את הדרך הזו הם התחילו כשהעבירו באמצע העונה שעברה את הסנטר שלהם, אנדרו בוגוט, שלקחו עם הבחירה הראשונה בדראפט 2005, לגולדן סטייט, תמורת מונטה אליס. לא רק שבדרך כלל עדיף להיות בצד שמקבל את שחקן הפנים על פני שחקן החוץ, הרי שכאשר כבר יש לך גארד קטן והתקפי שצריך את הכדור ביד, זה מוזר שבעתיים. אבל ג'ון האמונד, הג'נרל מנג'ר של הבאקס, הימר על צמד גארדים שיחד מגיעים ל-376 סנטימטרים של גובה. צמד גארדים שאף אחד מהם לא גדול ולא חזק, כדי לכפר את המחסור בגובה של האחר. החששות לגבי היכולת שלהם לשתף פעולה היו טבעיות. גם החיסרון הפיזי זעק, וגם הסגנון הדומה – שני גארדים שהם לא ממש רכזים, אבל צריכים את הכדור ביד – לא בישר טובות. אמרו שהם יבטלו האחד את השני. לא יסתדרו. אז אמרו.
19.2 נקודות, 3.9 ריב', 6.0 אס', 2.1 חט', ב-37.5 דק' עם 41.6% מהשדה. מספריו של אליס. 17.5 נק', 3.1 ריב', 6.5 אס', 1.6 חט', ב-36.2 דק' עם 39.9% מהשדה. מספריו של ג'נינגס. הדמיון הברור והמובחן כל כך בין התרומות הממוצעות של שני השחקנים לא רק השתיק את כל הביקורות – אלא גם מאשר את מה שההצלחה הקבוצתית של הקבוצה מספרת: זה עובד יופי.
"אני מאוד אוהב את השילוב עם אליס", אומר ג'נינגס, שבואו של הגארד מגולדן סטייט לא פגע לו לא בדקות המשחק, וגם לא בכמות הזריקות, "הידיעה שיש עוד בחור שיכול לקלוע בדיוק כמוני, מורידה ממני הרבה לחץ. נוטים לומר שהמימדים שלנו הם חסרון, אבל אסור לשכוח שאותם גארדים שמתקיפים נגדנו צריכים להתמודד איתנו גם בהגנה, ובהתקפה קשה להשתלט עלינו".
מונטה אליס מצטרף לג'נינגס, ומציין את אחת הנקודות החשובות ביותר בשילוב בין השניים: " אנחנו מהירים ביחד. אחד היתרונות שלנו הוא משחק המעבר. כשהוא עובד אנחנו הקו האחורי הטוב בליגה". נשמע קצת שחצני, אבל עם חזרתה של הבאקס לפלייאוף, כשהקבוצה משחקת בקצב השלישי הכי מהיר בליגה, יש להם קבלות.
את אחת הקבלות המרשימות הם ניפקו בתשיעי במארס, יום לפני אותו ניצחון על סקרמנטו, ורגע לפני הירידה של סוף העונה. הקבוצה יצאה לאוקלנד, למשחק חוץ מול הווריורס, האקסית של אליס. אנדרו בוגוט תרם לקבוצה של מארק ג'קסון רק 4 נקודות ב-29.5 דקות משחק. אליס וג'נינגס החזירו עם אחד הערבים הגדולים שלהם ביחד: 57 נקודות משותפות ב-29 מ-35 מהשדה, עם 8 מ-17 לשלוש ו-15 אסיסטים ביחד. זה נגמר 93:103 למילווקי. הנקודה הובהרה היטב. "בתחילת השנה הייתה אווירה סקפטית בנוגע לצמד הגארדים האלה. הערב הם הראו לכולם שהשילוב שלהם יכול וצריך להתקיים", כתב אז פרשן אתר Bleacher Report, ג'ימי ספנסר.
השילוב בין אליס לג'נינגס באותו ערב לימד כי הפוטנציאל המשותף שלהם יכול להיות גדול מסכום החלקים. שהם לא מפריעים אחד לשני, אלא יכולים להשלים אחד את השני. למרות הדמיון הברור הגוף ובסגנון. "הקושי הגדול מולם הוא משחק הפיק האנד רול שלהם", ממשיך ומסביר ספנסר, "הם זריזים. תוקפים את הסל במהירות ומהווים איום קליעה מבחוץ. זה מקשה על כל יריבה".
