זי-בו הוא סיפור מדהים בפני עצמו. הוא עושה רושם של שחקן מגושם, אלא שכל מהלך שלו שנגמר איכשהו בסל מעורר פליאה. הוא לא בדיוק הגבוה האתלטי, המנתר והאסתטי. הוא גם לא גבוה במיוחד יחסית לפאוור פוורד (2.06), וגם מבנה "המכונית אמריקאית" הרחב שלו לא נראה כתורם במיוחד ליכולתו. אבל במקרה של רנדולף, מראהו החיצוני הוא פשוט אחיזת עיניים.
האיש למשימות מיוחדות
רנדולף הוא ללא ספק אחד הפאוור-פורוורדים הטובים בליגה, אם לא הטוב שבהם. המספרים שלו בסדרה מול הקליפרס - 20.6 נקודות, 8 ריבאונדים ו-1.6 אסיסטים מספרים את הסיפור של הבחור הכי יעיל וקשוח שיש פה. "הלוויתן" הראה גם מול החבורה של ויני דל נגרו כי הוא יודע להגיע לשיא בדיוק בזמן, ויודע לספק לקבוצתו מנהיגות ונקודות כשצריך אותן. לראיה, רנדולף קלע בסדרה מול הקליפרס 5.4 נקודות יותר מאשר קלע בעונה הסדירה.
למרות מראהו המגושם, רנדולף קולע מצוין מבחוץ, וגם מתחת לסלים הוא מכונה של יעילות. אפילו בלייק גריפין האתלטי התקשה להתמודד עם החוכמה "הרנדולפית" והיכולת שלו לקרוא את המהלכים.הוא מעמיד אחוזים טובים מהשדה (56%) ומספק את הסחורה - בין אם הוא מתייצב מתחת לסלים או קולע מבחוץ. כל זה עוד לפני היכולת שלו למצוא שחקנים אחרים.
1.7 האסיסטים שהוא חילק בממוצע מול הקליפרס הם מספר נאה מאוד, וביחד עם מארק גאסול, שמסר 4 אסיסטים למשחק בעונה הסדירה ו-3.3 מול הקליפרס, הם אחד מצמדי הגבוהים הטובים בליגה. הוא נמצא במקום הרביעי בליגה בריבאונדים העונה עם ממוצע של 11.2 למשחק, בעוד שהספרדי הוא אחד המוסרים הטובים בליגה באיזור הצבע. בין גבוהי הליגה, אגב, מקדים אותו רק... אחיו פאו, עם ממוצע מדהים של 6.3 אסיסטים למשחק. וחוץ מיכולות המסירה, גאסול עצמו תורם כמובן באופן משמעותי גם בקריטריונים אחרים: 17.3 נקודות ו-7.3 מול הקליפרס, גם כן עליה ביחס למספריו בעונה הרגילה.
תסתדרו בזוגות
אם בוחנים לעומק את ממוצעי העונה הרגילה בין צמדי הגבוהים בליגה רואים כי מעל כולם ממוקמים שלושה: דווייט הווארד וגאסול של הלייקרס, רנדולף וגאסול של ממפיס וקרלוס בוזר את יואקים נואה של הבולס. באסיסטים מוביל הצמד מ-LA עם 7.3 בממוצע לעומת 5.7 שמוסר הצמד של ממפיס. בנקודות נמצא הצמד של הדובים במקום השני עם 29.5' כשאותם מקדימים, שוב, הצהובים-סגולים עם 31 נקודות משותפות. בריבאונדים ממוקם הצמד של ממפיס במקום השלישי, שגם כאן האוורד את גאסול מובילים. איפה שניהם היום? את זה כולם יודעים.
שילוב צמד הגבוהים של לוינל הולינס הוא בהחלט קטלני, גם הקליפרס יודעים זאת עכשיו. דל נגרו חשב בוודאי שהאתלטיות של גריפין ודיאנדרה ג'ורדן תספיק מול הכבדות היחסית של השילוב ראנדולף-גאסול, וגם הוא הבין כי טעה. לאור המאזן בין הקבוצות בעונה הרגילה (1:3 לקליפרס) ועם יתרון הביתיות האמינו ב-LA שיצליחו לעבור לשלב הבא, אך התבדו מהר מאוד.
ניצחונה של ממפיס על הקליפרס הוא מעבר לעוד הפתעה יחסית או ניצחון של קבוצת חוץ בפלייאוף ה-NBA. ה-2:4 של הגריזליס הוא הניצחון של היעילים על האתלטים; הוא הניצחון של הקבוצתיות על משחק האחד על אחד. זהו ניצחון עם אמירה.
קבוצה, במלוא מובן המילה
ממפיס הוכיחה שוב שקבוצה שפועלת יחד ויודעת לנצל את היתרונות שלה עדיפה על אוסף של סופר סטארים; ממפיס הוכיחה שבסופו של יום קבוצה נמדדת על פי התפקוד הכללי שלה ועל יכולתה למקסם את יתרונותיה ולחפות על חסרונותיה; יפים ככל שיהיו הדאנקים של גריפין וג'ורדן, הם עדיין לא שווים יותר נקודות מעוד סל של רנדולף בצבע או מהוק שוט של גאסול.
מעבר לאלמנט הקבוצתי, הקליפרס הפסידו את הסדרה הזו מתחת לסלים, כאשר הגארדים שלהם תרמו יחדיו כמעט את אותם המספרים שניפקו בעונה הרגילה. ההבדל המשמעותי בין הקבוצות הגיע באזור הצבע. הנה השוואה של נתוני של הגבוהים בסדרה: בממפיס, רנדולף וגאסול ששיחקו 435 דקות יחדיו בששת המשחקים, כאשר אצל הקליפרס בלייק גריפין (שנפצע), לאמר אודום ודיאנדרה ג'ורדן שיחקו יחדיו 407 דקות.
והנה הנתונים המדהימים באמת: 229 נקודות קלע יחדיו הצמד של ממפיס אל מול 131 בלבד של השלישייה (!) של הקליפרס. 30 אסיסטים מסרו גאסול את רנדולף לעומת 27 של השלושה של הקליפרס. גם בריבאונדים מקדים מקדים הצמד את השלישייה של (93 מול 94).
ההצלחה של הדובים השנה היא כבר לא סיפור סינדרלה רומנטי - אלא דרמה ריאליסטית ומרתקת. ממפיס היא קבוצה שיש לקחת בכובד ראש, וגם אוקלהומה כמובן תעשה זאת. נכון, הת'אנדר יגיעו פייבוריטים לחצי גמר המערב, גם בשל הביתיות, אבל בלי ראסל ווסטברוק ועם קו קדמי כל כך טוב, אל תתפלאו אם הגריזליס יעברו. הגמר האיזורי הוא ממש לא מילה גסה. ומי יודע - מול הספרס (אותם כבר הפתיעו לפני שנתיים) או גולדן סטייט - ביום בהיר אפשר לראות את גמר ה-NBA. ואחר כך, שיתעסקו כבר בלברון.
