוד הרבה שנים ב-NBA.
וכאן מגיעות בשורות טובות נוספות, על פי דיווחים בארה"ב, דאלאס לא תחדש את חוזהו של דארן קוליסון, שצפוי לעזוב ומפנה דקות נוספות בקו האחורי. כמו כן, גם עתידו של רודריגו בובואה אינו מבוטח והוא שחקן חופשי שעדיין לא ברור אם חוזהו יחודש. חשוב לציין שהעונה האחרונה לא הייתה מרשימה מבחינתו והוא רשם ממוצע של 4 נקודות ב-12 דקות למשחק.
הדראפט והחיפושים
עכשיו הגענו לדראפט וכאן הסיפור הופך ליותר מורכב, אבל לאו דווקא לרעה. המאבריקס אמנם לקחו רכז בשם שיין לרקין, שנבחר במקום ה-18 וייהנה מחוזה מובטח, אבל, וזה אבל גדול, הציפיות ממנו אינן גבוהות. כמו מקל, גם הוא יילחם על הדקות שלו ויצטרך להוכיח את עצמו.
בשנתו השניה במכללת מיאמי, לרקין נבחר לשחקן השנה ב-ACC, כשהוא מעמיד ממוצעים של 14.5 נקודות, 2 חטיפות ו-4.6 אסיסטים למשחק. ערב הדראפט, לרקין סומן כבחירה בסיבוב הראשון בין מקומות 14 ל-24, אחרי שהרשים לא מעט קבוצות בראיונות איתו ובאימונים. "קבוצות מתאהבות באופי שלו", אמרו עליו אנליסטים בחוות דעת לקראת הדראפט. ועם כל זה, יש לו חיסרון משמעותי לעומת מקל, הן מבחינת גובה (רק 1.80 מ') והן מבחינת ניסיון (בן 21 אחרי שנתיים בלבד במכללה). הישראלי בן ה-25 צבר לא מעט ניסיון במשחקים מכריעים, לקח שתי אליפויות וגבוה מלרקין בכ-10 סנטימטרים. בכלל, בדירוגים בארה"ב של הבחירות בדראפט האחרון, הציון של המאבריקס אינו טוב, ורוב האנליסטים טענו כי הם יכולים היו להשיג בחירה טובה יותר.
חוץ מזה, הבשורה הטובה שהגיעה מהדראפט היא הרצון של דאלאס לבנות קו אחורי חדש מבחינת רכזים לנוכח הבעיה שהייתה להם בעמדה הזו בסוף העונה שעברה, בעיה שהגיעה לשיאה כשג'יימס בן ה-38 פתח בחמישיה. "אנחנו חיפשנו שחקנים בקו האחורי שיודעים למסור וגם לסיים מהלכים", אמר המאמן ריק קרלייל אחרי שהביא את לרקין בטרייד מאטלנטה מיד לאחר הדראפט, ובכך ויתר על בחירה גבוהה יותר.
מדוע זה סימן חיובי? כי זה מעיד על הרצון הגדול של קרלייל לחזק את עמדת הרכז. אגב, עוד לפני הדראפט, בדאלאס דיברו לא מעט על הבעיה שלהם בעמדה הזו ולכן נראה שבמועדון החליטו ללכת על מספר רכזים באותו מעמד, שיתחרו על דקות משחק. עוד בשורה טובה מאוד למקל.
פרט קטן, אבל חשוב: דאלאס מחזיקה גם בזכויות על ניק קלאת'ס (נבחר ב-2009) מקובאן, אך קשה עדיין לדעת היכן הוא יהיה בעונה הבאה. הגארד (והאח של חברו של מקל למכבי חיפה) ביקר בחודש האחרון בדאלאס, אבל גם מוזכר כמועמד למספר קבוצות ביוון וברוסיה. אם הוא יגיע בסופו של דבר, הדבר עלול ליצור בעיה למקל.
מאמן
כולנו זוכרים את הביקורות הקשות על מאמן סקרמנטו פול ווסטפול מתקופתו של כספי שם. כאן מדובר בסיפור שונה לגמרי. קרלייל הוא אחד המוערכים בליגה ומחזיק באליפות אחת מ-2011 ובתואר מאמן השנה מ-2002 (עם דטרויט). מעמדו בדאלאס יציב והוא יחל בקרוב את עונתו השישית במועדון. גם בקטגוריה הזו, אפשר לראות סממנים חיוביים. לקרלייל ניסיון בעבודה עם זרים (נוביצקי, סטויאקוביץ' ושאראס, למשל) ולא מפחד לתת דקות לשחקנים שהוא מאמין בהם ועובדים קשה. הדוגמא הכי טובה מבחינת מקל צריכה להיות ג'יי.ג'יי. בראה. הרכז הפורטוריקני לא סומן אף פעם כפוטנציאל גדול ב-NBA, אבל קרלייל העניק לו לא מעט דקות ובפלייאוף של עונת האליפות (2011) הלך איתו עד הסוף - כולל הצבה בחמישיה הפותחת בסדרת הגמר מול מיאמי - וקיבל בחזרה ממוצעים של 8.9 נקודות ו-3.4 אסיסטים למשחק, כשהגארד הקטן היווה אחד הברגים המשמעותיים בדרך לטבעת.
קבוצה
נהיה אגואיסטים ונתחיל בנו כצופים. דאלאס היא אופציה מעניינת מאוד, בעיקר כשמסתכלים על קבוצות אחרות שהוזכרו כמתעניינות כמו טורונטו ומילווקי, שהן הרבה פחות אטרקטיביות לצופה הישראלי. מה עוד שמדובר במועדון בסדר די גדול ב-NBA עם בעלים צבעוני, שלמעט בעונה האחרונה היה חבר קבוע במאבקי הפלייאוף. בהנחה ששחקן בעל שם גדול ינחת שם בקיץ הנוכחי, המאבס שוב יהיו מועמדים ללכת רחוק. גם עבור מקל מדובר במקום טוב לנחות בו. דאלאס לא נחשבת לעיר אפורה והוא מגיע לקבוצה אחרי עונה מאכזבת, למרות חומר שחקנים לא רע בכלל. מה שאומר שמכאן אפשר רק לעלות. על הגל.