ועדיין, גם אם הם מצאו דרך לגרום לזה לעבוד בהתקפה, זה לא עונה על השאלות בצד השני של המגרש, בטח לא מול גארדים גבוהים וחזקים (כמו אלה שיש למיאמי, למשל). שחקנים כאלה, אם ישכילו, יכולים להוריד אותם עם הגב לסל. ואז מה? על השאלה הזו מאמן הבאקס, ג'ים בוילן, כבר חשב. "מונטה הוא בחור חזק וקשוח", הוא אומר, "קבוצות ניסו בעבר לשחק מולו בפוסט ולא נחלו הצלחות מרובות. לעומתו ברנדון אמנם פחות חזק פיסית, אך הוא מחפה על כך ע"י משחק לחימה חסר פשרות בפוסט".
וכדי למנוע מאזור הצבע של הבאקס בכל זאת להפוך לאזור עלייה לרגל, בטח כאשר אליס וג'נינגס מהמרים הרבה על חטיפות בהגנה (ככה הם חוטפים כמעט 4 פעמים במשחק ביחד), לבאקס יש סוללת שחקני פנים שלא מתביישת לעשות את העבודה השחורה. חולייה שמונהגת על ידי לארי סאנדרס, אחד משחקני ההגנה הטובים בליגה. "הידיעה שיש לנו את לארי מתחת לסלים מגנה עלינו", מספר אליס, "אנחנו מרגישים שהוא שומר על הסל כשהוא שם. גם ארסן איליאסובה תורם רבות כשהוא מתערב במהלכים וסוחט הרבה עבירות תוקף. כולם מצטרפים ועושים עבודה מצוינת בהגנה".
לסכנות שהגנת הבאקס מציבה מודע גם לברון ג'יימס. מיאמי אמנם ניצחה 3 מ-4 המפגשים עם הבאקס העונה, אבל אחד מהם הגיע רק בהארכה. כמו כן, ההפסד הבודד היה מביך במיוחד עבור האלופה, שהובסה 104:85 במילווקי, למרות יום טוב של לברון ודוויין ווייד. משחק שאחיו הודה הקינג ש"הם שומרים טוב. אתה לא יכול לטעות נגדם ולאבד כדורים, הם יגרמו לך לשלם על כך".
השילוב בין ג'נינגס לאליס הוא לא רק מוזר ולא קונבציונאלי, הוא גם נדיר. כשפשפנו בזיכרון שלנו, בניסיון למצוא עוד קבוצה שהעלתה בחמישייה שלה שני גארדים של 1.90 מטר ומטה, חזרנו עם מעט מאוד תוצאות. בטח גם כאלה שהצליחו להגיע לפלייאוף. וגם אם כן, למשל – אלן אייברסון ואריק סנואו בפילדלפיה של תחילת העשור הקודם – הרי שאז החלוקה הייתה ברורה. ב-2001, העונה בה פילי הגיעה לגמר, אייברסון זרק 25 פעמים לסל בכל משחק ומסר 4.6 אסיסטים. סנואו לקח רק 8.7 זריקות, ומסר 7.4 אס'. הניקס ניסו את זה בסוף 2005/6 ובחלק מ-06/7 עם סטיב פרנסיס וסטפון מארברי. כמו הרבה דברים בניקס, גם זה לא עבד.
מילווקי של 12/13 היא הקבוצה של הצמד הזה. הם הבסיס של הבאקס, הם שמניעים את הקבוצה ויוצרים לאחרים. בוילן הצליח לייצר סביבם קבוצה שתנצל את היתרונות ותכפר על החסרונות שלהם. בשביל זה מילווקי משחקת מהר מאוד. זה מספיק לה כדי לקלוע 98.9 נק' למשחק, מקום 12 בליגה. הסגנון המהיר גורם לה לספוג 100.4 נק' (מקום 20 בלבד), אבל בהתחשב בקצב של הקבוצה (כאמור, ה-3 הכי מהיר בליגה), ההגנה שלה מדורגת 12 בליגה ביעילות.
ועדיין, למרות הכל – יכול להיות שהעונה הזו היא האחרונה של הניסוי הזה. כי אחרי שיפסידו להיט ויצאו לחופשת הקיץ, יתחיל המאבק האמיתי של המנג'ר האמונד. שם, בין מזגנים מקפיאים, האמונד והבעלים הרב קול יצטרכו לקבל החלטות קשות הקיץ, כשג'נינגס הופך לשחק חופשי. הוא כבר סרב להאריך את חוזהו ב-4 שנים תמורת 40 מליון דולר. כדי שהניסוי הזה יחייה עוד כמה עונות, ג'נינגס יצטרך לקבל יותר כסף. עכשיו במילווקי צריכים להחליט האם הם הולכים עם זה עד הסוף, או חוזרים לבנות קבוצה בצורה מקובלת יותר. זה יכול לעבוד, אבל זה בטח יהיה יותר משעמם.
